דבר שמואל קנט

ובלא מסי' והוא שיאמר לו ע"פ קני לך וכו' והראיה שהיה צריך להביא דבכה"ג אפי' כתי' ומסי' לא מהנייא והוא ישצ"ו לא כן עשה אלא תפס הטפל והניח העיקר דמה בכך סו"ס יזכה מכח המסירה כ"ש שלדעתי המעט אפילו בלא כתי' ומסי' קונה בכה"ג דכיון שנתן לו רשו"ג בקש"מ לכתוב ולחזור ולכתוב בלישני שפירי וכו' רשות זו מתקנת את הכל וכמ"ש הרב משפט צדק ח"ב סי' י"ז וכ"א: וע"ש שכתב נ"ך דאפי' מטבע שאינו נקנה בחליפין נקנה בכה"ג, וכן מ"כ ג"ך בשם הרב מהרח"ש דבכה"ג מפרשין ל' השטר בל' המועיל ואף אם נאמר שנעלם ממנו כל זה. הנה עכ"פ הי"ל לדקדק בל' השטר, ולהוציא ממנו ההיפך, דכיון שהודה המוכר שקי' סך ש' דורוס מהקונה הרי קי"ל דהודאת בע"ד כק' עדים דאפילו ברבית שהוא מילי דאיסורא אמרינן כן: וא"ך גם בנד"ד אפילו אם לא היתה כתי' ומסיר' כראוי, היינו יכולים לו שקיבל ואח"ך נתן, ואפילו אם נאמר שלא נתן לו רק ק"ן דורוס של המכר סו"ס הרי מצוי ברשותו שיעור סך המתנה ואית לן למימר שהוא מה שנתן לו, והמכר נשאר בהלואה גביה גם כיון שיש בידינו הודאתו שקיבל הכל למה לא נאמר שקיבל מחצה ומחל במחצה והלא גם המחיל' יש לה שם מתנה, ודינה כמתנה, וכמ"ש בסימן רמ"א ס"ב וז"ל המוחל לחבירו חוב שי"ל עליו או נתן לו פקדון המופקד כבר אצלו, ה"ז מתנה הנקנית בדברים בלבד ולכל הפחות אית לן למימר שכיון שהודה שקיבל הכל אף אם לא קיבל קמו זוזי גביה בהלואה, ופקדון ומחי' ומתנה שייכא בהו וכמ"ש. ועוד ראוי לדקדק אם לדעתו מסי' זו בטיל' בין לגבי לוקח בין לגבי בעל הקרקע וכמו שכתב איך כתב לעיל מזה שיזכה המצרן גם במתנה דאם היא בטילה לגבי לוקח. כיצד יזכה בן המצר במה שלא זכה הלוקח וכ"ש לדידיה שכתב שהיא בטילה גם לגבי בעה"ק, וכיצד נזדווגו לו דברים הללו ועוד ראוי לדקדק דהפה שאמר דקים לן בגויה שאין לו מעות באותה שעה הו"מ למימר ג"ך שאין לו מעות כלל ודחוק הרבה למזונות עצמו ולמזונות אשתו ובניו וכמו שהוא האמת ואיך לא חש על זה לדונו בדין הנז' בסמ"ג דלית ביה דינא דב"מ כה"ג: סו"ד בעיני יפלא הפלא ופלא איך לא נטתה דעתו כלל לצדד לזכות בזה אפילו בדברים הקרובים לשכל שא"א לו' ששגג בהם. גם מ"ש החכם הפוסק יצ"ו בדין המתנה שיזכה בה בן המצר חנם אין כסף לא ידענו מנין לו' דלהדייא כתב מר"ן דהנותן מתנה שלא באחריות אין בה דין בן המצר ומבו' הטעם בב"י. ובסמ"ע ס"ק ק"א דניחא ליה למוכר להיות למקבל זכרון במתנה שנתן לו שעשה עמו טובה. וגם המקבל ניחא ליה להיות לו שם שמפני עבודתו הטובה נתן לו מתנה זו וא"ך למה יגרע כח מתנה זו משאר מתנות ואפילו אם היתה מתנה זו באחריו' דקי"ל דאית בה דינא דב"מ וכמ"ש (35) מר"ן שם בס' הנז' והיינו טעמא משום דאין דרך הנותנים לקבל אחריות ע"מ שנתנו לאחרים חנם ומסתמא להערים כיון, עכ"ז פסק מר"ן שם שיתן לו מה שהיתה שוה המתנ' ולא בחנם, וכן נר' ג"ך מההיא דמהר"ח מודעי בשם תשו' מור"ם אפילו בההוא גוונא שמכר ונתן השיריים במתנה ואיך החליט מאמרו בכאן שיזכה בה המצרן חנם ואם נר' בעיניו ששומתו הוא סך שבו מכר מחציתו והבליע המתנה במכר, הנה עכ"פ לא היה לו להחליט הדין מדעת עצמו, והי"ל לתלות הדבר בשומת הבקיאים שישומו שטר זה כמה שוה במכר לע"ע והוא שיתן. ולא לכתוב מילתא פסיקתא כזו ואם באנו לשומא לדידי חזי לי. שאם היה פונדק זה בשו"ת הנוחים לדין אפי' לע"ע שוה הוא לערך הסך הנז' שבו קנה הלוקח הנז' המחצי' של השטר הנז' דידוע הוא שמשכו' שנהנה בה ברב או במעט קרובה היא למכר לעולם ובמכר ודאי שימצאו קונים שיקנו לערך הסך הנז'. כי הוא מקום שיש בו הנאה מרובה למי שישתדל בהעמדתו, ואם היו נוחים השות' שבו זל"ז ולא היו מכוונים לאבדו בנקל היו יכולים לתקנו ע"י השררה וירויחו בו ריוח גדול, כי יש בו מ"מ ארבעים חנויות כ"ש שבנד"ד אית לן טעמא אחריתי לתלות בו היוקר אפילו למי שיכחיש האמת ויאמר שאינו שוה הסך הנז' ביען שהלוקח הנז' כבר יש לו בפונדק הנז' חלק מועט, ואיידי דזוטר מירכס ודרך בא' להרבות חלקם בקרקע, אפי' ביוקר גדול: כדי שיתנו לב לעמוד עליו בין לענין תיקון בין לענין שכירות וכ"ש אם יהיה הדבר כנדו"ד ששאר השו' מתכוונים לאבדו ולהקניטו כדי למכורו להם, ודאי שישתדל הרבה בעל החלק המועט להרבות חלקו אפילו בכפלים על מחירו כדי לבטל עצת חבירו וה"ן בנד"ד שפיר נימא שהרבה במחירו כדי להשיג מבוקשו וכפי הנחה זו תהיה השומא. וכבר אמרנו שערך שומא זו יפה הוא אפי' לקונים אחרים שאין להם חלק בו וכ"ש לזה שיש לו כבר חלק בו וכמ"ש דודאי יוסיף יותר על אחרים. ובלא"ה כבר עלתה הסכמת הפוס' דאם יש חשש ערמה בדבר מחרימים על ככה, עי' בתשו' מיימו' סימן ל"ג והג"מ פי"ד ותשו' הגאונים שהביא מר"ן סו"ס קע"ה ובנ"ד הרי כבר קיבל חרם שאין ערמה בדבר וכדברי מור"ם סכ"ח. גם לענין מצרנות בשטרות הגם שלא היה בדעתי לכתוב בו מצד שראיתי בו סברות חלוקים לקצת לרבותינו הא' נ"ן מ"מ אבוא בקצרה לברר דעת הסוברי' דלא כהמבי"ט הנמצאים בידינו והם רבי' הטור בסי' קע"ה ספ"ב בשם הריב"ר והרה"מ פי"ג משכנים והגהות פי"ב בשם העיטור ומר"ן בב"י בסתירת דברי הרב מהריק"ו וסיים שם ובר מן דין הא קי"ל דמצרן מוציא מחבירו וע"ה כמ"ש גבי קנאה הלוקח במנה, וכ"ך ג"ך הרב מש"ל פ"ד ממכירה דין ו' וכן היא ג"ך דעת הרשב"א שהביא מר"ן בב"י ומור"ם סו"ס קע"ה