דבר שמואל קכח

מצד הטירוף ושעל כן חייב דינם לגרשה ממנה בערכיים ואין עליה חיוב ללכת עמו. הא ודאי שמה שחזר לדון בממון להיפך אינו ע"פ הדת, וגם לא בידיעת המלך ולכבוד השר לפי שעה עשה תורתו פלסתר וקרוב הדבר לומר שאלמלא ידע שהדבר הגיע למלכות לא היה דן כן כי איך ידון בענין א' שני הפכים לפני המלכות וגדולה מזאת אנו אומרים שאפי' אם היה דן הפליל בשניהם שהמרתו המרה אין לדון בזה דד"ד דכיון שאנו יודעים בבירור שאין המרתו לרצון אלא מתוך שטות וטירוף הדעת כיצד נסמוך על דברי הפליל אם יטעה לומר שהיה ברצון וא"ך סו"ס אין חק זה בדעת ובאמת ובטעות דן מה שדן ובטעות נכנס קרקע זה למלכו' אף אם היה קרקע נכנס למלכו' כ"ש שלפי ההוכחות הנ"ב לא נכנס למלכות ואין זה דומה אלא לגוי הבא בעקיפין דסימן רל"ו ס"ח וכמ"ש הרב אבי"ע זלה"ה ודבר ה' בפיהו אמת: דכיוצא בזה ממש מצינו להרה"ג מר דודו כמוהה"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בשו"ת שלו סימן קי"ב שנשאל הרב באחד שהמיר לאונסו, והיה מתנהג בדת היהדות בסתר. וכשמת בלא בנים נטל המלך ממונו ואח"ך עמדה האשה וקבלה לפני המלך בכח כתו' הנק' אצלם צ"דאק. והחזיר לה המלך ורצתה ליטלנו לעצמה ולא תכניסהו ליבם וכשעמדו לפני הרב לישאל על זה השיב וז"ל נר' שאין בטענתה ממש וקודם צריך להודיע שהמלך לא זכה בקרקע הנז' דאף דקי"ל דד"מ דינא, ודין המלך הוא ליטול כל נכסי מי שאין לו יורשים וקורין אותו בערבי מאל למוקאטיעין' וזה כיון שהמיר אין יורשיו הישראלים יורשים אותו, מ"מ ידוע ומפורסם שראובן הנז' המיר לאונסו. וכל ימי המרתו היה ישראל גמור ואין זה בכלל דד"מ דינא. שבטעות נטל המלך ממונו והו"ל כאילו חשב המלך שהוא שלו של המומר ואינו שלו המשל אם הוא היה דר בבית א' בשכירות והמלך חשב שהוא שלו ונטלה האם יעלה על הדע' שיזכה בה המלך כן הוא נד"ז וכיון שהמלך לא זכה בה וכמ"ש ודמה זה להא דסימן צ"ז סכ"ד בהג"ה היה חייב לגוים וכו'. ועוד יש לדמות זה להא דסימן רל"ו ס"ח בא גוי בעקיפין וכו' והנה בנדו"ז המלך רצה ליטול קרקע בטעות בחושבו שהמיר לרצונו ולזה המלך יורש נכסיו: ולפי האמת לא המיר לרצונו והו"ל כגוי הבא בעקיפין דטעו' ועקיפין כולם אחד, ואחר שהשתדלה עד שהחזירה הקרקע צריכא להחזיר לבעלים וכל מה שהוציאה ע"ז צריכי' ליתן לה וכו' עכל"ה ודון מינה ואוקי באתרין דאף אם היה דן הפליל בין בגירושין בין בדין זה דנטילת הממון למלך. שהמרתו המרה וממילא יש לדון בזה דד"ד וכדעת היש חולקים שהביא מור"ם סימן שס"ט ס"ח דבכל דבר דד"מ אפילו בדינים שדנים בעש"ג וכמ"ש הרב הסמ"ע סוס"י הנז' ס"ק כ"א מ"מ כיון דאנן ידעי' בטיב דאין המרתו המרה ומתוך אונס הטירוף המיר אין לדון על טעותו שבטעו' נכנס דבר שמואל (כח) הקרקע למלך וכ"ש וק"ו בנד"ז שהוא עצמו הודה בגירושין שאין המרתו המרה דודאי חזרתו בממון אינה חזרה ואינו אלא מעוול וחומץ בזה ואין לדון בו דד"מ אלא כדין גוי הבא בעקיפין וכמ"ש הרבנים הנז"ל שניהם חלקם בחיים: ואף שמבואר שם בס"ט דאם יש שופטים בארץ והיה אפשר להוציא מידו ולא הוציא מסתמא נתייאש וה"ן בנד"ד נימא שאם היו קובלי' לפני המלך ומודיעים אותו מחמס זה ובפרט אם יוציאו לפניו כתב הפליל שדן על הגירושין שאין המרתו המרה מסתמא ודאי היו מצליחים וכיון שלא עשו כן מסתמא נתייאשו מ"מ כבר השיב ע"ז הרב הנ"ב שהבעל אין בו דעת להתייאש והאשה אין לה זכות בחצר שתתייאש וגם אין בה כח לקבול לפני המלך והוי כאין שופטים ועוד בה שמאותו זמן שנוטל ממונם נסעו מאותה העיר ובאו למכנאס: ועכ"פ קשה הדבר מאד לברר הדבר על בוריו מעיר אל עיר אם לא בהשתדלות גדולה ובעוזרים גדולים ואין מי שישתדל. וחוץ מכ"ז יש טעם מדברי המרדכי עצמו ומכתבי מהרא"י סי' ס"ט הביאם מור"ם בד"מ שם בסי' רל"ו וז"ל הא דאם משפט בעיר לא יוכל לטעון שהגוי אנסו היינו דוקא כשהישראל נתנו לו אבל אם הגוי לקחה באונס לא איבד זכותו משום שתיקתו, וצריך להחזיר לבעלים ואינו נותן לו אלא כפי מה שההנהו. וה"ן בנד"ד הרי היה הדבר גלוי ומפורסם שבאונס לקח איברא דמ"ש הרב שבנד"ז לא שייך שומא מצד שהוא מטורף ולאו בר נתינה הוא וכו' ולא ירדנו לסו"ד בזה דאפי' אם היה שפוי בדעתו לאו בדידיה תלייא מילתא בשומא דלישנא דשמין, משמע דבדידן תלייא מילתא לשום כמה היה יכול ליתן בהשתדלותו, אם היה הוא המשתדל להוציא מיד האונס, וכיון שכן מה לי שוטה מה לי בר דעת. כ"ש שבנד"ז של הרב מפורש יוצא מדבריו שכוונת הלוקח היתה להציל מיד האנס ולהחזיר לנגזל, ובכגון זה חייב ליתן לו כל מה שהוציא עד כדי דמיו כמ"ש הרש"ך שם סק"ה בשם הר' מהרש"ל ומ"מ זה כתבנו לעיניינו של הרב שהיה משתדל להוציאו ולתתו לנגזל ברם בקרקעות הנז' שלקחו לעצמם שעליהם אנו דנים עכשיו אין לנו אלא לשום כמה היה מוציא ע"ז להוציאו מן האנס זהו הנ"ל בזה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר החו"פ מכנאסא יע"א בחדש חשון ש' סמוך לב"ו לפמ"ה וקיים. ע"ה שמואל עמאר ס"ט. הסכמה על פס"ד אי הובא מעיר צפרו בענין צוואתו של החכם כמה"ר חיים אליהו אביט' יב) הובא לידנו הפס"ד הנ"ב והגינו בכל פעולו, וראינו מ"ש החכמים הנ"ב לבטל הצוואה לגבי הזרע וההקדש ולקיימה גבי חנניה כנ"ב. ועם שלא