דבר שמואל קכא

בסי' צ"ג ס"ו ע"ש זהו הנלע"ד להלכ'. אמנם למעשה מסולקת דעתי מזה. והדבר מסור לדיינים שהם נגררים אחריהם ולרח"פ בתמוז שנת הנ"ב וקיים. ע"ה שמואל עמאר ס"ט. ז) כתב מו"ד הרב המבי"ן ז"ל בנימוקיו על הש"ע וז"ל בעיס' שנותנים בזמנינו שהבחיר' ביד הלוה ליתן חלק מה. או סך קצוב בכ"ח והיה נותן הקצבה כמה חדשים ואח"ך אמר שלא היה ריוח הדין עם הלוה. אלא א"ך א"ל בפי' שחשב ומצא הרי'. אבל אם נתן לו הקיצבה סתם לא הוי כמודה כן פסק הר' מו"א נר"ו וכן הסכימו כל החכמים יש"ץ עכ"ל הרב מו"ד. ודברי טעם הם וראוים הם למי שאמרן וכן פשטה הורא' זו מימי הרב מו"ז ז"ל ע"ע דור אחר דור באין פו"פ ומצפצף ואעפ"י שראיתי להר' כמוהרפ''ת בירדו' זלה"ה שנר' שהוא חולק ע"ד הרמ"ז ז"ל כבר פשטה הוראה כדברי הרמ"ז ז"ל ובלא"ה כבר יישבנו במ"א דברי הרמ"ז עם דברי הרב מוהרפ"ת ז"ל באופן נחות שכולם מודים שאם היה פורע בקיצבה סתם שיכול לו' אח"ך שדק"ח ומצא שלא הרויח ומנכה מהקרן ומזה נר' לדון במת"ע שהיה פורע הקיצב'. וקודם שיודה לו שהרויח נלב"ע ונפלו נכסיו קמי יתמי דשפיר טענינן להו מאי דמצי אבוהון למיטען שלא הי"ל ריוח. ומנכים לו כ"מ מהקרן ואצ"ל אם הניח הלוה ביד המלו' משכון ועמד המלוה ומכרו ע"פ ב"ד והלך בינו לבין עצמו והניח על גבי השטר כל הפירות שעלו עד אותו זמן, והשאר הוא שהניח פרעון מהקרן שאין במעשיו הנז' כלום ושפיר מנכינן לים הכל מהקרן כיון שמת הלוה ולא היה כאן שום פרעון מיד הלוה ליד המלוה. לא לשם קצבה ולא לשם ריוח וגם שלא הודה שהרויח מה יצא לנו הדין בנדון שלפנינו שהי' אהרן בוטבול היתה לו עיס' ביד מימון שטרית בבט', ושוב מכר אהרן הנז' הבט' במאמר בדי"ץ והניחם פרעון ע"ג השטר יש מהם מהריוח ויש מהם מהקרן שלא בפני הלוה כמו שהוכ"ג לפנינו אהרן הנז': ושוב מת הלוה הנז' שמנכין לוכל מה שגבה מהריוח. ואף לפי מה שטוען אהרן שאח"ך ידע הלוה מזה ונתרצה אין בזה מועיל כ"ע שלא יודה שהיה שם ריוח זהו הנ"ל בזה ולראיה ביד אהרן הנז' ח"פ באייר תרמ"ב לפ"ק וקיים. יעקב בירדוגו: וזמ"ש אני הצעיר. ח) כללי ופרטי טענ' זו שבין לוה למלוה לענין ריוח כבר נתבארו בדברי מר"ן ביו"ד סי' קע"ז ס"ך. ובחומ"ש סי' פ"א ס"ל. ובדברי הרב הש"ך שם ס"ק ע"ז. וכך עלתה הסכמת רבותינו הא' נ"ן ה"ה הרבנים מהריב"ע ומהריב"ם ומהר"ם די אבילא, ומהריב"ץ והרב המשבי"ר ומהרמ"א זלה"ה, דכל שיש שטר ביד בע"ה בנא"ג לכ"ע אינו נאמן לו' דמה שנתן הוא מהקרן וכן היא ג"ך דעת הרב מוהרח"ט זלה"ה בשו"ת שלו ע"ע והרב מוהרפ"ת זלה"ה גם הוא בסי' ס"ז ע"ע. ומבואר בדבריהם ז"ל דהוי כאומר אתה אמרת לי בפי' שלא הפסדת ונתת לי המעות לשם ריוח דבהא ודאי מהני נאמנו' דכיון שהמת"ע טוען בסתמא נתתי לך ואני מחשבו מן הקרן ה"ז כאומר לו פרעתיך הקרן והמלוה אומר לא פרעתני כלום מהקרן ושפיר מהני ליה נאמנות לפוטרו מידי שבוע' וכו' ע"ש בדב"ק וגדולה מזאת מצינו לרבני פאס הא' זיע"א דאם יש לו נאמנות על הקרן ועל הריוח אפי' אם טעין המלוה סמוך לפטי' שהרויח כו"ך ועלה לו לחלקו כו"ך והיורשים טוענים שכבר פרע לו הנז'. הדין עם המלוה ויטול בלא שבו' קו"ר שטוען שהודה לו בו וביארו שם וז"ל בקיצור: דהגם דלכאור' נר' שאינו יכול אלא לישבע וליטול דנאמנו' לא קאי אלא על הפרעון אם יאמר לא נפ' בריוח או במקצתו אבל להאמינו שא"ל שהרויח כו"ך. אע"פ שהלוה כופר שלא הודה לו מנ"ל דגובה בלא שבו' והלא אין הנאמנות אלא ע"ע הפרע' כמ"ש בסי' ע"א ס"ג ע"ש ולא יהיה אלא ס' המע"ה ועל המלוה להביא ראיה גם ע"ז כמ"ש הסמ"ע שם סק"ז מ"מ אחר העיון נרא' דכיון שכל שטרי דידן כתוב בהם עכ"ע שזו"ף קו"ר ודאי קאי על הכל דל' זה כולל כל טענות שבעולם, פרעון קו"ר ומחילה והודאה, ועיין סימן פ"ב סי"א שכתב מר"ן והמדקדקים נהגו לכתוב והאמנתיו לומר שלא נפרעתי ובכל ענייני וכו' ר"ל לכלול גם טענות מחילה והודאה וכו' וה"ן בשט"ז הרי כתוב בו בכ"ע שזו"ף. ולכן גובה בו בל"ש בין מהמת"ע בין מהיורשים כיון דהימניה גם עב"ך דאלת"ה למה חזר ופרט ענין הפרעון דכלל ופרט למה ועוד למה כתב בוא"ו הא ודאי דלחלק יצא ותרתי שמעינן מינה מחי והודאה ופר': דאי על הפרט' לחוד קאי הכי הול"ל עכ"ע שזקו"ר לו' שלא נפרעתי וכו'. וליכא למימר דשאני ההיא דסי' פ"ב דמהני לטענת מחי' משום דשטרו בידו ומצי למימר אי מחילנ' שטרך בידי מאי בעי אבל בנ"ד שהוא להוציא ריוח מלו' אי מב"ך כמלוה ע"פ דמייא דמה שנזכר הריוח בשטר אינו אלא חיוב שנתחייב לו לתת לו ריוח ולא שיהיה לו דין שטר אלא כמלוה ע"פ וגרע אפי' ממלוה ע"פ כיון דלא בריר לן כמה הוא דהא ודאי ליתיה דאפילו במלוה ע"פ מהני נאמנות כדאיתא בסי' ע"א ס"א ואפי' אינו ברור מהני בו נאמנות כמ"ש הסמ"ע בפרישה ביו"ד והביאו הש"ך סימן קס"ב ע"ד מר"ן ס"ה שם דכתב הטור שם בשם הרא"ש המלו' לחבירו חטים ועשה עליו וכו' וטוען הלוה שאין לפורעו אלא דמי חטים כשעת הלואה אם יברר המלוה שיצא השער וכו' או שהי"ל ללוה סאה וכו' צריך ליתן לו חטיו ואם לא יברר ישבע הלוה וכו' וכתב שם הב"י אין להק' דכיון דחוב בשטר הול"ל ישבע המלו' הנז' הילכך לענין תוס' מה שנתייקרו החטים