דבר שמואל קכו

ומפרש ע"ז הד"מ דזה אינו רק אם יש לו מעות אבל אם אין לו מעות מגבהו קרקע כדין בע"ח ולא כשאר תשלומין דאפילו אית ליה מעות מגבהו קרקע, ולעולם בין התנה בין לא התנה דינו הוא כבע"ח והולכין אחר הכוונה ואי אית ליה זוזי פרע בזוזי ואי לית ליה מגבהו קרקע עכ"ד. מ"ם אין פי' זה נרא' שהרי הריטב"א ז"ל דימה דין זה לדין פועל ובדין פועל הא קי"ל דאפילו לית ליה זוזי טרח וזבין ומייתי זה. ועוד דמשמעות דברי הריטב"א שכתב נותן לו מעות כמו שהתנה מורה דאפילו לית להו צריך לקיים תנאו ולפי שספר זה אינו מצוי בידינו לא ראינו לכתוב בזה יותר ומ"מ בין לפירושינו בין לפי' הרב מקום שמואל דברי הסמ"ע והע"ש הם שלא כדעת הד"מ דקי"ל כוותיה אלא דלדידן לא פליגי כ"א בלא התנה ולהר' מקום שמואל פליגי בתרתי בין בהתנ' בין בלא התנ' לענין מה שכתב הסמ"ט שם וז"ל משא"כ בסתם הלואה שדעתו לא היה אלא לגמול חסד וכו' אמת שלכאו' נראה מדבריו דדוקא בהלואה הוא דשמין דאמדינן דעתיה כיון שירד לגמול חסד מסתמא ירד ע"ד השומא אבל שאר דברים שאינם לג"ח אין שמין. אך זה אינו ולא יעלה על לב שהרי יש כמה דברים דלא שייך בהו ג"ח ושמין והם פושע בפקדון עיין סי' ק"ג סי"א וכתו' אשה ונזקין עיין סי' תי"ט ועיין להרב הסמ"ע שם בדרישה דלדעתו הברירה ביד המזיק שאם רוצה לפרוע בקרקע אף אם יש לו מטל' הדין עמו היפך דעת הרב"י ז"ל ומוכר דבר לחבירו ונתן לו הקונה מעות ונמצא שיש מקח טעות עיין סוס"י רל"ב בהגה דאי אית ליה זוזי פרע בזוזי ואי לא שם לו קרקע וכיון שכן היאך נייחס דבר זה להרב הסמ"ע חלילה שלא שת לבו כלל ונאמר דכללא כייל שכל דבר שאינו לג"ח אין שמין הא ודאי שאין לנו לו' אלא שהרב הסמ"ע ז"ל לא נטפל אלא לדברים שהם בגדר ההלואה לחלק ביניהם דדוקא הלואה שהיא לג"ח הוא דשמין אבל מוכר סחורה ונותן עיסק' אף שהם בגדר הלואה אין שמין וטעמא טעים כנז' בדבריו יעו"ש אבל שאר דברים שאינם בגדר הלואה וכגון אלו שזכרנו לא דבר בהם הרב הסמ"ע כלל דפשוט הוא דשמין כמבואר כל דבר במקומו ודברי הרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה אין מהם ראיה כלל שהוא ז"ל לא דיבר אלא מענין העיס' שעליו נשאל. וכמו שאתה מוכרח לפרש דברי הסמ"ע כמ"ש כן תפרש דברי מהר"ר יעב"ץ ז"ל שדבריו הם דברי הסמ"ע בעצם וזה פשוט אחרי כותבינו זה ראינו להרה"ג כמוהרר"ף בירדוגו זלה"ה בחי' על הש"ע ח"מ סימן ק"א שאחר שכתב על דברי הסמ"ע הללו וז"ל ומזה נר' שאין שמין אלא בהלואה שהיא בתורת חסד. אבל המתחייב מכח שכי' שכר אדם או כלים או שכר בהמה או פקדון אשר הפקד אצלו ואכלו כ"ז הוי כעיס'. ואינו משלם אלא במזו' וכן דקדק ג"ך מדברי הרה"מ יפה כתב עוד וז"ל אך אתר התבוננות בענין הנ"ל אינו כן והוא דידוע שהשומא ששמין לבע"ח היא דבר תורה וכמ"ש בגמר' בגטין דף נו"ן אמר עולא בע"ח דינו בזבורית דכתיב בחוץ תעמוד ולמה אמרו בבינונית כדי שלא תנעול דלת וכו' ע"ך גמ' וגם הנזקין שמין להם בעידית מקרא דמיטב שדהו. הרי דמן התורה היא השומא וא"ץ מעות רק אם יש לו ומשמע דכל אופן שיתחייב האדם לחבירו מעות מאיזה אופן שיהיה. יכול לשום לו מטלטלין או קרקע והחוב יהיה באיזה אופן שיהיה אפילו שלא ע"ד ג"ח והרי הניזקין אינו בדרך ג"ח ועכ"ז שמין. ועוד הדבר תמוה שמי שהלוה לג"ח שמין לו ואם אינו לג"ח יפרע מזומנים יציבא בארעא וכו' לכך נר' דדוקא במוכר סחור' ומטעם שכתב הריטב"א דאנן סהדי שלא מכר זה סחורה לקבל סחורה וכאילו התנה עמו מעות, ואין הדבר תלוי בג"ח כלל אכן כל החיובים שבעולם שמין זולת בשכיר' כמ"ש השייך סימן של"ו סק"ד בשם כמה פוס' יעוי"ש ומדברי רש"י מציעא דקי"ח ד"ה טול מה שעשית בשכרך אע"ג דבכל דוכתא שוה כסף ככסף הכא גבי פועל בל תלין פעולת שכיר כתיב מאי דאתני בהדיה משמע עכ"ל ומאחר דקי"ל אחד שכר אדם וא' שכר כלים וא' שכר בהמה יש בו משום לא תלין וכו' והיא משנה ערוכה מציעא דקי"א ע"א ופסקה מר"ן בסי' של"ט ממילא כולם צריכים לפרוע מזומנים אך שכי' קרקע שאינו עובר עליו הוי כשאר חוב ושמין לו וגם בנכסי יתו' שמין וע"ש ראיה לזה מדברי הרא"ש בתשו' סי' ע"ד ובש"ע ס"ו וז"ל וכ"ש בנד"ז שהלוהו על בית בנכייתא דאין יכול לומר לו טול מקצת הבית בחובך כי יאמר איני חפץ לקנות קרקע וגם איני נוגשך שתפרעני עכ"ל. מש' דאם נוגשו לפרוע יכול לו' לו טול מקצת הבית בחובך וצ"ל שדברי הרא"ש הם לשיטת המתירין משכו' בנכייתא אפי' לשאר כל אדם ולא לפי שיטת המתירין אלא ליתו' וממילא ג"ך דלדידן דליתומי' שרי אם היתומים דוחקים לפרוע יוכל לשום או ימכור הבטחון וישאר הלוה חייב להם כמ"ש הרא"ש הנה מבו' דגם בהלואה שאינה לג"ח יוכל לשום עכ"ד הרב זלה"ה. מבואר נגלה מדבריו דכלל זה דג"ח הוא דשמין אינו אמת והגם שנר' מדבריו ז"ל שהוא פליג על הר' הסמ"ע מ"מ כבר הלצנו על הרב הסמ"ע ז"ל כמ"ש ודע שאף שלדעת הרב כנר' מדבריו הנ"ל גם בנוטל עיס' ומשכונו' יתו' שמין מ"מ ראינו לו שכתב שם אחר דבריו הללו וז"ל ומה שאנו נוהגים על פי הלבוש הוא שחלק הפקדון נותן לו סחורה וחלק המלוה מעות מזומנים ע"ך. ועוד כתב וז"ל ומדברי הע"ש והסמ"ע פסקתי בני' שנותנים במשכו' ושוכר דמחוייב לפרוע מזונות דוקא דלא גרע מעיס' וה"ה בשטר משכונה אין יכול לסלק המלוה כ"א במעות דוקא וכן עמא דבר עכ"ל מבואר מדבריו דאף שנהגו העולם כדעת הסמ"ע והע''ש