דבר שמואל קכה

לו מזומנים ויגבהו קרקע בשומא, ומכלוף הנז' השיב שאינו בדין שהוא גבה במטל' הנז' ובשכי' מזומנים, והוא יגבהו קרקע בשומא ואם אין לו אלא קרקע עלי דידיה רמי לטרוח ולמכור קרקעו הנז' ויגבנו מעות מזו' כמו שקבל ונענו מן הדין שזכאי הוא מכלוף הנז' בדינו וחייב הוא דוד הנז' לטרוח ולמכור קרקעו ויפ' לו מעות מזומני' דוקא וראיה לדבר מהא דכתב הריטב"א בריש פ' הזהב והביאו מר"ן בב"י ובש"ע סימן ק"א דבמוכר סחורתו אין הלוה יכול להורידו לשומא אלא נותן לו מעות מזומנים כמו שהתנה וכדין פועל דאנן סהדי דאין זה מוכר סחורתו כדי שיקבל קרקעו והביאו ג"כ הסמ"ע סי' הנז' ס"ק יו"ד והוסיף לבאר דהאי כמו שהתנה לאו דוקא אלא דמיירי בדרך התגרים שמוכרים סחורה כדי ליתן לו בעדה מעות ולזה צריך לשלם לו מעות דוקא כיון שכל סוחר דעתו לכך מסתמא. ודוקא גבי חוב דהלואה הוא דאמרי' אם אין לו מעות מגבי לו קרקע בשומא כמ"ש בסי' הנז' ס"ב וטעמא טעים כמ"ש הסמ"ע ס"ק ה'. כיון שהלואה להוצא' ניתנה מתחי' ההלוא' ייאש עצמו מזה דלעת שיבא זמן הפרעון לא יהיה בידו בודאי מעו' ועיקר סמיכו' דעתו הוא על הקרקעות משא"ך במוכר סחור' ושכי' פועל דלא נתכוון לגמול עמו חסד ואין כוונתו אלא להנאת עצמו ופשוט הוא שעיקר סמיכות דעתו לא היתה אלא על המעות. א"ך דינא הוא שצריך לפרוע לו מעות דוקא ולא קרקע בשומא, וכן כתב להדייא הרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה דלא חמרו דין שומא אלא בהלואת חו"ח דמיעקרא אדעתא למיגמל חיסדא נחית וגם זה בכלל ג"ח. משא"ך במוכר סחור' ע"ך. ממוצא דבר אתה למד דכל דבר שאין בו ג"ח ואינו מתכוין אלא להנאת עצמו שאינו מורידו לשומא ומינה לנדו"ד ג"ך שאין בו שום ג"ח, ולא נתכוון אלא להנאת עצמו שחזר דינו להיות כדין פועל ומוכר סחור' שאינו מורידו לשומא. וא"ך אף שנאמין לדברי דוד במה שהוא אומר שאין לו מזומנים ואין לו אלא קרק' אכתי עלי דידיה חיובא רמי לטרוח ולמכור קרקעותיו ברב או במעט, ויפרע למכלוף בן אחיו הנז' מעות מזומנים דיקא ולראיה וזכות ביד מכלוף הנז' שכך נפסק הדין ביניהם בעומדם לפני ח"פ מכנאסא יע"א באייר הוא זיו שנת אל"ה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל לפמ"ה וצויי"מ וימ"ן והשו"ב וקיים. וזה מ"ש אני הצעיר בזה. הנה הדברים הנזכרים בדברי הפוסקים שצריך לפרוע במזו' הם ידועים. והם שוכר את הפועל, ומבואר דינו בסי' של"ו ס"ב ע"ש וביאר הרב הסמ"ע שם בפרישה טעמו והוא דאע"ג דבכל דוכתא קי"ל שוה כסף ככסף. שאני גבי פועל דכתי' ביה בל תלין והיינו מזומנים או מאי דאתני בהדיה. וע"ע שם בסמ"ע סק"ב. וש"ך סק"ד. ובסימן של"ט מבואר דא שכר אדם או בהמה או כלים אם אחרו עובר בלאו, והב' הוא פודה משכון קרקע או כלים כשאינו דוחק הלוה לפרוע ומבואר דונו בסי' ע"ד ס"ה וס"ו ע"ש וטעמו הוא משום שאומר לו אין מעות לקנות ואיני רוצה לטרוח וכו'. אלא אני רוצה להמתין עד שיהיו לך מעות ואנה"ן אם הוא דוחקו לפרוע וכגון במשכון קרקע של יתו' דעכ"ף יפדה או על משכו' כלים דיכול לדוחקו, ודאי הוא דדינו הוא כב"ח דעלמא דאי אית ליה זוזי פרע בזוזי ואי לית ליה שמין המשכון ומוכרו ונפרע מדמיו: והג' הוא קונה סחור' ומבואר דינו בסימן ק"א ס"ו דאינו מורידו לשומא וטעמו הוא כמ"ש בב"י משם הריטב"א דאנן סהדי שלא מכר זה מטלטליו וסחורהו ע"מ לקבל קרקעות והנה מדברי מר"ן ז"ל שם אינו ברור כ"ך כדעת הסמ"ע ז"ל שם דאפילו לא התנה עמו דינא הכי: דאיכא למימר דוקא אם התנה ויש ראיה לזה ממה שראינו למור"ם ז"ל בד"מ שהגיה על דברי הריטב"א שהביא הב"י וז"ל ונ"ל דדינו כשאר בע"ח להגבותו מעות אם יש לו כדין מלוה ולוה, ולא כשאר מטלטלין דמגבהו קרקע אף ע"פ שיש לו מעות עכ"ל, והא ודאי דכוונת הד"מ לחלוק על הריטב"א בפרט א' דהיינו אם לא התנה שמדברי הריטב"א שכת' וכן בדין דאנן סהדי וכו': משמע דאפי' לא התנה הוי כהתנה וכתב ע"ז הד"מ שנ"ל דאם לא התנה דינו כבע"ח היפך דעת הריטב"א, ומה שלא הגיה כן ע"ד מר"ן בס"ו כדרכו בכל מקום הוא ממה שראה למר"ן ז"ל שלא כתב כ"א דברי הריטב"א הראשונים דאיירי בהיה תנאי לפי"ז יוצא לנו דלדעת מור"ם לא הלך מנ"ן ז"ל בשיטת הריטב"א אלא בדבריו הראשונ' דוקא דאיירי בהתנה ולא גם בדבריו האחרונים דמשמע מינייהו דאפילו בלא תנאי דינא הכי דאל"ך היה לו למור"ם להגיה על דבריו בקצר ולבאר דעתו כמ"ש בד"מ הא ודאי דדעתו ז"ל היא דדברי מר"ן ז"ל הם בדיוק. דדוקא אם התנה הוא דאינו מורידו לשומא, אבל אם לא התנה דינו כשאר בע"ח דעלמא, ולכן לא נטפל להגיה וכיון דמור"ם כך דעתו בדברי מר"ן ודאי דהכי נקיטינן. נגד הסמ"ע והע"ש, ועיין להרב מקום שמואל שהשיג על הסמ"ע והע"ש מדברי הד"מ הנז' וכתב שבודאי איידי דזוטר מירכס להו והגם שנמ"ך אצלינו בשם הרב הנז' שהוא משוה דע' הריטב"א לדע' הד"מ ומפרש דברי הריטב"א כך והוא דק' מלשון הריטב"א דהיכא שהיה כתוב בשטר שצריך לשלם לו מעות שהיה עולה על דעתינו לומר דמוכר סחור' גרע מב"ח ואין דינו אלא כשאר תשלומין דאפילו אית ליה זוזי מגבהו קרקע דכיון דקי"ל בבע"ח דאין הולכין אחר הל' הכתוב בשטר אלא אחר הכוונה כמ"ש בסוס"י ס"א א"ך הכא נמי נימא דהולכין אחר הכוונה והגם שכתוב בשטר מעות לאו דוקא. ולא יפרע אלא כדינו דאפי' אית ליה זוזי מגבהו קרקע כשאר תשלומין קמ"ל הריטב"א דלא גרע מב"ח ומשלם לו מעות דאנן סהדי שלא מכר זה מטלטל' וסחורתו לגבות קרקע ומפרש