דבר שמואל קלה

ועקו"ד ומב"ע וכמד"ן ועל ההקדש הנז' ועל כל פרטי הצווא' הנז' מראש וע"ס דהיי' למכור כל המטל' והחפצי' מחוט ועד שרוך נעל ולגבות ולקבץ כל נכסי עזבונו ולשכור הקרקעות ולגבות שכי' ויקבצו הכל מעות בעין לתתם על ידם לסגל פירו' דרך היתר ויהיו באפוטרופו' הנז' מהיום ועד סוף עשרים שנה על כל נכסיו במושלם כנז' ומעשרים שנה הנז' ואילך שאז יגבה היורש הנז' או זרעו או יורשי אחיותיו הנז' כנז', אז לא ישארו אפוט' רק על שליש ההקדש הנז' קרן ופירות, ולתתו על ידם לסגל פירות כנז' ויהיו מחלקים אותם כפי ראות עיניהם סך עשרה מתקאלים בכל שבוע ללומדי תורה שיראו בעיניהם את אשר יבחרו בו יקריבו ורשאי' לקרב לזה ולרחק לזה להוסיף לזה ולגרוע לזה וגם כהרר"ש הנז' יטול חלקו בתוך הלומדים ובפי"א שאם לא הספיקו הפירות שרשאי' הם לחלק גם קרן ההקדש הנז' עוד ציוה ששט"ו האפוט' הנז' יהיה ע"פ בדי"ץ הנהוג עוד ציוה והאמין לאפוטרו' הנז' נאמ"ג ומפו' עכ"ע האפוט' הנז' ועל כל ענין הנכסות והיוצאות בל"ל שום נב"ע לשושק"ו וגש"ל ואחר"ם זהו מה שציוה בפנינו המצווה הנז' מח"מ והוכחנוהו על כל מה שיש בצווא' הנ"ל מדברי אעבורי אחסנתא ועכ"ז עמד בדבריו ואמר שכל מה שציוה הוא חפצו ורצונו לא יזוז ממנו ימין ושמאל וביום חמישי בשבת שהוא יום הצווא' הנ"ל אחר עבור הצהרים נלב"ע מאותו חולי שבו ציוה ולא עמד וכו' ולא ניתק וכו' ולראיה ח"פ בזמן הנ"ל והשו"ב וקיים ע"ך נמ"ך וחתו' החכם השלם והכולל הדו"מ כמה"ר רפאל אבן צור נר"ו וכה"ר מוסי אסריקי ובדקנו התורף הנז' פו"א ולא נמ"ך בו זולת מ"ש כאן דוקא ונתקיימו לנו החתי' הנז' באמדה"ך וכתבנו טופס זה לתתו ביד כ"ר שלמה בוסידאן, ולח"פ תמ"ת וקיים ומ"ל נמ"ך. הן היום מת הבן הקטן מקבל המתנה הנ"ב ורצו היורשו' לירד לנחלה וביקשו ממני החו"פ א' לפרש לבאר להם ענין האפו' הנ"ב אם היתה למשך ך' שנה אפ' אם מת הבן הקטן הנ"ב תוך הכשרים שנה או דוקא כ"ע שהבן הנז' קיים אולם אחרי מותו אין להם להיות אפוטרופוסי' כלל, ולבאר אני צריך שקודם שנכנסנו אצל המצווה הנ"ב לצוות, באו אצלי כהר"ש ן' שטרית ואליהו הנ"ב ואמרו לי שאלך עמהם אצל המצווה הנ"ב שרצונו לצוות שיהיו אפוט' על הבן הקטן הנז' ך' שנה ואמרתי להם מפני מה רצונו לצוות כך ואמרו לי כדי שיהיו הנכסים שמורים לבן הנז' כל הזמן הנז' עד שיגדל הבן ויהיה בן ך' שנה שאז יהיה ראוי הבן לפקח על נכסיו הוא בעצמו ואז אין חשש לאיבוד ממונו ותכף בה שעתא נכנסנו אצל המצווה הנז' וצוה גם הוא לפנינו שיהיו הג' אפוט' על הבן ך' שנה וכל כוונתינו של משך ך' שנה לא היתה רק אם ישאר הבן קיים ך' שנה. אולם אם מת בתוך הזמן כמו שאירע בעוה"ר תפקע האפוט' הנ"ב ותחזור הנחלה ליורשים על הדרך שביאר המצווה בפנים גם הואלתי לבאר שבפי' שאלתי את פי המצווה הנ"ב כשמינה ג' אפוטרופו' הנ"ב אי לעיכובא מינה שלשתם, דהיינו שיהיו כולם יחד, ובהסתלק א' מהם וכ"ש ב' אין כאן אפוט' כלל, או סגי בא' מהם או שנים והשיב לנו בפירוש שאינו ממנה אותם רק בהיות ג' יחד דוקא, אולם אם נסתלק אחד מהם או שנים לא תשאר שום אפוט' לשאר כלל לא על הבן ולא על ההקדש שכך ביאר בדבריו בפי', גם הואלתי לבאר שענין הצוואה הנ"ב כללותיה ופרטותיה שבכלל ההקדש הנ"ב לא היה כ"א על הג' רבעים שירש ממורישו דוקא. ואולם על הרביע האחר שהיה ראוי לבן הקטן הנ"ב מכח צוואת ימין אביו, וכן על נכסי עצמו של מאיר הנ"ב לא ציוה עליהם שום דבר כלל ועיקר אלא שכל דבריו וצוואתו לא היה כ"א על הג' רבעים שירש ממורישו דוקא ותול"מ. בהם היה סליק ובהם היה נחית לא זולת. ולראיה ח"פ בכסלו שנת תרל"ט לפ"ק וקיים וכבר כתו"ח במקום אחר על כתב זה והוזקקתי לחתום עוד בכאן פעם שנית וקיים וחתום החכם הנ"ב. וזה מ"ש על זה. נדרשנו לחוות דעתינו בצוואה הנ"ב אם היא קיימת כפה"ד או לא, ואחר ההשקפה לטוב ראינו שיש בה כמה ספיקות ותחילה צריכים אנו לחקור בדין קטן שלא השלים שלשים יום כנ"ד אם הוא נוחל ומנחיל או לא כי לכאור' נר' שאינו נוחל ומנחיל וכמ"ש בתקנת המגו' נ"ן ע"ע ויסוד תקנתם זאת הוא בהררי קדש מתקנת טוליטולא כמבואר בריש קיצור התקנו' להרה"ג זלה"ה ותקנת טוליטו' הובאה בכללי הרא"ש כלל נ"ד שכתב וז"ל אם תמות האשה בחיי בעלה והניחה ממנו זש"ק בן או בת וכוונתינו בזש"ק הוא שיחיה אותו הזרע בחיי אמו ואחר פטי' ל' יום גמורים או יותר וכו' ומזה למדו גם רבותינו המגורשי' כן שגם לדידהו שחולקים העזבון לחצאין הדין כן שיהיה הזרע בר קיימא עה"ד הנז' אלא דכד דייקי' נר' דווקא בענין הירושה הנוגעת ליורשי האשה הוא דתקון הכי והיינו טעמא משום עגמת נפש למעניקי הנדו' שיראו שורם טבוח וכו' ויתקיים בהם מק"ש ותם לריק וכו' כמבואר כ"ז בב"ש וח"מ סי' קי"ח מס"ק כ"ב ואילך ע"ש משא''ך בשאר ירושות כנד"ד שאין לאשה ולא ליורשיה שום מבוא בירושה זו כלל ואין אנו דנין אלא לענין יורשי הבעל ביניהם נראה פשוט שלא דברו מתקני התקנה בזה כלל, ונשאר הדבר ע"פ ד"ת. וע"ע להרשב"ץ בח"ב סי' רצ"ב ע"ע תקנה אחרת שהיא כתק' טוליטו' שמוכח מדבריו גם הוא כמ"ש שהט' הוא משום עגמה והוא שכתב וז"ל וענין תקנה זו הוא שאם הניחה זרע ב"ק שיירש חצי נדונייתה ובודאי לדין הש"ס אפילו בן יו"א נוחל ומנחיל שנוחל את אמו להנחיל לאחים מן האב ולא מיעטו בגמ' רק עובר משום דאיהו דמיית ברישא