דבר שמואל קנז

טוען דשמא פרעו הלוה עי' סי' קכ"ט ס' יו"ד דאם אין הלוה בפנינו צריך להודיעו אם הוא קרוב וכו' ואם הוא במד"ה שא"א להודיעו וכו' אז יתבע את הערב וכו' ע"ש ושם בסי"ב מבואר דהא כשהלוה במד"ה נפרע מהערב בלי הודעת הלוה דוקא במלוה בשטר אבל אם הוא בע"פ לעולם אינו נפרע מהערב בלי הודעת הלוה דחיישינן שמא פרעו אא"כ הוא תוך וכו' והוא ממשמעות דברי הרמב"ם פכ"ו מהלכות מלוה ולוה הל' ה' הביאם הרב"י בב"י סי' הנז' סט"ו ע"ש, וכתב שם הרב"י ז"ל דהרמב"ם איירי במלוה ע"פ דוקא דאלו בשטר אין המלוה צריך להביא ראיה דאדרבא הלוה והערב הם שצריכים להביא ראיה שפרעו דשטרא בידיה מאי בעי ואע"ג דבשטר נמי היכא למיחש שמא פרעו וכתב לו שובר חששא רחוקה היא ולא חיישינן וכו' ע"ך, וע"ש עוד שהביא אח"ז תשו' הרשב"א שנראה מדבריו דאפ' במלוה בשטר חיישינן לפרעון ואם הוא במקום קרוב אין נפרעין מהערב עד שישלחו ויודיעו וכו' ומפשט דברי הרב"י שכתב ע"ד הרמב"ם הללו, וגם ממה שפסק בקצר כמו שנר' מדברי הרמב"ם ולא פסק כהרשב"א דסובר דאפי' במלוה בשער אם הוא במקום קרוב מודיעין וכו' מוכח בפשיטות דאפי במקום קרוב אם הוא מלוה בשטר גובה המלוה בלי הודעת הלוה. ואף שדברי הרמב"ם שמהם הוציא מר"ן דין זה דסי"ב לא איירי אלא כשהלוה במד"ה וכן מר"ן בסי"ב שחילק בין מע"פ למב"ש לא איתשיל אלא לסיפא דדינא דסעיף יו"ד כשהלוה ברד"ה ע"ש, וא"כ איכא למימר דאם הוא במקום קרוב בכדי שיוכל שליח וכו' אפיל במב"ש צריך הודעה כפשט דברי מר"ן דסיו"ד. מ"מ מלבד שמהטעמים שכתב הרב"י ע"ד הרמב"ם הללו דשטרא וכו' וחששת שובר וכו' נראה דאין חילוק בין מקום קרוב למד"ה. עוד זאת אי דייקי' הכי בדברי מר"ן ונימא דבמקום רחוק שג"ד בסי"ב הוא דנפרעין בלי הודעה אבל כשהוא במקום קרוב ההודעה שזכר בסיו"ד במקומה עומדת אפילו במב"ש. א"כ יהיו דברי מר"ן כדעת הרשב"א ממש דגם הרשב"א אפשר יודה דכשהוא במד"ה נפ' מהערב בלתי הודעת הלוה ובמה שפסק דלכ"ע אם הלוה במקום שנוכל לשלוח וכו' צריכים להודיעו ר"ל דאף דלרב צמח גאון נפרעין בין כשהוא במקום קרוב בין כשהוא במקום רחוק מ"מ כשהלוה במקום קרוב מיהת דאפשר להודיעו מודיעין מכלל דבמד"ה נפרעין בלתי הודעה וא"כ מדוע ברח מר"ן מדברי הרשב"א דמוכח להדייא מדבריו דאפי' במלוה בשטר צריך הודע' במקום קרוב ופסק כדברי הרמב"ם שיש לצדד בדבריו דבמלוה בשטר והוא במקום קרוב א"ץ להודיע מכח הטעמים שכתב על דבריו הנז' הא ודאי דממה שנתן טעם ותבלין לדברי הרמב"ם ופסק כוותיה מוכרח לו' דלדעת מר"ן ז"ל במלוה בשטר אין חילוק בין מקום קרוב לרחוק, ומה שלא נטפל לבאר דעתו להדייא בקצר גם במקום קרוב הוא מצד שסמך על הטעמים שכתב בב"י שצודקים גם על מקום קרוב. שבתי וראה שדקדוק זה אינו מוכרח כ"ך למעיין בדברי הרשב"א כי דעת הרשב"א אינה מפורשת להדייא דבמקום רחוק נפרעין בלתי הודעה, עד שנאמר אמאי לא פסק מר"ן כהרשב"א דאדרבא כי דייקינן שפיר נר' שדעת הרשב"א היפך מדברי מר"ן דמצינן לפרש בדברי הרשב"א דאליבא דרב צמח גאון כתב מה שכתב. אבל לדעתו אכתי מספקא ליה מילתא מכח קושיית מאי חזית דעבדת תקנתא למלוה וכו', ולפי מה שמצא לרצ"ג דנפרעין סתם בין במקום קרוב בין במקום רחוק. כתב דאפילו לרצ"ג דס"ל הכי כשהלוה במקו' קרוב מיהת דאפשר לן לשדורי ולהודיעו משדרינן. אבל לדעתו ז"ל אפשר דמספקא ליה גם במקום קרוב. ואף את"ל דבמקום קרוב דאפשר לן לשדורי, גם הוא סובר דמודיעין במקום רחוק מיהת אפשר לשדורי דלדעת מר"ן נפרעין בלי הודעה. אפשר לומר דלדעת הרשב"א אין נפרעין כלל מכח ספיקיה, וא"ך לפי"ז אכתי יד הדוחה נטויה לדחות ולומר דמה שלא פסק מר"ן בקצר כהרשב"א הוא ממה שלא מצא דעתו שוה לדעת הרמב"ם בצד הב' כשהלוה במד"ה וא"ך אכתי מצינן למימר דכשהלוה במקום קרוב. גם מר"ן סובר כדעת הרשב"א דלכ"ע צריך להודיעו אפי' במלוה בשטר , כיון שיש לצדד כן ג"ך בדעת הרמב"ם שמהם מקור דברי מר"ן נובעים וכמש"ל, אלא דמ"מ אף אם נניח כן, גם ע"ז יש תשו' דאפשר לומר דאפילו דברי מר"ן דסעיף יו"ד לא איירי אלא בערב סתם דקי"ל דלא יתבע המלוה את הערב תחילה אבל בקבלן שנפרע ממנו תחי' כדאיתא בסט"ו איכא למימר דנפרעין בלתי הודעה, ומה גם שיש לחזק ס' זו ממ"ש מר"ן בסיו"ד ואם אין הלוה וכו' ואם לא יתן וכו' דממ"ש אם לא יתן וכו': משמע דהודעה זו אינה אלא אולי יפרע הלוה אבל לא לענין חשש פרעון וא"ך מצינן למימר דלשיטתיה אזיל דבמלוה בשטר אין מקום לחשש פרעון אם מצד דשטרא בידיה וכו' ואם מצד שחששת שובר רחוקה ולא הוצרך לזה כאן אלא, גבי ערב דקי"ל דאין נפרע' ממנו תחי' וכמ"ש עיין פ הכותב דף קי"ד. איברא דבסי' ק"ו גבי לוה מפו' להדייא בדברי מר"ן דאפילו בשטר אם הוא מקום קרוב מודיעין וכיון שנמצאו דבריו מפורשים להדייא גבי לוה דקי"ל הוא מערב וכמ"ש הרשב"א. אין לנו להוציא ההיפך מכח קושיות ודקדוקים. הלא דמ"מ אף דמוקמינן הלכתא הכי הנה עכ"פ כ"ז אינו אלא כשאין נאמנות בשטרו אבל אם יש לו נאמנות לי ולב"ך עוב"ך כנד"ד פשוט הוא דאפי' במקום קרוב א"ץ הודעה וכמ"ש מר"ן בסי"ג אין כל הדברים הללו וכו' ע"ש. וכן משמע ג"ך מפשט דברי בעה"ת הביאם מר"ן בב"י סימן ע"א סוס"ל מסה''ט ופסקם בקצר ס"ך וז"ל בב"י. כתב בעה"ת בשכ"א בשם רמב"ן מצינו בגליוני הא' שאין נאמנו' מועיל אלא לנפרעת