דבר שמואל קמב

לברר בזה דעת מור"ם כי כבר ביררנו דעת מר"ן דקי"ל כוותיה דס"ל כדע' הגאונים דאפי' בלשון מתנה בפי' אין לירוש' הפסק. מ"מ מצד שראינו למור"ם שלא כתב לשונו זה בל' מחלוקת חובה עלינו לתת לב להבין דבריו דאם כוונתו לחלוק בזה על דברי מר"ן וכמ"ש הרב מהר"ש צרור בחוט המשולש סי' ב': הול"ל וי"א כמנהגו ואיך כתב דבריו בסתם כאלו סברות אלו מוסכמים ועוד אם כוונתו לחלוק הי"ל לקבוע דבריו הללו בסימן רמ"ח כי שם הוא מקומו. דהתם הוא דאיירי מדין הפסקה ולמה קבע דבריו כאן בסי' רנ"ג ואמת שראיתי לקצת מהב"ד שלפנינו שכתבו דממ"ש לשון מתנ' בהדייא כוונתו על ל' הפסקה שנזכר בסי' רמ"ח ומ"מ אינו מוכרח דלשון מתנ' להדייא דנקט ואמר גם על ל' מתנ' בלא הפסקה, וכגון שאמר בפירו' נכסי נתונים לך ולאפוקי אם אמר נכסי סתם וא"ך היינו הרשב"א והרז"ה והר"ן ועוד אם איתא שכן דעתו דלענין ל' הפסקה שכתב הרמב"ם הוא דאתא, אין הל' מדוקדק כ"כ דמוכרחים אנו לו' שכוונתו לו' דלא אמרינן ירושה אל"ה אלא בלשונות אלו דמשתמעי לתרי אנפי כגון נכסיך למאן וכו': מכלל דבלשון מתנ' מיהת יודה דיש לה הפסק, וא"ך איך מציין לסי' רמ"ח והלא בסימן רמ"ח משמע להדייא דלשון מתנ' אין בו מועיל ואפילו בשלישות לא סגי עד שיאמר כל הלשון דנקט הרמב"ם, ויותר יקשה בדברי הלבוש ז"ל שבסי' רמ"ח העתיק ל' הרמב"ם כמו שכתב מר"ן וסיים בה הגה זו שהגיה מור"ם ז"ל בדקדוק ולא ירדנו לסו"ד בזה שאם הם דברי האחרונים שהביא הרה"מ ז"ל הרי הם חלוקים עם דעת הרמב"ם שהביא גם הוא ואיך כללם יחד ואם רוצה לו' שסברות אלו מוסכמים הרי אינם מוסכמים וראיתי להרב מהר"ש צרור בתשו' הנ"ל שהשוה דעת הלבוש לדעת מור"ם ולדעתו שניהם חולקים בזה על דע' מר"ן: וסברי מרנן כדע' הר"ש והרז"ה הנ"ל ובאמת זוהי שקשה דבשלמא מור"ם אפשר לו' שחולק עם מר"ן עם שמלשונו אינו נר' שחולק אך הלבוש שכתב לשון מר"ן בדקדוק בסי' רמ"ח כמו שכתב הרמב"ם ז"ל איך נאמר שחולק. ועוד אם הוא חולק איך לא הביא דעת החולקים שם וגם כאן איך כתב לישנא דמשתמע דאינו חולק וראיתי עוד להרב מוהרפ''ת זלה"ה בתשובותיו סימן קע"ג וסימן תקצ"ו שאחר שביאר דעת מר"ן ז"ל מדברי הרה"מ דלא סגי בלשון מתנה לחוד ובעינן לשון ההפסקה שהזכיר הרמב"ם בסי' רמ"ח. שוב אחר זה נדחק מדברי מור"ם ופירש שמור"ם ז"ל אינו חולק עם מר"ן בזה אלא שרצה לומר דמ"ש הרמב"ם שצ"ל ולא משום ירושה וכו' לאו דוקא אלא ה"ה אם היה ל' מתנה להדייא מפסיק הירושה וסיים שכיון שמור"ם הכריע כן בדברי מר"ן כוותיה נקיטינן עכ"ד בקיצור ונלאיתי למצוא לו חבר שיוכל לפרש זה בלשון הרמב"ם ולא מצאתי ולא ראיתי לשום פוסק דאשתמיט לפרושי כן בלשון הרמב"ם שא"ך דעתו איך יטריח עצמו לכתוב כל אותו הלשון ללא צורך והלא לפי"ז אין חילוק כלל בין דעתו לדעת רשב"ם והרז"ה והר"ן ומה לו לטרוח בכל אותו הל' בכדי ובקיצור יאמר של' מתנ' מפו' יספיק ועוד איך לא נשמט שום פוסק לכלול דע' הרמב"ם עם דע' ג' הרועים ומי לנו גדול מהרה"מ שהוא נאמן ביתו של הרמב"ם זלה"ה וביאר בפי' שדעתו כדעת הגאונים דאפי' לשון מתנה בפי' לא יועיל, וראיתי להרב הסמ"ע בסי' רמ"ח סק"ג שסיים וז"ל וכל זה מיירי באופן דלא נוכל לומר דלאפוט' כיוון כגון ששייר מקצת או שפי' בפי' שלמתנה גמורה כוונתו או באחד משאר דברים שנתבארו בסימן רמ"ו ס"ו עכ"ל משמע מלשונו דלא אמרינן דבראוי ליורשו זוכה משום ירושה ואין לאחריך כלום אפילו הקדיש דירושה אל"ה אלא בלשון מתנה שפירש בו להדייא שלמתנה גמורה כוונתו או שאר דרכים שזכר בסי' רמ"ו אבל אם לא היה הדבר בא' מהאופנים הללו לא זכה היורש בנכסי' הללו ונימא דלאפוט' כיוון אביו במתנ' זו ולא משום ירוש' דגם אפוט' מיקרייא מתנ' וכמ"ש הפוס' ומזה נלע"ד לומר דגם מור"ם בסי' רנ"ג ס"ו לזה כיוון ואינו חולק עם מר"ן כמ"ש הרב מהריט"ץ ז''ל וגם לא בא להכריע בדברי הרמב"ם ומר"ן דל"ד קאמר כמ"ש הרב מוהרפ"ת זלה"ה בשני תשובותיו הנ"ל אלא לענין אפוט' דוקא הוא דנחית והוא דבסי' רמ"ו מבו' בדברי מר"ן דהכותב נכסיו לאחד מבניו לא נשאר אלא אפוטורופ' ומבואר בב"י שם ובסמ"ע בפו"ד שהוקשה לפוס' מהך דהכותב נכסיו לאחר אם הוא ראוי ליורשו נוטלם משום ירושה והוצרכו לחלק בזה לכל מר כדאית ליה ע"ש, ומהרי"ל הביאו הרב"י שם בסי' רנ"ג הקשה ע"ד הטור מהגמ' דמשמע מינה דכל ל' דמשתמע לתרי אנפי דרשינן לטובת המקבל וקנה ואיך אמר דבבן בין הבנים לא קנה ומשו"ה כתב דהטור שגג בהוראה זו ומור"ם בד"מ יישב דברי הטור דהטור אין דעתו כרשב"ם ואין רצונו לחלק בלשונו' אלו דמשתמע לתרי אנפי לענין בו בין הבנים כלל בין להרמב"ם בין לשאר פוסקים מדבריו משמע דאפי' בלשון מתנה להדייא כגון נכסי נתונים לך לא יועיל בבן בין הבנים לענין אפוטרופוס אלא באחד מהאופנים שנזכרו בסימן רמ"ו דוקא. ולכן כלפי קושיות מהרי"ל הוצרך לכתוב במפ"ה דאף דלשונות אלו דמשתמעי לתרי אנפי מועילים לענין אפוטרו' בשאר יורשים לא תידוק מינה דדוקא לשונות אלו הוא דמעלו. אבל לשון מתנה להדייא לא יועיל ואכתי נימא דאפי' בשאר יורשים לשם אפוטרופוס כיון שהוא מתנה גם הוא וצריך שיהיה אחד מהאופנים שנזכרו בסי' רמ"ה אלא גם הוא מועיל בשאר יורשי' וקנה וכל לשון מתנה הוי כל' ירושה ואל"ה ולא יצא מכלל זר רק בן בין הבנים דביה דוקא אפילו ל' מתנה לא מהני אלא צריך לבאר שמקנה לו הק"ג או בשאר אופנים שנזכרו בסי' רמ"ו אבל שאר יורשים מהני בהו לשון