דבר שמואל קנח

לנפרעת בפניו ממנו. אבל שלא בפניו לא מהני לה, דכי הימנה דוקא בפניו משום דאמר אינה מעיזה פניה בי או שמא מפני הנאמנו' פרע בעדים ובשובר ואין אנו יודעים לפיכך ב"ד משביעין אותה, וכשפי' ולא לבאים ברשותה אין ב"ד משביעין אותה שרצה ליזוק בנכסיו עכ"ל הרי דאפילו מאן דחייש לפרעון ולשובר אפילו בשטר בנא': סובר דאם האמינו לו ולב"ך עוב"ך נא' כה"ג מבטלת חשש העזה וחשש שובר, ולפי"ז ודאי אין סב' לחלק בין מקום קרוב למקום רחוק דסו"ס החששות שיש לנו במקום קרוב. מתבטלים בנא' כה"ג וא"ך תו לא אצטריכנא להודעה., דאיהו דאפסיד אנפשיה דהימניה נאמנות כה"ג וכן משמע ג"ך מדברי מר"ן דסי' ק"ו סוס"א ע"ש באופן שלענד"ן דאפי' בערב סתם אם יש נא' בשטר כה"ג אין מודיעין אפילו כשהוא במקום קרוב וצויי"מ וימ"ן אמן. שמואל עמאר. כא) ראיתי מ"ש חו"ר מרראכיס יע"א בביטול המכר שמכר הר"י אגנווילוס נר"ו להרו"ץ בוטבול נר"ו ואמת שלא ירדנו לסוף דעתו של הרב מהר"מ הצרפאתי זלה"ה וב"ד ישצ"ו במ"ש וז"ל המכר הנז' חזק וקיים ואין רשות לשום בר ישראל לעשות שום חזקה הן חזקת קרקע וכו' ע"ש דלא יצדקו דבריהם הללו רק על הר"י אגטווילוס הנז' מצד שכבר סילק את עצמו מהחזקות במכר שמכר לגוי הנז' כי אפשר שהם נוהגים לדון בזה דמהני סילוק, וכמו שכן שמענו ג"ך מאיזה מחכמי העיר הנז': הגם שלדידן לא מהני סילוק כלל, וכמ"ש הר' המלאך רפאל זלה"ה בצידי התקנה שנתקנה בבית דינו של הרב מהרמ"ס זלה"ה והם הרב הנז' ומהרוי"ץ ומהריב"ע ומהרש''ץ זלה"ה וז"ל: ולא פשטה לא בכאן ולא בפאס. אך מ"ש שא"ץ למסור מו' על הסי' מהחזק' כ"ע מודו שפשטה אך נראה מדבריהם דדוקא אם יראה לב"ד שהסילוק באונס וזה שייך במוכר מחמת חוב. אבל אם מכר מחמת דוחקו ואינו מתרצה הגוי ליקח אם לא יסלק את עצמו מהחזקה בזה נר' דסילוקו סילוק אכן פשט המנהג דלעולם הסילוק מהחזקה כמאן דליתיה דמי דאנן סהדי דלעולם הסילוק מהחזק' אינו אלא ע"צ. ההכרח עכ"ד, ועי' ג"ך בקה"ת אות י"א שכן נראה מסתמיות דבריו ומכולם נרא' להדייא דאנן בדידן לא מהני הסילוק כלל אצלינו בשום אופן ומ"מ נר' אפי' אם הם נוהגי' להיפך לא היו יכולי' לשלול רק הר"י אגווילוס מטעם מכירתו לגוי בסילוק אך דוד הנז' שהוא השוכר הא' מהגוי כמש' בדבריהם או זולתו שישכיר א' מהגוי) מאיזה טעם תתבטל חזקתו, וכו אם יהודה מכר חזקתו לגוי אין לשום בר ישראל להחזיק אחריו מיד הגוי. ואם נאמר שנראה בעיניהם להפקיע חזקה זו על הכל מאיזה טעם כבוש אצלם: וכמ"ש מדבריהם ג"ך שכתבו בזה"ל ואין רשות וכו' דמשמע מדין הפקעה נגעו בה: מ"ם סו"ס נחזי אנן אם דוד הנז' עדיין מחזיק לע"ע א"ך גם יהודה הבא מכחו חזקתו חזקה. שהרי כבר נתפשרו ביניהם וזיכו זל"ז מחצית בחזקה הנז': וביארו בפירו' שאפילו אם יתברר בעדה ועדים וראיה ברורה שחזקת החצר הנז' כולה של אחד מהם. עכ"ז ידעי ומחלי אהדדי, וזיכו זל"ז המחצית הנז' ז"ג באו"ה כפה"ד ונתנו רשות לסופ' לכתוב בכל לשון ש"ז ומיני יפוי כח שבעולם ביד כל א' מהם כמשו"ח בשטר הפשר הנז' שעל גבו כתוב המכר שמכר יהודה ליצחק הנז' ומצאת וכו': ומה נשאר עוד, ואיך שפיר אמרינן שהמחצית שזכה בו יהודה הנז' מיד דוד הנז' הוא שמכר להרי"ץ הנז' ואין ביטול למכר שמכר יהודה הנז' להרי"ץ הנז': רק אם יתברר שלא נשארה שו"ז בחזקה הנז' כלל לדוד הנז' דאז אמרינן דהפקעתם הפקעה, ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי ומאיזה טעם כבוש אצלם וכמ"ש. אבל אם נשאר דוד על חזקתו נראה פשוט שגם מכירתו של יהודה שמכר להרר"ץ קיימת כי אין טעם כלל להפקעתם זאת בדבר שיש לו זכות בו זהו הנ"ל בזה כעת לאפס פנאי וצויי"מ וימ"ן ולראיה ח"פ שילהי תשרי תרח"ם ציון לפ"ק וקיים: ע"ה שמואל עמאר ס"ט. כב) הובא לידינו הפס"ד הנ"ב והגינו בכל פעלו ויען ראיתי בסוף דברי החכם הנ"ב דברים תמוהים הרבה ראיתי להשיב על דבריו מסיפא לרישא. והנה בסו"ד כתב וז"ל כ"ז היינו אומרים אפילו אם המתנה הנז' קיימת וכו': ופסקו מר"ן סי' ר"ג ס"ט וסימן רי"א ס' ו' וכו': ומתנה זו בטילה בין לגבי לוקח בין לגבי בעה"ק עכ"ל ולא ידעתי כוונתו בזה דאם לדעתו מסי' שטרות לא מהני רק עד שיהיו מב"ע. איך לא הוק"ל זה בכל שטרי מסי' הנהוגות: והלא שט"ז היתה בו תחילה כתי' ומסי' כראוי, וקנה לך שט"ז וכו'. דבכה"ג אפילו אם לא יהיו מעות כלל קנה ואח"ך חזר לבאר מסי' זו שכתו' בה שקי' סך ש' דורוס ובעדם מסר כיצד היתה. וכתב שהחצי היה בתו"מ וכו' והחצי בתורת מכר וכיון שקניית השטר כתקנה מאי איכפת לן באופן המתנה סי"ס אין לנו ללמוד מכל אותן הדברים אלא שחציו מתנה וחציו מכר והעיקר בשטרות היא כתי' ומסיר' כראוי כמ"ש בסימן ס"ו והרי היתה נתקנה ואפי' בהנהו דיני שהביא החכם הפוסק סיים מר"ן כן. שבסי' ר"ג כתב וז"ל וכן יכול להקנותו לו ע"י שימכור לו, או יתן לו במתנה שטר החוב כמ"ש בסי' ס"ו ובסי' רי"א סיים בס"ז ואם היתה מלוה בשטר מקנה את השטר בכת"י ומסי' שהרי יש כאן דבר הנמסר וכו' ובסימן מ"ו סיו"ד מבואר דהמקנה לחבירו קרקע כ"ש והקנה לו ע"ג שט"ח קנה השטר בכ"מ שהוא אפילו בלא כתי' ובלא