דבר שמואל קמט

כתב שראה להרב מהר"ש טאייטאצק והרש"ף והסמ"ע ומהר"מ די בוטון והר"ש חיון בביאורו ובתשו' שכתבו דמ"ש הטור בסימן מ"ו שהרא"ש הסכים לסברא הא' (שהיא שאם כת"י יוצא ממק"א אינם נאמנים) לענין מודעא קאי ולא לענין תנאי. גם בסי' מ"ו אות ע"ד מהגב"י כתב שלענין הלכה הסכמת הר"מ אלשקאר בסי' ל"ד כהר"י ברצלוני בשם רב האיי גאון דאפי' כת"י יוצא ממקו' אחר נאמנים וכן היא הסכמת מוהריב"ל ומהר"ש טאייטאצק הובאו דבריו בהרש"ך ח"א סי' י"ב כתב ג"כ מי יוכל להוציא ממון נגד רב האיי והר"י ברצלוני וכ"ך מהראד"ב ובעל מש"ץ ולא הביא החולקים בזה כ"א רש"ל והרדב"ז ע"ש וע"ע בסימנים הללו חילוקי דינים שיש בזה בדברי הפוסקים. מעתה כיון שכל הרבנים הנז' קיימי בשיטת הרב הסמ"ע כוותיהו נקיטינן דבתנאי היו דברינו אפי' כת"י יוצא ממק"א נאמנים ואף אם המצא ומצא שרבים וגדולים אחרים קיימי בשי' רש"ל והרדב"ז סו"ס כיון שדברי הטור ומר"ן סותרים המע"ה, ושו"ר להרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה שפסק להדייא בתשו' סי' קכ"ו כההיא דסי' פ"ב דעידי השטר נאמנים סם עצמם אפי' אם כת"י יוצא ממק"א כתנאי היו דברינו וכתב שכן הסכימו הב"ד שלנו ושל רבאט ושל תיטוואן. והרב המבי"ן בנו גם הוא בחי' סי' מ"ו כתב כדעת הרב הסמ"ע ואיך שיהיה היוצא מדברי כל הני רבוותא דבתנאי היו דברינו אפי' אם כת"י יוצא ממ"א נאמנים וכ"ש שבנד"ז כבר נזכר תנאי זה מבורר בשטר שביד המוכרים שאינם יכולים לחזור במשך הזמן הנז' אלא שבשטר שביד הלוקחים נשמטו תיבות הללו בשגגה וחזרו העדים וביארו דבריהם שהוא כ"ע שהאלקונטר' בידם ואיכא למי' שאפי' לדעת הסו' שבתנאי היו דברינו אינם נאמנים בנד"ז יודו דנאמנים כיון שהגדה זו הב' לא חידשו בה תנאי מחודש אלא שהגידו עתה שתנאי זה בביאורו היה לב' הכיתות בשוה והוי כביארו דבריהם הא' דלא מיקרי חו"מ לד"ה. ושו"ר עוד להרב מוהרפ''ת זלה"ה סי' ק"ט שגם הוא ז"ל הסכים לכל זה. דהגם שפלפל בזה ורצה לחלוק ע"ד חו"ר רבאט שהזכיר הרה"ג בתשובה הנ"ל שהסכימו דנאמנים וחילק בין דברי מר"ן דסימן כ"ט ומור"ם לדסימן פ"ב, עכ"ז סיים וז"ל ומ"מ למיחש מיהא לסתמא דדינא דסי' פ"ב חיישינן ומדברי מר"ן אין להכריע ומעתה נלכה נא אחרי הגדולים, וכיון דאשכחנא לה תלייא באשלי רברבי דאין מי שיוכל להכריע ביניהם לכן דינא הוא דמוקמינן לממונא בחזקת מריה, ויכול המוח' לו' קי"ל כרב האיי וסיעתיה הר"י בר' והרא"ש וסיעתם, וז"ל הרב המאסף סימן מ"ו אות ע"ד וכו' ע"ש וגם הרה"ג עצמו אף שראיתי לו להלכה ולמעשה לדברי מר"ן דסי' פ"ב כתב גם הוא בקצרה בתשו' הנ"ל דנאמנים באופן דקם דינא דנאמנים אף אם כת"י יוצא ממ"א. גם לענין האומדנא מצאתי תשו' אחרת להרה"ג זלה"ה סימן רפ"ה שכתב וז"ל. וזה שאנו דנים שיחזיר הלוקח למוכר כדי לעלות לא"י, ואין אנו מדקדקים כלל אם פי' בשעת המכירה או לא, וכן מפורסם לכל וכן עמא דבר הוא מטעם דברי מור"ם שסיים וז"ל, מיהו אי איכא או"ד בטל המקח. ואמת תמיד הוה קשייא לן דלכאורה נראה דמר"ן פליג על סבר' זו של ההג"ה, שהרי מר"ן כתב להדייא דאעפ"י שנראין הדברים שלא מכר אלא לעשות כך והיא האומדנא שכתב מור"ם, ואיך כתב מור"ם דבריו על הש"ע שנראה שגם הש"ע מודה ומוכרחים אנו לתרץ שהאומדנות אינם שוים וגבוה מעל גבוה בהם ואומדנא שכתב מור"ם היא אומדנא דמוכח טובא ונראין הדברים שכתב הש"ע היא אומדנא ולא כל כך עכ"ל והן הן הדברים שכתבנו לעיל ג"ך בשמו שדקדק מדברי הרא"ש מאריה דהאי דינא דמור"ם ז"ל זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר: שמואל עמאר ידין ורוחי, רב אחאי כמהר"ש נר"ו. טז) ראיתי דברי הידיד. ותחילת דבריו חלוקי מחלק במטל' בין מוכר ללוקח ולוקח יכול לחזור ולא מוכר באופן שדין לוקח במטלט' כדין מוכר בקרקע ואמת יהגה חכו, שכ"ך מר"ן לה להדייא בב"י סי' ר"ז מחו' ל"א ופשוט שאפילו לא הזכיר כן בפי' בשעת מכירה אם קים לן בגויה שמחמ' כן הוא מוכר אף שלא פי' כן בשעת המכיר' אי לא איתדר ליה באותו דבר שפיר יכול לחזור: וטעמא טעים דאומדנא דמוכח הוי כתנאי מפורש וכן מוכח מדברי האחרונים בדוכתי טובא גם מ"ש להגיה בל' הב"י הנז' במקום מוכר לוקח שפיר קאמר וכן הגיהו הרב כנה"ג והרב אמו"ז זצ"ל, ואיך שיהיה הד"א שדין לוקח במטל' כדין מוכר בקרקע ומידי עוברי ראיתי להידיד שתמה על הרה"ג אמו"ז זצ"ל במ"ש כן משם הראב"ד: ועוד שנית מה נתחדש לו מס' מא"ק. אחר שמפורש בב"י שכן דעת הרא"ש , ויותר יש לתמוה על הידיד. דמאחר שראית שדברי הכנה"ג ודברי הרב אמו"ז זצ"ל כולם שוין לטובה והיו לאחדים בידיך שכן בא מפורש במכתבך ז"ל אחר שהבאת דברי הכנה"ג, סיימת עליהם וכדברים הללו ממש נמצא להרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בתשו' א"ך הרי ידעת שכולם שוין: ומה ראית לקבוע תמיהתך ע"ד הרב אמו"ז יותר מעל הכנה"ג והרי גם בדברי הכנה"ג נמ"ך הראב"ד להדייא ולפחות היה לך לתמוה על שניהם יחד ולא על הרב אמו"ז לבד ואם היית מקשה על שניהם לא הוה מצית לתרץ דאגם שיטפייהו לא דקדק ונתחלף