דבר שמואל קנא

דאינם נאמנים בשו"ד שהוא לבטל השטר ר"ל בכל הני דעוקרים השטר לגמרי משא"ך בתנאי היו דברינו שאינו עוקר עיקר השטר כיון שלצד א' מיהת יתקיים השטר זהו כללות דבריו ע"ש הרי מבואר להדייא דבתנאי היו דברינו לא מיקרי עוקר השטר כיון שלצד א' יתקיים ולא כמו שחשב הידיד. גם מבואר דהכלל שכלל מר"ן בדבריו שאינם נאמנים בשו"ד שהוא לבטל השטר לא קאי אתנאי אלא אאינך דעוקרים השטר לגמרי וכמ"ש והיכן הם דברי מר"ן אלו שכתב הידיד. ותמיהא רבתי עליך ידידי כיצד חזרת בהבנת דברי הסמ"ע הללו תוך כדי דיבור כדיבור גם לא ידעתי לדעתו כיצד יהיה התנאי שאינו עוקר השטר כיון דלדידיה אם יבוטל השטר בצד אחד מיקרי מבטל השטר וכל התנאים כך הם אם יהיה כך יתקיים השטר וא"ל יתבטל ומוכרח הוא שלצד א' יתבטל השטר לעולם גם מ''ש מההיא דסי' ר"ל ס"ט וקודם שיגיע לשם הוזל היין וכו' דקדק וכו' וכאן הרי הגיעה וכו' עכ"ל לא ידעתי מה כוונתו ג"כ בזה וכי אנו אומרים בנד"ד שקנה ממנו הסחורות כדי להוליכם לשום מקום כנדון שבו דיבר מר"ן כדי שנאמר הרי הגיעה, זה לא עלה על דעת שו"א. אבל מה שאנו אומרים הוא שקנו ממנו הסחורות על דעת למוכרם בהאלסאקא מעט מעט, והרי נתבטלה האלסאקא קודם גמר מכירתם. וכיון שנתבטלה האלסאקא יתבטל המקח, ומה נפקותא יש בהגעה זו והגע עצמך בנדון דס"ח שם שקנה ממנו כדי למוכרה מעט מעט, האם נאמר הרי הגיעה זה לא יתכן: דמ"ל הגיעה ומ"ל לא הגיעה דהדבר אינו תלוי אלא במכירת הסחורות מעט מעט וכ"ע שלא נמכרה חוזר זולת אם הגיע יום השוק שהוא זמן המכירה ונתרשל ולא מכר. גם לא ידעתי מהו פירו' הרי הגיעה בנד"ד, דלהיכן הגיעה דלשון הגעה לא יצדק רק ממקום למקום ובנד"ד לא יש בו שני מקומות כ"א מקום א'. איברא דאדרבא נדו"ד דמיונו עולה יפה עם מ"ש מר"ן שם בס"ט, דהתם שקנה ממנו היין כדי להוליכו למ"א תלוי הדבר בהגעת היין לאותו מקום, ואם הוזל קודם שיגיע לשם יתבטל המכר ובנדו"ד נמי שקנה ממנו ע"ד למכור בהאלסאקא תלוי הדבר במכירה הסחורות בהאלסאקא, ואם קודם שמכרם נתבטלה האלסאקא, יתבטל המכר ג"ך. גם מ"ש שכל שיש לו שהות למכור ולא מכר הרי היא ברשות לוקח, אדרבא משם ראיה להיפך. ששם כתב מר"ן שאם הגיע יום השוק שהוא זמן המכר ושהא ולא מכר ברשות לוקח ובנד"ד לא הגיע זמן המכר שהרי ידוע ומפורסם הדבר שקודם קניית הסחורו' נתעצמו ביניהם על זה דהמוכר רצה להכריחם בכח המנהג הנהוג בין קוני האלקונט' לקנות ממנו כל הסחורות הנמצאים אצלו בעת ההיא. והם לא רצו לקנות ממנו כלום מצד שלא קנו קונט' שלימה של זמן הנהוג בה ופשרו ביניהם (33) האלבאסא ולאמין' ליקח ממנו שיעור מה שיכולים למכור בח' חדשים כפי מה ששיער גם המוכר וכן היה וזה מדוקד' מלשון השטר ג"ך ששם כתוב בזה"ל, ואם עברו וקנו מסחורות האלו מזולת, מחוייבים הם ליקח כל הסחורות הנמצאים אצלו ואינם יכולים לומר שלא יטלו כ"א הצריך להם וא''ך כיצד נוכל לומר שיכולים למכור כל הסחורות בחדש א': גם מ"ש הידיד דאפילו בתנאי מפור' אם היה אונסא דל"ש יכול המוכר לומר וכו' כמ"ש בדיני מוכר באחריו' וכו' אחה"מ אין הנדון דומה לראיה: דהתם היינו טעמא כיון שקיבל אחריות סתם יכולים אנו לקיים דבריו באונס דשכיח דסליק אדעתא ושפיר אמרינן אונסא דשכיח ק"ע ולא אונסא דלא שכיח משא"ך בנד"ד שגם הידיד מודה דאומדנא הוי כתנאי מפור' דהיינו כאלו התנה עליו בפירו' שאם תתבטל האלסאקא יתבטל המקח ואף אם נאמר דביטול האלסאקא הוא אונס דלא שכיח כיון דדיינינן ליה כאלו התנה עליו בפי', תנאו קיים דכל תנאי שבממון קיים בשגם דהתם בדיני אחריות נמי אם התנה עליו בפי' דאפי' אונס דלא שכיח על המוכר ליהדר תנאו קיים וכמ"ש הרב הכנה"ג סי' רכ"ה הגה"ט או' מ"ד בשם מהר"ם אלשקר וכ"ש הוא שלפי דעתי כיון שביטול האלסאקא נודע לכל קודם קנותם, ומשום כן לא מכר המלך יר"ה רק ח' חדשים בדוקא חזר להיות כדין אונס דשכיח כיון דאסיק אדעתייהו. וכ"ז לא צריכנא ליה אלא לשיטת הידיד בהבנת דברינו דביטול המכר בא לנו משום אונס האמנם כשאנו לעצמינו אין אנו צריכין לכל זה. דלאו משום אונס נגענו בה כדי שנדק' אחריו אם הוא אונס דשכיח או אונס דל"ש. אלא עיקר טעמינו שבו ביטלנו המכר הוא משום דהסיבה העצמיית שעליה קנו ממנו הסחורות היא מכירתם בהאלסאקא מעט מעטו, ואיך בהבטל הסיבה שהיא האלסאקא יבטל המסובב שהוא קניית הסחורות. ובזה אין שום דימוי ודמיון לנדו"ד, לדין מוכר באחריות דהתם אין שם שום סיבה עצמיית שעליה נתהוה המקח. כ"א סיבות מקריות שנתהוו במקח אחרי כן ומשום כן כתב מר"ן כיון שלא התנה עליו בפי' אונס דלא שכיח שפיר אמרינן אונסא דשכיח ק"ע אונסא דל"ש לא ק"ע. ועפ"י דברינו אלה סרה תמיהא אחת שלפי דברי הידיד מוחזקת ומקויימת, והיא דלפי הנחתו זאת דאף אם תהיה אומדנ' דמוכח דדיינינן ליה כתנאי מפו' לדברי כל הפוסקים שהבאנו אם תהיה באונס דלא שכיח האומדנא בטילה והמעשה קיים היאך יקיים דברי הפוסקים שהבאנו שכתבו דבאומדנא לחוד בטל המקח. ולא חילקו בין אונס דשכיח לדלא שכיח האם נעלם מעיניהם דברי מר"ן דאייתי מר בדיני אחריות ואף אם נחלק חלוקה דרבנן ונאמר דנדון שאלתם כולם הוא באונס דשכיח ומשום כן ביטלו המקח