דבר שמואל קמד

ויפרעו השכירות הנז' במושלם, והע"ה וכו' ובנא"ג ומפו' למש' הנז' ולב"ך עוב"ך עכ"ע שטזו"ף בל"ל שו"ש קו"ח וגש"ל ואחר"ם, ואם יזקי' לחר"ס מעתה ח"ע בכהקש"מ הנז' ל"ל סך נו"ן דורוס קנ"ג שכפ"ה ובשכ"ן וכו' ובאח' עכ"ן וכו' דלא כאס' ודלא כט"ד ונ"ה בקש"מ בדל"ב עכמ"ד ומפו"ל גע"ה מפו' כנז' כ"ב לח' שבט שנת התרמ"ז וקיים. וס"ל נמ"ך, הגם שכבר יצא מידינו השטר הנ"ב וניתן ביד אליהו אסולין ואברהם בנו שוב כעת בא מבוא שמואל אגנווילוס בכה"ר יאודה נר"ו שהוא אחד מהלוקחים הנ"ב ובידו הטופס הנז' בלתי חתימות ואמר שהשמטנו מהשטר הנ"ב איזה תיבות שיתבארו להלן, שהיו בעת הקנין והוצרכנו אח"מ להוציא כתב מזכרת שכתבנו בשע' הקנין שעדיין מונח אצלינו לכוונו עם הטופס רנ"ב ומצאנו שהחוב שנתחייבו שמואל ואליהו הנ"ב לאליהו ואברהם בנו הנ"ב בכ"ב לשבט הנז' שאם יחזרו בהם הקונים הנ"ב מהמקנה הנ"ב שחייבים ל"ל סך אלף דורוס כנ"ב היינו דוקא אם חזרו בהם הקוני' הנ"ב מהמקנה הנ"ב כ"ז שהאלקונט' הנז' בידם ונשמטו דברים אלו בשגגה באותו שטר שיצא מתחת ידינו וניתן ביד המוכרים הנ"ב ולראיה שכך היו הדברים הנז' בפי' לפנינו ח"פ שנית בי"ח לזיו על דב"ר אמ"ת לפ"ק וקיים וס"ל נמ"ך. נדרשתי לחוות דעתי הקלושה אודות ראובן ואברהם בנו שהיתה האלקונט' די טאבא ולכיף של מתא מכנאס יע"א קנויה בידם מאת אדונינו המלך ור"ה וכאשר נשלם זמן קנייתם עמדו שמעון ולוי וקנו האלקונט' מאת המלך ולפי שראובן ובנו היתה גנוזה אצלם סחור' הרבה טאבא ולכיף לכן הותווכו עם שמעון ולוי למכור להם סך מאת ככר די טאבא אורקא וסך מאה וחמשים ככר דלקיף, ובכן נקש"מ בדל"ב ראובן ובנו הנז', וחי"ע למכור להם הסכום של טאבא ולכיף הנז', אחר שהודה שהסך של טאבא ולכיף הנז' הוא מצוי כעת תחת ידם ורשותם גם נקש"מ המוכרים הנז', וחי"ע חו"ג עק"ב לפרוע לקונים הנז' אלף דורוס בעין, ופר' במזו' לכשידרשו מהם בשט"ז וכו' ותנאי היה בחוב הנז': שאם לא חזרו בהם המוכרי' הנז' מהמכר הנז' במשך הזמן שיש ביד הקונים לקונט' הנז' מעו"מ מחו"ל בחוב הנז' מחי"ג באו"ה כפה"ד כמו שראינו שטר חיוב המוכרים כוח"ך, ובשטר אחר נמ"ך שנקש"מ שמעון ולוי הקונים הנז' שניהם עק"ב לפרוע למוכרים הנז' בעד הסך של טאבא הנז' סך שמנה דורוס לכל ככר ובעד הסך של האלכיף הנז' סך ששה צורו' לכל ככר ופרעון הסך שיעלה בסחורו' הנז' יהיה עזה"ד, שלעת שיגמרו המוכרים הנז' במשקל הסחורו' הנז' יפרעו הקונים הנז' מחצי' בהסך שיעלה בכל הסחורות הנז' לאלתר ומחצית הנשאר יפרעו מכאן ואילך, שליש בכ"ח גם נקש"מ הקונים הנז' וחי"ע חו"ג לפרוע לראובן ובנו הנז' סך אלף דורוס בעין וכו' ופר' במזו' לכשידרשו מהם בשט"ז וכו' ותנאי היה בחוב שאם לא חזרו בהם הקונים הנז' מהמקנה דבר שמואל (לב) הנז' בשום טענה שבעו' מעו"מ מחו"ל בחוב הנז' מחי"ג בכא"ה כפה"ד, אולם אם חזרו בהם הקונים הנז' מהמקנ' הנז' ואפי' באיזה טענה שתועיל בדין מעתה החוב הנז' בתו"ע ואין כאן מחי' בחוב הנז' כלל כמו שראינו כוח"ך ואח"ך יצא דבר מלכות לבטל האלקוט' לגמרי וכל הסחורו' של טאבא ולכיף אשר הם בעין ישרפו וכן עשה המלך בכל מדינות מלכותו אלא שקודם שהגיע דבר המלך ודתו למתא מכנאס יע"א עמדו המוכרים הנז' ונתנו מקצת מהסך של טאבא ולכיף הנז' לקונים הנז' במשקל ומשכו טאבא ולכיף השקולים לרשותם, והתחילו למכור מהסחורה כנהוג כי לא ידעו מה נעשה ואחר סמוך הגיע מאמר המלך להעשות ונשרפו. כל הסחורות הן מה שכבר נשקל ומשכו אותו הקונים הנז' הן מה שעדיין ברשות המוכרים הנז' וכעת תובעים המוכרים הנז' לקונים הנז' לפרוע להם דמי מה שכבר שקלו ומשכו ואם לאו יפרעו להם סך אלף צ'ורוס שנתחייבו בהם אם חזרו בסם מהמקח וטוענים המוכרי' עוד שגם מה שעדיין לא משכו הקונים וכבר נשרף יפרעו דמיו יען כי הסחורה הנז' היתה מונחת בהאלברז שאחורי פתח העיר שבמתא מכנאס וע"א והאלברז הנז' בכללותו חוץ מאיזה בתים ממנו שהם בחזקת הזולת היה מושכר ביד המוכרים כל עוד שהיתה האלקונט' בידם ובכללם האלרוף שבו הסחורה ובזמן התיווך עם הקוני' הנז' השכירו להם כל מה שהיה מושכר בידם ובכללם האלרוף ואיזה בתים שהיתה בהם הסחור' שעדיין לא שקלו ולא משכו אלא שהתנו עליהם המוכרי' שאעפ"י שהמקומות שמונחת בהם הסחור' הם מושכרי' בידם מאם המוכרים אעפ"י כן אין יכולת ביד הקונים לתבוע למוכרים אודות הבתים הנז' עד שיפנו המוכרים סחורתם מהם כמשו"ח ביד הקונים הנז' וא"כ אף מה שעדיין לא שקלו ולא משכו הרי הוא ברשותם במקומו' המושכרים להם ומזלא דידהו גרם וחייבים לשלם דמיהם והקונים הנז' טוענין שכיון שכבר יצאה גזרה מאת המלך קודם זמן קניינם לבטל הקונט' הוי מקתם מקח טעות ואף מה שכבר שקלו ומשכו הוא בכלל מקח טעות כי אין אדם עשוי לקנות דבר האבד וא"כ אף אם היתה הסחורה כולה ברשותם לא יועיל לבטל דין מקח טעות אלא שנתעכב דבר המלך מלהגיע למתא מכנאס מחמת רחוק המקום. ואחר ההתבוננות נר' שהדין עם הקונים ואף שלכאו' נר' ממ"ש הסמ"ע בסימן קצ"ה ס"ק ב' בשם הרא"ש והביאה הרב ב"י מחו' כ"ה בענין ראובן שהיו לו בהמות לשחוט ומכר העורות לשמעון בקנין חליפין ובעוד שהוליכם לשוחטם ברחו הבהמות וטבעו בנהר שפסק דהפסד העורו' על שמעון הלוקח דמאחר שלקחם בקנין נקנו לו העורות בכל מקום שהם מ"ש, וא"כ ה"נ נימא שכיון שמכר להם כל הסחורה בקנין והרי היא מונחת במקום המושכר להם מזלא דידהו גרם וכל ההפסד עלי דידהו ליהדר מ"מ נר' דשאני התם אם היו קיימים ולא טבעו בנהר היו ראוים למכור ולהרויח בהם לכן עתה שעבעו בנהר נסתחפה שדהו ומזלו