דבר שמואל קנב

המקח. משא''ך אם היה נדון שאלתם באונס דל"ש שהמקח קיים הגם שאינו כן וכמ"ש א"ך למה לא איטפל שום א' מהם לברר דבריו דמיירי דוקא באונס דשכיח וכולהו סתמו לה סתומי ואתם עמם גם המלאך רפאל בתשו' שהבאנו אלא ודאי שהעיקר כמ"ש דבסיבה עצמיית שעליה היה המקח אם תתבטל הסיבה יתבטל המקח יהיה הביטול כמו שיהיה וכללות הענין כך הוא דבסיבו' מקריות שיתהוו במקח אחרי כן אם התנו בפירוש שאפי' אונסא דלא שכיח על המוכר ליהדר תנאו קיים וכמש"ל בשם הרב הכנה"ג ואם לא התנו בפי' רק בסתם כמ"ש בדיני מוכר באחריות שפיר אמרי' אונסא דשכיח ק"ע ולא אונסא דל"ש וכמ"ש מר''ן בסי' רכ"ה ובסיבות עצמיות דהיינו שבשבילם היה המקח והוא נדון שאלת הרבנים שהבאנו וגם נדון שאלתינו שעליה אנו דנין אפי' לא התנה בפי' אלא אם היה שם אומדנא דמוכח שבשביל דבר זה וסיבה זו קנה דיינינן לה כתנאי מפו' ובהבטל הסיבה יתבטל המקח בין אם תתבטל הסיבה באונס דשכיח בין תתבטל באונס דל"ש. ועפי"ז יתברר לך כל דברי הפוסקים ראשונים ואת אחרונים המדברים בענין זה ומשום זה לא איכפל שו"א מהם לברר ולחלק בין אונס דשכיח לאונס דל"ש. גם מ''ש הידיד בישוב תמיהתינו על דברי הרב כמוה"ר רבי"ץ זלה"ה קושטא קאי שתמיהא זו קיימת גם על דברי הרב כנה"ג ואין לה יישוב כ"א במה שמצא הידיד בב"י דפוס קדמון ובדברי המגיד שבמקו' הרא"ש כתוב הראב"ד אך מ"מ אכתי יש לתמוה על הרה"ג המלאך רפאל זלה"ה לפי רוב בקיאותו, איך לא העיר על הרב מא"ק מהטור שלא הזכיר דברי אביו הרא"ש ומי כמוהו בקי בחדרי אביו וגם ממר"ן שלא זכר שר' מהרא"ש כלל לפי הגהתו זאת ואם רבי לא שנאה וכו' כ"ש מל' הרב הנז' זלה"ה שכתב גם הרב מא"ק העלה וכו' מש' מל' העלה שהוא מתוך פלפול ולא מצא תשו' מבוררת וא"כ יכול לומר בפשיטות שהטור והר"ן לא ס"ל כן בדברי הרא"ש ומשו"ה השמיטוהו וכיצד הוא ז"ל הביא דבריו להלכ' זהו הנלע"ד לפום ריהטא וכעת אין בידי ספר מא"ק לראות אמיתת דבריו על מכונם ומ"מ אין לנו שום נפקותא בזה לענין דינא שזכינו לדין מדברי ר"ח וסיעתיה זהו הנלע"ד כעת להשיב על דבריך וצויי"מ וימ"ן החו"פ בשילהי אב רחמן מש' על דב''ר אמ"ת לפ"ק. ידי"ן רב אחאי החכם נר"ו יח) חן היום ראיתי שחזר עוד הידיד ב' לחזק ולאמת דבריו הראשונים והוצרכתי לגלות דעתי הקצרה להיכן נוטה ותחלת דברי פיהו חכמה כתב ע"ד וז"ל ולא ידעתי פי' דבריו במ"ש הרי נתבטל התנאי דאדרבא התנאי לא נתבטל והחוב הוא שיתבטל מכח דבר שמואל (לד) 34 התנאי שהתנו שהוא כ"ע שההלסאקא קיימת, ותלה הדבר בשגגת הקולמוס עד שמכח זה הוצרך להגיה במקום התנאי החוב. ואחה''מ כל זה אינו ואין כאן שום שגגה כלל לא בסופר ולא בקולמוס אלא מידי היתה זאת בכוונה מכוונת לכתוב שמאחר שנתבטלה האלסאקא הרי נתבטל התנאי ונמצא שע"י עדותם זו האחרונה נתבטל השטר לגמרי אלא שהידיד לפום ריהטא לא דקדק בדברי יפה עד שמכח זה עלה בדעתו לומר שאני סובר דעידי השטר שחזרו ואמרו תנאי וכו': אינם נאמנים היפך המפורסם בש"ע וסמ"ע ושאר אחרונים ז"ל והיפך מה שמפורש בדברינו להדייא שהאמת הוא שלדעת מר"ן שאם עדותם בשטר יכולים לחזור ולומר תנאי ואפי' אם כת"י יוצא ממק"א ולזה טרח הידיד לכתוב עלה אחד מראשו לסופו להוכיח שיכולים העדי' לחזור ולומר תנאי שאין זה עוקר השטר וזה לא יעלה על לב כלל וכוונתינו היא דאע"ג דקי"ל שהעדים נאמנים לו' תנאי היו דברינו עכ"ז נר' שבנד"ז אין העדי' יכולים לחזור ולפרש דבריהם ולו' תנאי ודוקא קודם שנתבטלה האלסאקא היו יכולים לחזור כיון שיש צד אחד לקיים את השטר משא"כ עכשיו שחזרתם היתה לאחר שנאבדה האלקונט' אין בחזרתם כלום. יען שהצד שהיה לנו לחייב הלוקח בחוב הוא לצד שתשאר האלקונט' ויחזור בו הקונה מהמכר ועכשיו שכבר נאבדה האלקונט' הרי א"א לו להתחייב בחוב בשום זמן ונמצא שע"י חזרתם נתבטל השטר לגמרי. וזהו מה שכתבתי שמאחר שנתבטלה האלסאקא הרי נתבטל התנאי ונמצא שע"י חזרתם נתבטל השטר לגמרי וחזר דינו כדין אנוסים היינו וכו' שאם כת"י יוצא ממק"א אינם נאמנים בשו"ד שיאמרו לבטל השטר ותמיהא רבה יש לי עליך ידידי שכתבת שלא ידעת מנין לי זה והרי לפניך ש"ע בסי' מ"ו סל"ז כמ"ש ומ"ש הסמ"ע דמ"ש מר"ן אינם נאמנים בכל דבר דלא קאי אתנאי אלא אאינך דעוקרים השטר לגמרי פשוט הוא דלאו חוקה חקק גזירה גזר אלא מילתא בטעמא קא' כיון שיש צד אחד לקיים את השטר לזה לא מיקרי עוקר השטר וע"ך איירי בשעדיין לא נתבטל התנאי דאז יש צד אחד לקיים את השטר אבל אם כבר נתבטל התנאי וע"י חזרתם זו מתבטל השטר לגמרי. מי זה אמר ותהי שיהיו נאמנים דמאי אולמיה דהאי תנאי מאנוסים היינו וכו' והרי עינינו הרואות שכולם שוים ובאים לבטל השטר לגמרי וא"ך כי היכי דאינם יכולי' לומר אנוסים היינו משום שעוקר את השטר ה"ן אינם יכולים לומר תנאי: מאחר שכבר נתבטל התנאי והרי הוא עוקר השטר, גם מ"ש מההיא דסימן ר"ל ס"ט וקודם שהגיע לשם וכו' וכתבת שלא ידעת מה היא כוונתי בזה זו היא כוונתי דשם תלה הדבר בהגיע ולא במכירה משמע שאם הגיעה אעפ"י שלא נמכר' הרי ברשות לוקח אעפ"י שמוכחא מילתא שכדי למוכרה שם הוליכה עכ"ז אין מדקדקין