דבר שמואל קכב

החטים הו"ל מלוה ע"פ וישבע הלוה ויפטר עכ"ל, ופסקו בש"ע שם ס"ד וכתב שם הש"ך בשם הפרישה דאם כחוב בשטר שיהיה המלוה נאמן עכ"ע החוב שיהיה המלוה נאמן. הרי לך מבואר דגם בתוספת של יוקר החטים שאינו ברור דלפעמים מתרבה ולפעמים מתמעט ואינו כתוב בשטר להדייא דנשבע הלוה ונפטר עכ"ז אם האמינו עכ"ע החוב מוציא מיד הלוה וא"כ ה"ה והוא הטעם לנ"ד, כ"ש שבטרי דידן נוהגים לכתוב דלא כאס' וא"כ לא שייך מ"ש הסמ"ע סי' ע"א סק"ו דדבר המסופק בשטר הנא' המע"ה דלא אמרה הרב אלא למי שאין נוהגים לכתוב דלא כאס' אבל לדידן הרי כתב מר"ן בסי' מ"ב דעכשיו דנהגו לכתוב דלא כאס' אמרי' ידו עה"ע ועיין סי' ס"א בדברי הש"ך סק"ט. ובלא"ה אין אנו צריכים בכ"ז לנ"ד שהרי בפי"א בנ"א שניהים וכדדייקנא לעי' וא"ך דינא יתיב שיטול כל הריוח שאמר שהודה לו בשטר בלא שבו' אחר שיקבל חרם שכך הודה המתע' עכ"ד בקיצור וגם הרה"ג זלה"ה פשוט הוא שלא יחלוק בכ"ז כי גם הוא מסכים לכל דברי הרבנים הנ"ל בכמה מקומו' בעיס' בחלקים אלא שאומר שבעיס' בבחי' כנהוג בינינו יש לחלק דמר"ן לא דבר אלא בסתם עיס' שמתנים למחצה לשליש ולרביע ושותקין בהא הוא דאמר מר"ן פ' לו מדש"ב ואמר לו זהו הריוח שעלה לך. שנה זו י' שנה זו ח': וכן עזה"ד לא מצי טעין לבסוף דקדקתי עכשיו ולא מצאתי ריוח דמסתמא לא היה פורע אלא עד שמד"ק שמוצא ריוח דאל"ך מהיכן היה יודע לתת לו שנה זו יו"ד ושנה זו ח' אבל במתעס' למחצה לשליש וכו' וחוזר וקונה ממנו הר"י של כימ"ה בכ"ח וחדש שאין הלוה סומך לדק"ח כלל בשום זמן אלא שפורע סך קצוב כמו שקנה ממנו בהא ודאי מצי למיטען הלוה לבסוף שמעולם לא דקדק חשבונו עד עכשיו ולא מצא ריוח וישבע יינכה כ"מ שמודה לו המלוה שנתן לו בתו' ריוח מן הקרן זהו חילוקו של הרב זלה"ה שמחלק בזה ונגרר אחריו הרב המבי"ן בנו והרב אבי"ע ז"ל כמבואר בפסק של הר"ש מזור בסוף ח"ב מתשובה ע"ש, וגם בעיס' בבחי' ביאר להדייא דאם אין מלוה מודה לא תועיל שבועת הלוה וגובה המלוה בשבו' אם אין לו נאמנות ואם יש לו נאמנות גובה בל"ש שהרי זה כטוען פרעתי וכו' ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין שהמלוה צווח בכרוכייא שהודה לו. שדק' ומצא ריוח דודאי גם לזה מהני נאמנות והרב לא דבר אלא כשמודה המלוה שנתן לו סתם וכן מדוק' ג"ך מלשון הרב המבי"ן שהביא בחי' שלו סימן פ"ב ס"ל שתלה הדבר בנותן סתם דאז לא הוי כמודה. אבל אם א"ל בפי' שחשב ומצא ריוח אינו חוזר ומנכה מהקרן והיינו דחדית לן מ"ר בעינן בבחי' שצריך לומר לו שדק' ומצא ריוח וא"ך תפשוט דאם טעין המלוה הודה לי מהימן דאל"ה עקר' דין שטר ודין נאמ' מעיס' זו וכ"ש שיש ג"ך הוכחה לדבריו ממה שהזמינו אח"ך לדין לפני בית דין י"ץ לפ' לו שיירי הקרן ופרע לו ע"י בדי"ץ סך מה משיירי הקרן ולא טען כלום דודאי אית לן למימר שאלמלא הי"ל הפסד לא היה פורע בשתיקה. כ''ש שאם באנו לעמוד על האמת אפי' חילוק זה של הר' אינו מוסכם ומלבד שהוא עצמו מצינו לו בחי' היפך זה שם בסי' קע"ז לענין קציצה שהוא גרוע מדין זה של הבחי' שסיים וז"ל: ומזה מסתעף דאם כבר נתן הרבי' ליתו' לא יוכל להוציא מידם דאף דקי"ל רבית קצוצה יוצאה בדיינים מ"מ בשבוע' לא יוכל להוציא מידם דיכולים לו' אפשר כשיעור מה שנתת לנו ואף שעדיין בידו הקרן, וכמ"ש בחומ"ש סימן פ"א ס"ל דמי שנתן ריוח ואח"ך טען שלא היה לו ריוח ורוצה לנכות מהקרן לאו כל כמיניה ע"ש ובש"ך סקע"ז דאם הקרן בשטר לכ"ע אינו יכול לנכות עכ"ל: עוד זאת ראינו להרב מוהרפ"ת סימן תכ"ד דמשמע מדבריו דעיסק' בבחי' עדיפא דודאי יהיב ליה לשם ריוח ותו לא מצי מכחיש שלא נתן לשם ריוח דוק בדבריו ז"ל ותמצא כמ"ש: וגם הרב אבי"ע זלה"ה כת' בפס"ד א' וז"ל מתוך הפסק עוד זאת בעיקר הדין כבר כתבתי לכל הבדי"ץ כמה פעמים שהוראת הרב מ"ד זלה"ה לא הסכימו עליה רוב חכמי דורו. וכמה פעמים פסקו להיפך שבבחי' עדיף שכיון שהבחיר' בידו לחלוק או לתת כפי הקציצה מסתמא ודאי מה שנותן אינו נותנו אלא לשם ריוח אחר שמדק' שאם לא היה הריוח מרובה על הקציצה לא היה נותן הקציצה ואם בעיסק' בחלקים בלא בחי' שיש צד לומ' שהיה נותן לו גאייז כמו שנוטל גם הוא, פסקו דלאו כל כמיניה לחזור לנכותו מהקרן כ"ש כשיודע שבבחיר' תלייא מילתא לחלוק או לתת קציצה ועכ"ז נותן דודאי מה שנותן אינו אלא לשם ריוח כי אין צד לתלות שלא נתן לו לשם ריוח והרבה פעמים שפתתי הדברים עם הרב מו"ד זלה"ה בהיותו בחיים והיה מודה לדברי החולקים אלא שעכ"ז היינו חוששים לדעתו שכבר הורה זקן. אמת שלפעמים לפי הענין היינו כותבין בהיפך והיה חותם גם הוא עמנו בראש כן היינו רגילים לדון אחריו עד היום שהכל לפי מהות כ"א. ומעולם לא נחלט הדין לדון כדע' הר' בפשיטות אלא לפעמים כך ולפעמי' כך אלא שמקרוב כשראיתי שכל הרוצה לחלוק נתלה באילן גדול ודומה בעיניו כאלו הוא שמצא החידוש ולא שזפתהו עין רואי אמרתי עת לחשות מפני כבודו של הרב מו"ד זלה"ה הגם שאני יודע שרבים חולקים ועתה שהריא ה' עיני בדי"ץ וחזרו על הראשונות גם אני כהם אדברה ומי יתן והים לבבם זה להם כל הימים להעמיד דגל האמת עכל"ה. וחוץ מכ"ז ראינו להרב מהר"ם מלובלין בסימן קל שהאריך בענין דומה לזה של הבחי' ממש ע"ש ודבריו ברורים היפך דעת הרב בחילוק זה ולא נעלם כמה גדול כחו של הרב מהר"ם עיין בתשו' עם הרב הלבושים דקים לן בגויה דמר לפי הנהגתו עם הרבני' שקדמוהו