דבר שמואל קכט

שלא נטפלו החכמים הנ"ב לכל הספיקות שיש בצוואה זו מ"מ בצד שנטפלו לה יפה כיוונו וכמו שנוכיח לקמן בע"ה. אלא דתיוהא קא חזינא בתחי' דבריהם במ"ש שלכאו' היה נראה להם שהיא בטילה מצד שלא הפסיק הירושה כדאיתא בסי' רמ"ח. כי באמת אין לדבריהם הללו מובן והעדרן היה יפה ממציאותן שאם כוונתם לומר שעלה על דעתם שהיא בטילה וחוזרת ליורשים מההוא טעמא זה לא יעלה על לב דסו"ס הרי חנניה ראוי ליורשו ואפי' לשון מתנה ליורש הוי כלשון ירושה וירושה אל"ה. ואתאן לההיא דסימן רפ"א דריבה לא' ומיעט לא' דקי"ל דלגבי הפשוטים יועיל אפי' לשון ירוש' ולגבי בכור צריך לשון מתנה כדאיתא התם ס"ג וס"ז ע"ש והעדר לשון הפסקה שזכר מר"ן בסי' רמ"ח אינו מזיק רק לו אחריך. אבל לגבי מקבל רא' אם הוא יורש אין בהעדרו היזק כלל ואדרבא זכות היא לו שזוכה בה לעצמו לעשות באותה מתנה חו"ר מכח שזוכה בה מתורת ירושה שאל"ה ואם כוונתם לו' שהיא בטילה לגבי הזרע ולגבי ההקדש כמו שהוא האמת, וכמו שהעלו גם הם בסוף דבריהם לענין דינא הנה מלבד שממשפט הלשון לא משמע שלזה כיוונו, עוד זאת אין זה לכאורה כמ"ש ואדרבא כך הוא הדין והיה להם להביא ראיה לדבריהם שהעלו לענין דינא. מההוא טעמא גופיה. דכיון שלא הפסיק הירושה יזכה חנניה מכח ירושה שאין לה הפסק, ואין לזרע ולא להקדש כלום, ועיין הריב"ש סימן קס"ה הובאו דבריו בב"י סוס"י הנז' ע"ש, וע"ע בתשו' הרשב"א שהביא הב"י שם ופסקה מור"ם במפה שם ע"ש, ודעדיפא הול"ל דאפילו אם היה מפסיק בכה"ג דנדו"ד דלא מהני, כיון שמן הדין אין אדם מקנה למי שלב"ל, ולמה תלו הדבר בהפסיק, סו"ד דבריהם הללו אין להם שחר כלל ומ"מ בעיקר הדין באותו צד שנטפלו לו יפה כיוונו וראיותיהם חזקות ובריאות דההיא דהרא"ש מצינו להרה"ג כמוהרר"ף ביר' זלה"ה שנשאל גם הוא בכיוצא בזה במתנת אלמנתו של החכם כמהרש"ך ז"ל שנתנה לב' בניה ואחריהם לזרעם יוצאי חלציהם דוקא והשיב שהבן שהיו לו בנים בשעת המתנה זוכה במחצי' בתומ"ת אבל הבן שלא הי"ל בנים בשעת המתנה אינו זוכ' מכח המתנ' רק כל ימי חיי אמו' אך אח"מ יזכה בתור' ירוש' שאל"ה, ואין לאחריו כלום מצד שאין אדם מקנה למי שלב"ל, וראייתו מתשובת הרא"ש הנז' שהביאו החכמים הנ"ב וע"ש עוד שסיים שאפילו שהתנית עליהם ע"מ שלא יחול וכו' כיון שמתה וזכה זה בחלקו שנתנה לו בתורת ירוש' שאל"ה. חל עליו שעבוד כתו' ובע"ח כדאיתא בסי' קי"א ע"ש וה"ה והוא הטעם ג"ך בנדו"ד ע"ש גם הראיה שהביאו מההיא דסימן רמ"ח דמת ב' בחיי א' שרצו לומר דהיינו מת היינו לא זכה מן הדין, מצינו להרבנים מהרוי"ץ ומהר"מ ן' חמו ומהריב"ע זלה"ה שדנו גם הם במעשה שבא לידם כמ"ש הח' הנ"ב כי הם ז"ל נשאלו בראובן שנתן חלקת קרקע לאשתו ואחריה לבניה ואח"ך נלב"ע ראובן והשיבו שיש לאשה לחלוק כפה"ת עם בניו של ראובן שמאשה אחרת שמתנה זו היא מכלל העזבון שנמצא לו ולה במצ"פ אחד מהם, וכיון שלא זכתה היא מכח המתנה גם אחריך הבא מכחה לא יזכה כמ"ש בסימן רמ"ח שאין הב' זוכה אלא מכח א', וכל שלא זכה הא' מן הדין, אין זכות לב' כלל וכן דין ג' עם הב' עכ"ל ומדבריהם הללו מבואר להדייא דלאו דוקא מת, אלא ה"ה אם לא זכה מן הדין וכמ"ש חשוב כמת, וכן מדוק' ג"ך מדברי הרה"מ בפי"ב מזכיה ומדברי מר"ן בב"י סי' הנז' שכל שלא באו ליד ב'. א"א לג' לזכות, וזכו יורשי ראשון, וכן דין ג' שמת בחיי ב', וא"ך מה לי מת, מה לי זכה מן הדין, סו"ס אין לו זכייה כ"א מכח א', וכל שלא זכה לקבלם מן הדין הוי כמת ואין לאחריו כלום וע"ע להרב מוהרפי"ת ז"ל סי' שט"ו שנתן גם הוא טעם וסברא לדברי רבותינו בזה וכתב שדעת הש"מ קרובה מאד לרא' יותר מהב', ולב' יותר מהג' וכל שלא זכה ב' אין לו חפץ בג' הבא אחריו, וטוב טוב לו שישארו ביד הרא' הקרוב קרוב לו יותר ע"ש, ושם ביאר ג"ך טעם למה שלא הזכיר מר"ן שם דין מת א' בחיי הבעלים ומדבריו הללו גם הוא יש ללמוד כמ"ש ואפי' אם היה ההקדש ב' והא' ראוי לירש אין להקדש כלום וכמש"ל מדברי הריב"ש והרשב"א ומור"ם שם בסי' הנז' ע"ש: באופן שהצד שכתבו בו החכמים הנ"ב יפה כיוונו בו ודמיונם עולה יפה וכמ"ש. אלא דאכתי היה להם לחקור אם נדון צוואה זו דומה לההיא דנכסי לך בכל חלקיו או לא, דאכתי יש מקום לומר שלא נכנס נד"ז בסוג ואחריך לשנאמר בו דבעי ל' הפסקה דשאני ההיא דנכסי לך שהשליטו לרא' כל ימי חייו בגוף ופירות ולכן אין לב' אלא מה ששייר רא', ואם מכרם או נתנם הרא' בחייו אין לשני כלום דקי"ל כרשב"ג, וכמ"ש בפוס' וא"ך ע"ך לא אמרינן דירוש' אל"ה אלא היכא שזיכהו לא' בקרן ופירות דאז אמרינן מה שציוה אח"ך ואמר שלאחריו יורש פ' אין בדבריו כלו' דהו"ל כמצוה על ממון שאינו שלו אבל היכא שלא זכהו לגמרי בגוף רק בפירו' בלבד והקרן כמונח פקדון ביד כל אחד מהם כנדו"ד שציוה שישאר הגוף קיים ואינו יכול למוכרו ולא ליתנו לאחר איכא למימר דלא שייך לומר בקרן שהוא הגוף ירושה אין לה הפסק, שהרי מעולם לא הורישו לו ולא זיכה בו עד שנאמר שזוכה בו מכח ירושה שאל''ה ואין לו שליטה רק בפירות דוקא ובהם הוא דשייך לו' שיזכה בתורת ירוש' שאל"ה. אבל בגוף שלא ניתן לא שייך לו' ירושה אל"ה. וכדי להמציא ראיה לדברינו אלה להוכיח שהוא ספק צריכים אנו להביא לשון הש"ס פי"ן דקכ"ט והנאמר בו מדברי הפוס' ומתוכם יתבאר הספק והוא דאיתא התם שלח ליה רב אחא וכו' לדברי ריב"ב נכסי לך