דבר שמואל קכז

והע"ש מ"מ בחלק הפקדון מיהת שמין וכך נהגו. והפרט הד' שהוא נוטל עיסק' והמסתעף ממנו כבר נתבארו במה שכתבנו אצל"ה. וטעמו הוא כמ"ש הסמ"ע שלא נתן מעותיו כ"א כדי להרויח, ולא ע"ד להורידו לשומא, וזה אינו רק בחלק המלוה ולא בחלק הפקדון וכמ"ש. ומעתה יוצא לנו כדין בנדו"ד שאינו כ"א שולח יד בפקדון שאין שום טעם מהטעמים הנז' שייך ביה דפשוט הוא שאם אין לו מעות דשם לו קרקע או טלטל ויש לנו להאריך בראיות לדבר זה, אלא משום שהוא דבר פשוט וגם אין הפנאי מסכים לא ראינו להאריך יותר זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן: שוב אח''ך שלחתי דברי לשאר הב"ד ישצ"ו יש מהם שלא רצה לכתוב לא זכות ולא חובה ויש מהם שנמנע מצד טעם אחר וחזרתי על המקרא ומצאתי סמוכות עוד למה שכתבנו, ועיין מר"ן סימן ק"ג ס' א' שמריהטת לשונו מש' דש"ח שפשע שמין לו, וע"ש בדברי הפוסקי' שהפושע דין מזיק יש לו, ובדין מזיק עיין סימן תי"ט ס"א, והרש"ך סי' רצ"א סק"ב, וע"ע רצ"ב ס"ה ושמ"ח ס"ה ואף שמכ"ז משמע דשמין מהעידית. מ"מ מסימן תי"ט ס"ב מוכח שהוא לרצון המזיק לתת לו עדית שירצה הוא וע"ע למור"ם סוס"י רל"ב וכל זה שתפתי אותו עם א' מהבדי"ץ שלא רצה לחתום והודה לדברי ועכ"ז לא חתם לסיבה ולסוף עשה מעשה כדברי והוצרכתי לבאר זה ג"ך בפסק הנ"ל להראותו לאיש ריבי והאמת יורה דרכו. אח"ז הסכימו עמי שני חכמים רשומי' א' מעירנו וא' מעי"א, וכתבו גם הם פסק והביאו ראיות אלו וראיות אחרים. וברוך ה' אשר לא השבית לנו גואל הכ"ד החו"פ בזמן הנ"ב והכל שו"ב וקיים. שמואל עמאר ס"ט. יא) המציא לפנינו כהה"ר אליהו ן' מאמאן בעל בתו של המומר הנ"ב הפס"ד הנ"ב לעיין בו ולהתלמד ממנו למ"א כיצד היה אופן לקיחת קרקעות אלו של המומר הנ"ב ע"י השר הנ"ב כי חוץ מקרקעות אלו שנכתב עליהם הפס"ד הנ"ב לקח עוד קרקעות אחרים משל המומר הנ"ב בכח שקריו הללו, ומכרם לב"ב במתא תאזא הנ"ב וראינו דברי הרבנים הנ"ב שכתבו בראשונה לגבי החזקה וחזרת הרב אבי"ע זלה"ה לבדו על הכל, והנה אמת שלענין החזקה כבר הלכה רווחת מימות רבותינו הא' דבמוכר קרקעו למלך או שלקחו המלך בחובו אין לדון דין חזקה כמבואר בהגהות מהריק"ש סי' קכ"ו ורכ"ד לפי שהמלך אינו ראוי לשייר בקניינו כלום גם כי לא ראה מי שנהג כן כשמוכרים למלכות ע"ש, גם בדברי הכנה"ג אות פ''ו מהגה"ט סי' ק"מ נמצא בשם הרב מהרא"ש ז"ל דמי שנלקחו נכסיו בדד"מ איבד חזקתו וא"כ בנ"ד נמי אם נאמר שקרקעות אלו נטלם השר על פי חוק המלכות פשוט הוא שאיבד חזקתו, אלא שבנד"ז רואים אנחנו (דב) שכל מי שעיני בשר לו בצדק ישפוט שלא נגע דין זה כלל בדין דד"מ דדינא דמלכותא מבואר בדברי הרמב"ם פרק ה' מהל' גזילה ובדברי הטור סימן שס"ט סי"ד ומר"ן שם בב"י ובקצר ס"ז וס"ח שבדבר כללי שגוזר המלך על כל בני מלכותו כגון שמטיל מס דבר קצוב בכל שנה או על כל איש ואיש או שגזר שכל שיעבור על דבר פלוני שיהיו נכסיו למלך וכיוצא בזה או שכעס על א' ולקח חצירו או שדהו אינו גזל ומותר ליקחנה ממנו שכן חק המלכים ליקח ממון המורדים בהם וממון שמשיהם כשכועסים עליהם והרי המלך הפקיע שעבודן ונעשית חצר זו או שדה זו כהפקר וכל הקונה אותו מהמלך זכה בה, אבל מלך שלקח חצירו או שדהו של א' שלא מדין חק המלכים, הרי זה כשאר גזלן ואסור ליקחנה ממנו. וביאר הרה"מ ז"ל שם אסיפא דדינא שכתב אבל מלך וכו' וז"ל כבר הודו לו כל בעלי הוראה וכן עיקר דדינא דמ"ד אבל גזלונתא דמלכא לאו דינא והרי הוא גזל גמור דקרקע אינה נגזלת ולעולם בחזקת בעלים היא וזה מבואר בהרבה מקומות, ועוד הוסיף הרמב"ן ואמר שאם בא המלך לעשות דין חדש אעפ"י שתיקן אותו לכל אם לא היה כן מחק המלכי' והראשוני' לאו דיניה דין ואין כן דעת רבינו ורבותינו ז"ל אלא הרי הוא יכול לעשות דין חדש ולומר כל העושה כך יעשה כך, ועונשו עונש מן הדין ע"ך: גם בסימן רל"ו הביא הרב"י בב"י ומור"ם במפה שם דברי המרדכי שכתב וז"ל שר או מושל שקצף על עבדיו ומשרתיו ולקח מא' מהם דדמ"ד ואין הלוקח חייב ליתן לבעלים כלום עכ"ל: ופשוט שגם המרדכי מיירי בשר ומושל שקצף על עבדיו על עברם על דבריו בחק מחוקי המלכות או ממה שחקק הוא לכל בני מלכותו כדעת הרמב"ם ורבותיו: ולא שלקח ממונם שלא עפ"י חק המלכו' דזו ודאי חמסנותא היה ולית בה דד"ד. גם פשוט הוא דשר ושופט דנקט היינו שרים ומושלים כעין השרים שתחת ממשלת מלך תוגרמה וכיוצא שהם כמלכים ממש וכל גזירותיהם הם על פי חוקי המלכות וידם כיד המלך לא בשרים כשרי מלכותינו זאת של ערי המערב שמן הסתם נוטלים בלי ידיעת המלך וחוקיו ומשפטיו דהני ודאי כל אשר יעשו שלא בידיעת המלכות אין לדון בו דין דד"מ, ואפי' אם יהיה הדבר על ידם עפ"י המלכות ואינו ע"פ דין החקוק מהמלכות וכמש"ל דינא נמי הכי שאין לדון בו דד"מ: כי אפילו המלך אין דינו דין רק בדין החקוק מהמלכים הרא' או ממנו אבל אם לקח הוא עצמו מהיחיד בלתי חק אין לדון בו דד"מ. ואף שחמם זה סמכו השר על דברי הפליל שאמר שהפליל דן שנכסיו למלכות וכמ"ש בפס"ד הנ"ב מ"מ כבר השיב על זה הרב זלה"ה ותשובתו הספקת, דלאו מפיו אנו חיים. דאם אמת כן הוא שקבלו המרתו שאז יהיו נכסיו למלכו' אם ימות בלא זרע בין האומות כיצד בגירושי אשתו דנו להיפך שאין המרתו כלום מצד