עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryדבר שמואל

דבר שמואל קנג

Dvar Shmuel 153 · דבר שמואל · free full Hebrew text

Open in the reader →

מדקדקין בכך דכל שיכול למוכרה קמה ליה ברשותיה ולזה אם החמיץ או הוזל לאחר שהגיע לשם פטור המוכר. ודכוותה נמי בנד"ז כיון שהגיע לרשות הלוקח ויכול למוכרה קמה לה ברשות לוקח וכי איתניס ברשותיה איתניס. גם מ"ש והגע עצמך בנדון דס"ח שקנה ממנו כדי למוכרו מעט מעט. האם נאמר הרי הגיעה וכו' אמת נכון ששם לא נאמר הרי הגיעה אלא שאין הנדון דומה לראיה דהתם איירי לענין החמיצה ומאחר שגיל' דעתו שרוצה למכרה מעט מעט צריך הוא המוכר לתת לו יין שראוי להתקיים כ"ך זמן עד שימכר. ואם החמיץ בתוך הזמן חייב המוכר באחריותו ומה לי הגיע או לא הגיע אבל אם הוזל בתוך הזמן זולא לא קביל עליה מוכר ואם הוזלה ברשות לוקח הוזלה וה"ן בנדו"ז אם הוזלה ברשות מוכר הוזלה. וכ"ש נאנסה , ולשון הגיעה המוזכר בדברינו מיגרר גריר אחר לשון מר"ן בש"ע אמנם הא כדאיתיה והא כדאיתיה: גם מ"ש שבנד"ד דמיונו עולה יפה עם מ''ש מר"ן בס"ט ואם קודם שמכרם נתבטלה האלקונט' מתבטל המכר. כבר כתבנו שכל שיכול למכור הו"ל כאילו מכר, ואם נאנסה הרי היא ברשות לוקח, ובנדו"ד נמי הרי היה יכול למכור ולא מכר ומ"ש כיצד נוכל לומר שיכולים למכור כל הסחורות בחדש א' אמת שאם היו מוכרים אותה ביוקר כמו שהיו רגילים למכור בעוד האלקונט', אפשר שלא היו יכולים למכרה בחדש א'. אבל אם היו מוכרים אותה בפחות אפשר שהיו יכולים למכרה אפי' בשבוע א'. גם מ"ש על מה שכתבתי דאפי' בתנאי מפו' אם היה אונסא דל"ש יכול המוכר לו' וכו': אין הנדון דומה לראיה דהתם היי' טעמא שכיון שקי' אחריות סתם וכו' אחה"מ גם זה אינו ששם בס"ג מבו' דאפילו קיבל עליו אונסין בפירו' אונס שאינו מצוי אינו בכלל, ודכוותה נמי אנו אומרים בנד"ז, דאף דאומדנ' דמוכח הו"ל כקיבל עליו אונסין בפירו' היינו אם לא נתקיימה בידם האלקונט' ע"י שבאו אחרים והוסיפו עליהם כנהוג בעלמא. או באופן אחר הקרוב לזה, אבל ביטול האלקונט' ושריפת הסחורות לא אסיק אדעתיה ולא קביל עליה: גם מ"ש שביטול האלסאקא נודע לכל קודם קנייתם, שמחמ"ך לא מכר המלך יר"ה כ"א שמנה חדשים דוקא. וחזר להיות דינה כדין אונס דשכיח דאסיק אדעתייהו וכו'. אחה''מ אין כאן שום הוכחה מתרי טעמי, חדא שמה שהיו חושבים בני אדם הוא שתתבטל האלסאקא ותחזור לימכר כימי קדם בלא שום סאק"א וכמו שכן היו אומרים על האלעסאראת א ועוד שנית אדרבא היא הנותנת שאחר שמכרה לזמן מועט, בטוחים היו שבתוך הזמן שבו מכר מיהת לא יארע בה שום קלקול, דאל"ך למה מכר בזמן מועט, ולכן לא אסיק אדעתייהו ולא קבלו עלייהו: גם מ''ש בסו"ד כ"ז לא צריכנא ליה וכו' האמנם כשאנו לעצמינו אין אנו צריכים לכל זה. דלאו משום אונס נגענו בה וכו', ובזה אין שום דימוי ודמיון לנד"ד לדין מוכר באחריות וכו'. אחה"מ גם זה אינו, וטעם אחד להם שכולם מטעם תנאי הם דהתם בס"ח חשבינן ליה כאיל התנה שאם החמיץ לאחריות המוכר כיון שגילה דעתו שרוצה למכרו מעט מעט ובמוכר באחריות נמי הו"ל כאלו התנה, ומשפטי התנאי הרי נתבארו בסי' רכ"ה וסיים עלה הטור ומר"ן ס"ג דה"ה נמי לכל תנאי ממון שאומדין דעת המתנה. וכאן נמי אומדנא דמוכח הו"ל כתנאי ונמצא שנדו"ז דומה ממש לדין מוכר באחריות דהו"ל כאלו התנה. ועכ"ז אמרי' ביה אונסא דל"ש לא קיבל עליה ומה שלא חלקו הפוסקי' בין אונסא דשכיח לאונסא דל"ש משום שסמכו על מ"ש מר"ן בסי' רכ"ה סוגייא באתרה דשם נתבארו משפטי התנאים זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן אמן נאם החו"פ בח' אלול המרוצ' כאן שנ' ואמר''ת לעבדך ליעקב לפ"ק יט) ראיתי מ"ש הידיד עוד הפעם שיצא לידון בדבר חדש לקיים דבריו ובא לתקן מ"ש הרי נתבטל התנאי, וכתב שבכוונה כת' מה שכת' ולא תיקן כלום בזה וכי מאחר שנתבטלה האלסאקא. נתבטל התנאי. אדרבא התנאי בתוקפו עומד והוא שמבטל השטר והיה צ"ל שמאחר שנתבטלה האלסאקא חזר להיות שבקיום התנאי נעקר השטר, ואין שום צד לקיימו ולכן אינם נאמנים. באופן שבא לתקן ולא תיקן. ואם היה מדקדק בדברינו היטב לא היה צריך לכל זה כלל, ומה שיצא לידון עתה בדבר חדש. הגם שבדבריו הרא' לא נזכר מזה כלל כנראה החושה אל העין למעיין בדבריו אלא שמתוך דף א' שכתבנו מראשו לסופו נתחדש לו זה דהיינו שכיון שעדותם היתה אחר ביטול האלקונט' הוו כאנוסים וכו' שעוקרים השער ואחר המחילה גם זה אינו דמדברי מר"ן סימן פ"ב סי"ב מבואר להדייא היפך מ"ש הידיד, ששם כתב וז"ל ואם יש ללוה עדים וכו' ונפטר הלוה וכו': וכתב שם הרש"ך סקל"ג בשם הב"ח דטעמא דמיפטר בל"ש הוא משום שהלוה מוכן לקיים התנאי, א"ן יש עדים ג"ך שקיים התנאי, הרי דאף כבר שבאו עדים שקיים. התנאי ואח"ך העידו עידי השטר שהיה תנאי בדבר אפי"ה נאמנים והוא כנד"ד ממש, נמצא שבתנאי היו דברינו אין חילוק בין העידו קודם שקיים התנאי, בין אחר שיתקיי' התנאי: גם לפי שיטת הידיד שמחלק בתנאי עצמו שאם העידו קודם קיומו נאמנים ואחר קיומו אינם נאמני' דדמו לאנוסים א"כ למה יישב הסמ"ע בין ההיא דסי' פ"ב לההיא דסימן מ"ו בדוחק דבסימן מ"ו לא קאי כ"א אאנוסים