דבר שמואל קמה

ומזלו גרם שהרי כבר נקנו לו בכל מקום שהם, אבל בנדו"ד כ"ע ידעו שלא קנו כ"א להרויח כמשפט כל הקונים האלקוט' וכיון שבטלה המלך אף אם לא נשרפה הסחור' ועדיין ישנה בעולם יש בה הפסד גדול וכבר אמור רבנן אין אדם לוקח אלא דבר השלם מכל מום ובנדו"ד אין לך מום גדול מזה וכתותי מיכתת שיעוריה והוי מקח טעות וכל היכא דאיתיה ברשות מאריה קמא איתיה, וכן הדבר מפו' להרב נתיבות משפט במשפט האורים בסי' ר"ל ס"ק א', בענין מה שכתב מר"ן המקבל חבית של יין מחבירו כדי להוליכה למקום פ' למוכרה שם' וקודם שיגיע שם הוזל היין או החמיץ הרי היא ברשות מוכר מפני שהחבית והיין שלו, שהאריך הרב למעניתו שם ובסו"ד הביא מעשה רב וז"ל, ומעשה בא לידינו שפעם אחד בשעת מלחמה הוצרך המלך לקנות פשתן הרבה בלי מספר עד שקנו לצורכו פשתן ארבעה או חמשה פעמים יותר רב מפני שקונים בפעם אחר והמלך עשה קאנטראטין עם הרבה אנשים והלך ראובן ועשה עם שמעון ג"ך קאנטרא' על סך רב מפשתן והראה לשמעון ''קונטראקטא'' מהמלך ואח"ך הפסיד המלך המלחמה ולא רצה ליקח הפשתן מראובן כפי הקונטראקט' שעשה והוזל הפשתן בכל המקומות ועכשיו תובע שמעון מראובן שיקח הפשתן ממנו וליתן לו מעו' כפי קנין המועיל שעשה עמו וכו' ודנתי שפטור ראובן דבכהאי גוונא כ"ע מודו שלא היה ראוי למוכרו רק למלך ולא היה ראוי ליהנות בו דהיינו להרויח עד שהוזל בכל המקומות פטור מלשלם ובזה כ"ע מודים ועדיף מהתשו' שהביא בתשובה שער אפרים (הביאה באה"ט סי' ר"ז סק"ד) (עי' פתחי תשו' סי' ר"ז סק"ו) וגם כיון שנתברר למפרע דבשעת קנין לא היה המלך רוצה שוב לקיים הקנין ולכל העולם אפי' החצי אינו שוה הוי כנתברר האונאה למפרע, ולא שייך בזה כדי שיראה וכו' ושלחתי תשו' זו לכמה גאונים והסכימו עמי כולם עכ"ל מוכח מדבריו שם באורך דיש חילוק בין המוכר לחבירו סחורה למוכרה במקום מיוחד ולא הגיע שם עד שהוזל שם במקום ההוא לבדו בדוקא שההפסד על הלוקח. אבל אם הוזל בכל המקומות וכנד"ד אין לך מקח טעות גדול מזה, והסברא נותנת כן שאם הוזל בכל המקומו' הדבר ברור ששוב לא ירויח אבל בהוזל במקום א' אפשר להרויח במקום אחר, ולכן ההפסד על הלוקח, וכן כתב הרב הנז' בתוך דבריו וז"ל ולפי"ז בהוזל בכל המקומות דהוי כמכת מדינה שאין שייך לומ' נסתחפה שדך אמרינן אומדנא אפילו בלוקח דאדעתא דהכי לא קנה ע"ש. ומה גם אם יתברר כמו שטענו הקונים שבשע' הקנין כבר יצאה הגזירה מאת יר"ה לבטל הקונט' אלא שעדיין לא הגיע דבר המלך הדבר פשוט שההפסד על המוכרי' שהרי יש בו נמי דין אונאה למפרע, ולא שייך בזה כדי שיראה לתגר וכן הביא הר' פחד יצחק אות מ' ערך מקח טעות משם הרב המבי"ט ח"א סימן קע"ח בענין ראובן שקנה מתוגר טסקיירי שחייבים לו מפרס המלך ומכרו לשמעון ונמצא הפרס בטל שמכרו המלך לאחר הרי זה מקח טעו' אם יתברר כי בשעה שקנאו היה הטסקיירי בטל ע"ש. איברא שיש להסתפק כיון שבנ"ד עשו המוכרים והקונים תיקון ספרד שנתחייבו אלו לאלו בחוב ברור והתנו שאם יחזרו מהמכר או מהמקח יפרע החוזר הסך ההוא א"כ גם בנ"ד נימא שעכשיו הרי חזרו בהם הקונים אפי' ממה שכבר משכו ואינם רוצים לפרוע דמיו וא"כ חל עליהם חובת פרעון החוב ההוא. גם לזה יש תשובה שכיון שהחזרה היתה אחר שכבר בטל המלך הקונטראדא אינה חזרה כלל שהרי בשטר שבו נתחייבו המוכרי' שלא לחזור בהם מהמכירה הנז' כתוב לאמר וז"ל שאם לא חזרו בהם המוכרים הנז' מהמכר הנז' במשך הזמן שיש בידם לקונט' הרי החוב מחול ובנ"ד כבר נאבדה מידם הקונטרא' בזמן חזרתם והם קפדי על משך הזמן דוקא ואף שבשטר שבו נתחייבו הקונים לקנות מהמוכרים הנז' שלא לחזור בהם מהמקח לא פירש דדוקא אם תהיה החזרה במשך הזמן שהקונט' בידם מ"מ הסברא נותנת כן ויגיד עליו רעו ובודאי שהשמטת הסופר היא, ועוד שסופרי השטרות הם בעצמם חזרו ופירשו דבריהם שהוציאו כתב מזכרת שכתבו בשעת הקנין לכוונו עם טופס השטרו' ומצאו שמפורש שם דהיינו דוקא אם חזרו בהם הקונים מהמקנה כ"ז שהאלקונט' בידם ונשמטו דברים אלו בשגגה מאותו שטר שיצא מתחת ידם וניתן למוכרי' כמו שראינו כ"ז בכתב ידי הסופרים וחתימתם. אלא שיש להסתפק בכגון זה כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד או לא והנה מר"ן בסי' כ"ט ס' א' כתב וז"ל וכן בכל טעות שהעדים מצוים לטעות בו נאמנים הם בעצמם ואינו חוזר ומגיד בזה וכן אם אינו סותר עיקר דבריו הראשונים כגון שהדברים סתומים וסובלי' ביאור אחד משני עניינו משמטות א' קרוב וא' רחוק כל שאנו יכולים לכוין דברי העד כדי שלא תהיה עדותו מכחשת יש לנו לכוין דבריו: וכתב הסמ"ע שם סק"ו פי' אפי' בביאור ממשמעות רחוקה וכ"כ ריב"ש סימן תע"ו בעד א' שמעיד שהיה תנאי בע"פ בין החזן והקהל ועדים אחרים מעדים שכל התנאים נכתבו בשטר, אבל אמת שכל הדברים שנדברו בע"פ לא נכתבו בשטר שזה לא מיקרי הכחש' לעד ההוא שאומר תנאי היה די"ל שמא חשבו שהדברים שבע"פ אינם חשובים תנאי עכ"ל וכן כתב הרב משד"ר ח"א סימן מ"ו דהיכא דמפרשים העדים שכתוב בשטר דלא מקרי חוזר ומגיד אף שנר' מתוך השטר ספק דבריהם יעו"ש כ"ש בנד"ד שהוציאו כתב מזכרת ושם מפורש שדוקא אם תהיה החזרה במשך הזמן שהקונט' בידם מוכח להדייא כי שגגה ופליטת הקולמוס היא והרי בידינו עד נאמן השטר שביד הקונים שמפו' בו כן להדייא ולמה כתבו כן בשטר א'. ובשטר האחר לא נכת'. אלא ודאי פליטת הקולמוס היא ובזה נראה דכ"ע מודו דלא מיקרי בזה