דבר שמואל קס

קע"ה וכן היא ג"ך דעת הש"ך בסימן ס"ו סקט"ג וקע"ה סקנ"ה. וכן היא דעת מוהרשד"ם רצ"ה ותש''ו ונתיבו' משפט במשפט הכהנים ס"ק נ"ח ומהרימ"ט סי' שכ"ה והרדב"ז סימן שצ"א ובית יהודה סי' מ"ט וע"ע להרב ערך השלחן שכתב דהש"ך דעתו ברורה כדעת מר"ן גם רבני תיטוואן הקדמונים. והם הרב מוהריב"ם ומהר"א מונסונייגו. ומהר"ר יהודה אבודרהם. פסקו בשנ' מה תענ"ה כדעת מר"ן והש"ך והביאו ג"ך ראיה מתשובת הרשב"א הנז' שהביא מר"ן בב"י ומור"ם סו"סי קע"ה, גם מצינו להר' מהרשט''ו ולהרב מהר"י ביר' זלה"ה בש' תצמי"ח קרוב לפטירתם בשנה אחת מ"מ שפסקו להדייא כדעת הש"ך, ושלחו דבריהם להרב מהר"ר אליהו הצרפתי זלה"ה והאריך הרבה בסתירת דברי המבי"ט וחילקו כולם כההיא דסי' שי"ו כמו שחילק הרב מוהרשד"ם דב' חלוקות הם, דהיינו אם כבר השכיר לאחר אין המשכיר יכול לבטל השכי' אבל קודם שישכיר יכול לו' לו למה תטרח וכו' והחליטו המ"א דלא שייך למה תטרח אלא קודם שמכר אבל אם כבר מכר מכירתו מכירה ולא מצי למימר ליה למה תטרת וסיימו שכן מצאו להדייא למהרשד"ם שפי' כדברי הרמב"ם ושמחו שכיוונו לדעתו ומכאן תשובה מוצאת לאומרים דבמשכו' יודה הרב הש"ך דמאי שנא שכי' ממש'. וגם רבני תיטוואן הנ"ל חילקו בדברי הרמב"ם ומר"ן דבסי' שי"ו כמ"ש. גם בדור שאחריהם מצינו להרב מהר"ר ברוך טולידאנו זלה"ה ומהרשב"ו זלה"ה שפסקו כדעת הש"ך והרב כב' הנז' הביא דברי מר"ן דקיימי בשיטת הש"ך ודברי הרשב"א והבית יהודה הנז' וסיים וז"ל, גם מטעם אחר ראוי לדון שאין בשטרות דינא דב"מ כלל, כיון דקי"ל כל היכא דאיכא פסי' דמוכר לית בה משום דדב"מ אין לך פסי' דמוכר יותר מזו: דאם יהיה כח ללוה לעכב על המלוה אם בא למכור בפחות לעולם לא ימצא קונה כי יאמר מה הנאה יש לו והיום או מחר יבא הלוה לסלקו, וישאר המלוה בדוחקו כי אין קונה ופשיטא דמטעם זה לחוד אין דדב"מ בשטרות גם איכא נעילת דלת בפני לווין שלעולם לא ילוה אדם לחבירו שכיון שאין הליאתו עומדת לו בשעת דוחקו, ואין ראוי להעדיף טעם המבי"ט שהוא משום אל תמנע על טענת מצרנות שהיא משום ועשית הישר וכו', וכיון שמצינו שמצרנות מתבטלת מטעם פסידא וכמה דינים אפי' בשותף כ"ש שתתבטל טע' אל תמנע מצידה כ"ש עתה שנגלית לעינינו דעת מר"ן והרשב"א ומהר"י עייאש וגם יש בידי פסק מהרב מהרי"ט זלה"ה שגם הוא מסכים לדעת הש"ך ובודאי דהכי נקיטינן עכ"ד הרב השני הנ"ל גם הרב המבי''ן בחיבורו סימן ס"ו הביא סברת הרמב"ן שהיא כדעת הש"ך ודברי מור"ם דס"ס קע"ה ודברי הרב בית יהודה ומדבריו מוכח שדעתו כמ"ש הש"ך ולא זכר שר שום מנהג ולא שום פוסק מקדמונינו ז"ל נגד הש"ך כמנהגו, גם בסי' שי"ו הביא גם הוא ההיא דהרב מהרשד"ם שחילק דדוקא דבר שמואל (לו) 36 אם עדיין לא שכרה לאחר הוא דמצי אמר ליה למה תטרח אבל אם כבר שכר זכה השני, גם שם הביא פסק שפסקי חכמי מכנאס שאם היתה לו משכונה ומסרה לאחר תוך הזמן דמצי הלוה לו' לו קח מעותיך והכריח שם מדברי מר"ן ומהריק"ש בשם רבותיו דאם יש לממ"ש איזה ריוח במה שמשכנה ביד הזולת בשום אופן שיהיה לא מצי הלוה לעכב בשום אופן. וכתב שכ"ך ג"ך חכמי מקנאס בפסק הנז': גם הרב החבי"ף בספרו רוח חיים ציין על דברי הש"ך הללו, עיין בדברי הרה"ג החסיד מהר"ח רומאנו וכו' ותשובתו נמצאת אצלינו שכתב וז"ל לדעת מר"ן ומוהר"ף בב' תשובות הארוכות סי' תר"ף והרש"ך אין מצרנות כלל בשטרות אך לדעת הרב מהריק"ו ומור"ם והמבי"ט יש דין מצרנות בהם ולדידן שקבלנו הוראותיו לא נ"מ מידי. אך באתרא דאית להו דגל הקי"ל, יכול המוח' לומר קי"ל כמהריק"ו וסיעתיה שהביאו המבי"ט ומור"ם אך באיניש דעלמא לכ"ע אין דין מצרנות במטל' כמ"ש הרב שמש צדקה עכ"ד. גם הרב שמש צדקה דכ"ג וכ"ד וכ"ה האריך הרבה בזה אין פנאי להעתיק כל דבריו ותקצר היריעה והמורם מהם שאפי' להתופסים דגל הקי"ל כיון שהטור פסק כן בשם הריב"ר וכל הפוס' הנ"ל ס"ל כב"י הכי נקיטינן כ"ש שדבר מוסכם מהפוס' שהלוקח מוחזק והמע"ה דלוקח מן התורה ומצרנות מדרבנן כמבואר בטור וב"י ס"ד ס"ה ס"ו ובש"ע סמ''ד מ"ה ושם הביא מור"ם ג"כ משם הרב תה"ד כן וכו' יעו"ש. גם שם כתב דאפי' מי שפסק כמור"ם בזה מצד שהוא בתראה וכו' מ"מ הרי הוכחנו בראיות ברורות דמר"ן לא ס"ל כמור"ם ולאו יחידאה הוא שהרי הטור וסיעתיה וב"ח וש"ך והפוס' הנ"ל קיימי בשיטתיה, והוא ודאי פליג על מהריק"ו אפי' יש לשותף היזק כיון דלא חילק כלל ולא ס"ל כמור"ם שחילק וכמ"ש, וא"כ ודאי דכוותיה נקיטינן ומה גם שלד"ה הלוקח מוחזק והמע"ה ולסוף נשבע בחיי האמת שאפי' אלף טעמים אינם ראויים להחזיק בדינו של המבי"ט וכ"ש שהרבה להשיב לתופסים דגל הקי"ל דלא מצו לו' קי"ל כהמבי"ט עכל"ה. מעתה כיון שנגלו לעינינו דברי כל הפוס' הנ"ל מי הוא זה ואיזה הוא בדורינו שיוכל לפסוק כנגדם וכ"ש שאפי' קדמונינו ג"ד וכמש"ל ואם הבאים אחריהם והקרובים להם בזמן אמרו שכך נהגו מצינן למימר דאלמלא ראו דבריהם לא היו כותבין כך ולא יהיה אלא הם נהגו כך. הרי מצינו להרב מהר"י אדרב"י סימן קנ"ה והרב בנימין זאב סימן נ"א דכל מנהג שאינו ידוע וקבוע ופשוט אינו מבטל הלכה והרא"ש בתשובה כלל פ' סימן ד' כתב כל שאין בירור למנהג יעמוד הדבר על ד"ת, וכ"כ הרא"ם ח"א סי' י"ו, ותומת ישרים סי' קע"א ומהר"מ מטראני ח"ב סימן נ"ה וע"ע בדברי המרדכי והנ"א ד"פ הפועלים בשם א"ז ומהריק"ו שורש ט' נ"ד ס"ה