דבר שמואל קמז

מוסכמי' עם מ"ש מר"ן בב"י סי' ר"ז מחו' ל"ב בסתם בלי חולק וז"ל לוקח שום דבר וג"ד שרוצה להוליכו למקום פ' ששוה יותר והוזל קודם שהוליכו יכול לחזור בו כמו מכר נכסיו לעלות לא"י בפ' המוכר פירות עכ"ל ואף שבב"י שבידינו כתוב מוכר שום דבר פשוט הוא שט"ס נפל בספרים וצ"ל לוקח שום דבר וכו' כי מסגנון הלשון שכתב וג"ד שרוצה להוליכו וכו' מוכח דקאי על הלוקח ולא על המוכר או יש להגיה וג"ד דעתו הלוקח וכו' וכהגה זו השנית גריס הרב הסמ"ע ז"ל בדרישה סי' הנז' ע"ש ושו"מ להרב הכנה"ג זלה"ה שהגיה גם הוא שני הגסות אלו אלא ששם הוא ז"ל הקשה על מרן בב"י איך כתב כאן דין זה בלי חולק, ובטור סימן ר"ל ס"ה כתב שה"ר יונה סובר שהמקח קיים, ויישב הוא ז"ל שמפני ששם בסי' ר"ל חולקים על ה"ר יונה ר"ח והר"י ן' מיגאש והראב"ד והרמ"ה תפס דבריהם להלכה פסוקה שלא כדברי ה"ר יונה וכדבריו הללו ממש נמצא להרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה, בתוס' ביאור שאחר שהביא ז"ל דעת הרב שע"א סימן ר"מ שדקדק מדברי מר"ן דבלוקח לא מחלקינן בין קרקע לטלטל שוב דקדק גם הוא על מר"ן דסתם סתמו בסי' ר"ז ולא ביאר שיש ג' מחלוקות בדבר כמ"ש בסי' ר"ל ויישב הוא ז"ל שכיון שראה מר"ן ששלשה מחלוקות בדבר הכריע כר"ח כיון שכל דבריו דברי קבלה, ועוד שכ"ך הרב משם הראב"ד ומשם הר"י ן' מיגאש והוו תלת לגבי הרמ"ה שחילק והנך תלת רבוואתא עם הרמ"ה הוו ארבע לגבי ה"ר יונה ולכן נקיטי' כדברי ר"ח. גם בספר מאמר קדישין העלה שגם הרא"ש ס"ל כן והכי נקיטינן עכ"ל והוא מכוון ליישוב הרב הכנה"ג ממש שכתבנו למעלה: אלא דאחר נשיקת עפר וכו', אנא זעירא לא ידענא מה חידש הרב זלה"ה מדברי הרב מא"ק הנ"ל דלהדייא כתב מר"ן בסי' ר"ל בב"י דהר"ח והרא"ש פי' אפי' בלוקח גמור ולמה לא הביא שהרא"ש סובר כן מדברי מר"ן הללו גם מ"ש הוא ז"ל דהראב"ד סובר כדעת הר"י ן' מיגאס וכתב שכ"ך מר"ן משמו, בדקנו היטב ולא נמצא שהראב"ד סובר כן וגם מר"ן לא הזכיר אלא ר"ח והרא"ש והר"י ן' מיגאס. ולא הזכיר הראב"ד כלל, ואולי דאגב שיטפה לא דקדק יפה בדברי מר"ן בסימן ר"ל. ונתחלף לו הרא"ש בהראב"ד, ולכן כיון שראה להרב מא"ק שכתב שגם הרא"ש סובר כן נראה בעיניו שהוא חידוש. דרווחא ליה שמעתתא טובא לטעם הרב"י שסתם כן בסימן ר"ז: כיון שאחד מעמודי הוראה הוא הרא"ש קאי בשיטה זו, גם מדברי הסמ"ע בדרישה סי' ר"ז ס"ז מוכח להדייא שכן היא דעת מר"ן, אלא שגם הוא דקדק על מר"ן כמ"ש והניח הדבר בצ"ע דעל מ"ש הטור שם ס''ז ו"זל וכתב ר"ח וכו' כתב הוא ז"ל וז"ל, עיין מ"ש לקמן סי' ר"ל ס"ה ויש מקשים, מ"ש כאן ממ"ש שם, ושם כתבתי דלק"מ דבמטלטלין גופם יש לחלק בין מוכר ללוקח ובזה מיושב ג"ך דלא תיקשי הא דכתב ב"י בסי' זה סל"ב, מוכר שו"ד וג"ד הלוקח שרוצה להוליכו וכו'. דקשה הלא כתבו רש"י ור"ח דבטלטל לא אמרינן ג"ד אלא ודאי דוקא במוכר אמרו ולא בלוקח דאינו קונה מטל' כ"א להרויח דקנין מטל' בלוקח הוי כמכי' קרקעו' במוכר אלא שצ"ע דבסימן ר"ל פליגי וכו' וכאן סתם הב"י וכתבו למילתא פסיקתא שדומה למוכר נכסיו וכו' עכל"ה וכ"ך ג"ך בסי' ר"ל ס"ה ע"ש בפו"ד, ומ"מ כבר כתבנו ישובם של הרבנים הנ"ל בזה., ויישובם עולה נכון וכמ"ש. גם מדברי מור"ם במפ''ה שם מדוקד' היטב דבמוכר דוקא הוא דלא בעי' ג"ד בטלטל ולא בלוקח שאם דעתו ז"ל דגם בלוקח דינא הכי היל"ל סתם ודוקא קרקע. אבל בטלטל לא מהני, ומדקבע דבריו במוכר דוקא מוכח להדייא דלא מחלקי' בין קרק' לטלטל אלא במוכר דוקא ולא בלוקח דמילתא כדנא שיש בה חולקים לא הוה משתמיש מור"ם מלבאר דבריו בה באר היטב כמנהגו בכל מקום. וכן מוכח ג"כ מהטעם שכתב הטור שם ס"ה שהוא משום שלפעמים אדם מוכר מטלטליו אפילו אם דעתו לישאר כאן וטעם זה אינו צודק רק במוכר דוקא בם מדברי הרא"ש שדקדק כן מדברי רש"י פ"ב דקידושין כמ"ש הרב"י מוכח דלא איירי אלא במוכר ולא בלוקח שהרי בלוקח כתב הרב"י משמו בסי' ר"ל שדעתו כדעת ר"ח וכמש"ל. מעתה כיון דכל הני רבוותא סברי דדין לוקח חלוק מדין מוכר בטלטל ובלוקח אין חילוק בין קרקע לטלטל. וגם נראה להדייא שכן היא דעת הרב"י מדסתם לה מר' בסי' ר"ז וכמש"ל ודאי דהכי נקיטינן ואין לך ג"ד גדול מזה כיון דידעינן להדייא שלא קנו סחורות הללו רק ע"ד למוכרם בהאלקונטר' וגזר המלך לבטל האלקונט' ולשרוף הסחורות, הוי כג"ד. דאלו הוה ידע דרוצה המלך לבטל ולשרוף לא הים קונה דלא שדי איניש זוזי בכדי. והגם שבדברי הני רבוות' מפו', דדוקא אם הזכיר כן בשעת מכי' וכמ"ש הרב"י עצמו בסימן ר"ל ע"ש, וכ"ך ג"ך הרב הסמ"ע ז"ל בפרישה ע"ש, מ"מ כיון שביררנו מדינא שדין הלוקח בטלטל שוה לדין המוכר בקרקעות וכמש"ל. הרי מצינו למור"ם ז"ל בסימן ר"ז ס"ז שכתב להדייא דהיכא דאיכא אומדן דמוכח מתבטל המקח והוא מהתוס' והרא"ש כלל פ"ה הביא דבריהם הרב"י סי' הנז' ס"ד ע"ש ואף שמדברי הרא"ש לא משמ' להדייא דאומדן דמוכח הוי כג"ד כמ"ש מור"ם מ"מ ממ"ש שם הרא"ש ז''ל וז"ל דליכא אומדן דמוכח כולי האי בלא ג"ד וכו' דקדקו רבותינו הא' ז"ל דלדעת הרא"ש לא בעי' ג"ד בשעת מעשה אלא היכא דליכא אומדנא כולי האי אבל אם איכא אומדנא דמוכח כולי האי שמפורסם הדבר שע"ד לעלות וכו' הוי כג"ד בשעת מעשה וכמ"ש מור"ם מעשה רב היה בימי הרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדו' זלה"ה וב"ד, והסכימו כולם להלכה ולמעשה לדברי