דבר שמואל קכד

מצח להרים ראש אלא בהודאת המלוה דל"מ אבהון למיטען קרינן ביה וכמ"ש לא כ"ש דלא טענינן בשמא ואפי' יש מי שאומר קמא בנ"ד יודה דלא טענינן ליתמי בשמא דשאני התם שהיה הלוה נאמן לו' פרעתי וא"ש כ"מ דמצי אבוהון וכו' אבל בנ"ד אבוהון גופיה ל"מ למיטען קרינן ביה וכמ"ש וזה דבר פשוט וברור: ועוד לא מצינו דטעני' ליתמי וכו' אלא במילתא שהיה אביהם יכול לטעון כן אפי' אם מת המלוה כגון כת"י וכיוצא ובנדו"ד אם מת המלוה תחילה ואח"ך הלוה. ודאי דיפ' יורשי הלוה ליורשי המלוה השטר עספ"א. דהא אבוהון לא מצי טעין עה"ש שהוא פרוע וכמ"ש ואם מת הלוה והמלוה חי אתה קורא בו כ"מ דמצי וכו': וא"ך הו"ל ב' הפכים בנושא א'. בצד אחד אתה קורהו ל"מ למיטען ולא טענינן: ואם נשאר המלו' חי אתה קורהו מצי למיטען וטענינן וכו' ודא עקא וחוכא ואיטלולא א"ו לא מצי למיטען קרי' ביה וכמ"ש וזה דבר ברור לא יתעקש בו שו"א: ועוד בנד"ד אפי' אם נכסה עין השמש בכברה. ונאמר דטעני' וכו': מה שאין כן האמת וכמ"ש מ"מ הוי מילתא דלא שכיחא כלל שיתן קודם שידק' ויסמוך על מה שינכה לבסוף שהרי אם מת המלוה לא אהנו מעשיו ואפילו בעודנו חי אם מכחישו לא אהנו מעשיו מידי ואיך יסמוך על הנס לתת קודם שודק', דהרי אית ליה ס"ס לחומרא ס' ישאר חי ס' ימות ואת"ל ישאר חי שמא יכחישו ולא אהנו מעשיו מידי: ומילתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי. וכעין זה כתב הרש"ך בס"ק הנז', וז"ל וע"ך צ"ל כן דע"ך לא פליג הראב"ד על בעה"ע אלא בכה"ג שחל' הקרן בע"פ. אבל אם יש לו עה"ק שטר וכה"ג בענין שהיה מוכרח לשלם לו הקרן בלי שום טענה מודה ליה דלא שייך הטמאה ולומר עדיין י"ל תחת ידי דהא יכול זה להוציא ממנו הקרן בע"ך בכח השטר וגם הא אי מיית בעה"ש או מוכר השטר מוכרח לשלם בע"ך להוציא שטר ואין לו שום טענה במה שנתן כבר או נתינה גמור' היתה, וכן נ"ל עי' לדינא עכל"ה. ור"ל אם מת בעה"ש מוכרח הוא לשלם ליתומי' בכח השטר וכן אם מכר המלוה השטר ומת לא תועיל לו הטענה הנז' לגבי הלקוחות והיתומ' וא"ך כיצד יתן ויסמוך על טענת ההשטאה: ודון מינה ואוקי באתרין דכיצד יתן לו ע"ס שידק' לבסוף הרי בע"ה יכול להוציא ממנו הקרן בע"ך אם לא יודה לו. ואם מת המלו' ג"ך לא תועיל טענתו וכמ"ש א"ו שלא נתן עד שדקדק אבל כיון שהדבר יצא מפי הרה"ג זלה"ה שאימתו מוטלת עלינו אנחנו כופפים ראשינו לדבריו מפני היראה ומפני הכבוד אבל לפחות מיהא הוי מילתא דל"ש ול"ט וכו': ועדיפא מזה נר' דבנ"ד אף אם היה הלוה חי לא הוה מצי למוטען שנתן לו עס' מה שידק' לבסוף שהרי אחר שתבע אותו בב"ד לפרוע פרעות וחונקו הוא נתלה אפילו בטענות שקר לדחות השעה או לעשות איזה פשרה עם בע"ה הנז' ואם לא דק"ח דבר שמואל (כה) דב היה מעכב עליו מלהניח הריוח ע"ג שטעי"ס עד שידק' וא"ל שהמתעס' מחשבתו היתה שינכה בע"ה הכל מהקרן אלא שבע"ה שלא בפניו עשה כרצונו והניח הרי' שעלה כפה"ב ומה שנשאר הניחו מהקרן דכיצד יעלה ע"ז דבר זה הלא מעי' עה"ב תבעו קו"ר ושום טענה לא טען כנגדו ועוד מפורסם הוא שבע"ה לעולם מניח הרי' תחי' ומה שנשאר מניחו מהקרן וא"ך שלא בפניו כפניו דמי וכאילו נתן רשות להניחם מהרי' אחר שלא טען שום טענה נגדו ועוד אפי' אם לא היתה לו ידיעה בחחי' הרי היתה לו ידיע' בסוף שתבעו בב"ד פ"ב על שיירי הקרן שנשאר אח"ן הריוח הנז' והיה חונקו לפ' לו שיירי הקרן הנז' ואחר כמה פיוסים פ' לו מה שפ' משיירי הקרן והרחיב לו זמן על הנשאר, ושום טענה לא טען נגדו ואם איתא שלא הרויח או שלא עמד על הבירור עד אימת היה מצפה מלטעון טענה זו, עד ימות המשיח הלא בזמן ההוא שהיה בע"ה חונקו יעמוד על הבירור ואם יראה שלא הרויח כך חובתו וכך יפה לו לטעון טענ' זו להציל עצמו וע"צ הפחות היה מתפשר עמו בע"ה כנהוג או מדלא טען טענה זו אחר כמה הרפתקי דעדו עליה אין לך הודאה גדולה מזו שדק' ומצא שהרויח. ודברי הרה"ג זלה"ה אינם אמורי' כ"א בפורע מדעתו בתביעת המלוה וכנדון שדיבר בו מר"ן ג"כ בסי' הנז' כמבואר למדק' בדבריו אבל מי שפורע בכת תבי' ב"ד אינו פורע עד שאינו מוצא במה לתלות כידוע ומפורסם. כ"ז הוזקקנו לכתוב אפי' לדעת הרה"ג זלה"ה אבל עכשיו שנתגלה לנו מפי אביר הרועים אביר יעקב זלה"ה שלא פשטה הוראה כהרה"ג זלה"ה וכ"ש בהגלות אור יקרות הרב מהר"מ המאיר עיני חכמים בהלכה שסובר כדעת הרבנים החולקים על הרה"ג זלה"ה ודאי דלהם שומעים שאלמלא ראה הרה"ג דברי הרב מהר"מ לא היה חולק עליו במילתא דתלייא בסברא וכמ"ש ידידינו החכם הפוסק ישצ"ו בפנים. עלה בידינו מכל האמור אפי' לדעת הרה"ג זלה"ה שאהרן בוט' בע"ה הנז' יפ' בשיירי קרן העוס הנ"ב עספ"א מנכסי הלוה הנ"ב ונקי ובר מכל מין שבו' קו"ח ואחר"ם. כיון שכבר קבל חרם על שטרו שאינו פרוע וצויי"מ וימ"ן. נאם החו"פ באייר ודברת ב"ם לפמ''ה: וחתום כמהר''ש בטאג, ז"ל. י) לפני עמדו לדין הבחור מכלוף טולידאנו בר רפאל תובע לדודו ה"ר דוד טולידאנו נר"ו שהוה אפוטרופוס עליו ובעת שנתן לו דקדוק חשבון נכסיו נמצא שנשאר בידו משל היתום הנז' ממה שהיה גובה מדמי מכר המטל' ושכי' הקרקעות ותבע אותו לפרוע לו הסך הנז' הנשאר בידו ולזה השיב דוד שאין לו כעת מזומנים אך קרקע יש לו ויקבל חרם שאין לו