דבר שמואל קטז

להו שאלמלא לא היה נאמן בעיניהם. גם בהיותו לבדו לא היו מניחים אותו והולכים למ"א בלתי רשזתו: ועוד שאם נאמר כדעת מעכ"ת שהנא' קיימת אף אם ילך לעי"א. א"ך בואו ונאמר שכל שטר שותפות שתהיה בו נאמנות זל''ז אין הא' יכול לעכב על חבירו מלילך לעי"א. שהרי לדידך לשון הנא' סובל גם אם ילך לעי"א וא"ך יוכל הלה לומר כיון שיש בשטר נאמנות שמשמע ממנה שגם אם ילך לעי"א נאמן ילמד סתום מן המפורש והוי כאלו פירשו בפי' שיוכל לילך לעי"א וזו לא אמרם אדם דודאי פשוט הוא דבין יש נאמנות בון אין נאמנו' יכולים לעכב זע"ז מלילך לעי"א, ועיין ג"ך להרב הסמ"ע סימן ע"א סק"ז שכתב דדוקא דבר שהוא בודאי כלשון התנאי אבל בדבר המסופק אמרי' כמוציא מע"ה הרי דכל היכא שהדבר מסופק מריעין הגא' ומינה לכד"ד נמי דמריעין הנא' זהו הנלע"ד בזה שבתי וראה שאפי' לפי דברי הרה"ג בסי' י"ו דברוצה אחד ליפרד מחבירו ולעסוק לבדו ולסוף יבואו לחשבון שהדין עמו כיון דלא אזיל טעמא דמזלא דבי ב' עדיף ואם יחוש שמא יטול מהקרן שלו להתעסק בו לעצמו ירד עמו לחשבון בכ"ח ושכן דנים מעבי' ע"ש עכ"ז נדו"ד לא דמי כלל. דהרה"ג גופיה יודה דבהולך לעי"א דלא שייך שידק' חשבונו עמו בכ"ח שהדין להיפך ובלא"ה כבר השיגו הרב המבי"ן ז"ל בנו גם בזה יעו"ש מילתא בטעמא, וצויי"מ וימ"ן החו"פ באייר תרל"ג לפ"ק וקיים. שמואל עמאר. הן היום האיר וזרח אל עבר פנינו צדיק זה בא למחנה קדשנו. גברא רבא. דאתי ממערבא, ממשפח' רם משפחה מיוחסת, יצא שמה בעיר מקודשת מר דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. לן בעומקה של הלכה ותצא דינה חדי בפלפולא ודעתו צלולה הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"ר יש"א ברכה, אכי"ר והיה מדי עוברו מתא לאראג'י יע"א שאול נשאל ותורה יבקשו מפיהו כדת מה לעשות במשפט הבנות אשר הניח אחריו כהר"ש הנז' אשר הגיעו לפרק נערה וערערו על החלוקה הנז' ותובעים מהרי"ץ דודם שיתן להם חלקם המגיע להם בירוש' כהר"ש הנז' כי הוא אסף וקבץ כל נכסי כהר"ש הנז' אחרי מות אביהם ועוד בה שישבע הרי'ץ הנז' שבועת בב' אחרי שכל הנכסים נכנסו תחת כנפיו והוא המוציא והוא המביא ויען שידידות נפשינו הרב הנז' עושה שליחותו שליחות מצוה כידוע לא אסתייעא ליה מילתא לעמוד על פי נגמר הדין לכן חילה פנינו לחוות דעתינו ובאשר דבר מלך שלטון מצותו חובה עלינו. אקומה נא ואסובבה ואלקטה באומרים אמרי נעם ראשונים כמלאכים היכי לדיינו דיינא להאי דינא כפי ערך השג יד בקצירת החומר שהזמן גרמא טרדין עלי אדמה, אם האדון עלה בהסכמה עכ"ף ינופף ידו על הנייר דבר שמואל (כה) 25 עדיו בחיתומיו זכין לו: וזה החלי וה' אלד'ים יעזר לי הלא מראש נדעה נרדפה לדעת אם ים להאשה דין אפוטרופו' אחר שבנותיה אצלה. או לא והנה מר"ן בש"ע חו"מ סימן ר"ץ סכ"ד כתב וז"ל יתומי' קטנה שסמכו אצל בע"ה הם מעצמם. ונשתדל בשלהם י"ל דין אפוטרו' לכל דבר ואפילו סמכו אצל אשה ע"ך והכנה"ג בהג"ה אות קנ"ה כתב וז"ל נ"ב אפי' היא אמו הריב"ש ז"ל בסי' תנ"ה מהר"י מטראני ז"ל ח''א סימן קכ"ב הרשד"ם חא"ה סי' קפ"ו, מהר"י אדרבי ז"ל סי' קפ"ו וסט''ו, מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' נ"א. הרשב"א ז"ל ח"ב סי' מ"ט מתבאר מדבריו שם שאפי' נזונת בתנאי מדין אל' דינה כבע''ה ע"ך וכ"ך בתשו' סי' ר"ז עוד כתב הכנה"ג שם אות ק"ן וז"ל: הבת שהדין הוא שתשב אצל האם הוי כיתו' שסמכו אצל בע"ה הרשד"ם חא"ה סימן קפ"ו ע"ך. וכ"ך הפ"מ ח"א סימן ס"ט וז''ל דל"מ אם היתו' נסמכו אצל א' אלא אף נסמכו אצל אמם דהוה משמע לפום ריהטא דהא לא מיקרי יתו' שסמכו וכו' כיון דקודם לכן ג"ך היו אצלה. מ"מ הרואה תשובת הריב"ש בסימן תצ"ה יראה שאף בסמוך אצל אמו כעין נד"ד כיתומים שסמכו אצל בע"ה הוי ע"ך. וכ"ך הרב מהר"מ אלשיך ז"ל בתשו' סי' ק"ל דמ"ל אמן מ"ל אחר וכו' וכיון דאצל אשה הוי כאפוטרופוס כ"ש אצל אמן דבמקום אב קיימת ע"ך, מעתה בנ"ד שהבנו' סמוכות הם אצלה י"ל דין אפוטרופוס. והנם דמהרשד"ם חח"מ סי' מ"ו כת' וזל"ה פירש"י בפירוש המשנה דאין בטענה זו דסמיכה ממש שכתב וז"ל שסמכו אצל בע"ה לעשות ע"פ וכת' הטור וז"ל יתומי' שסמכו אצל בע"ה פי' הם מעצמם נתחברו אליו ונשתדל בשלהם משמע דצריך שנסמכו אליו בנכסיהם ונשתדל בשלהם אז הוא דאמרינן י"ל דין אפוט' ע"ך. והכנה"ג בתשו' סי' ר"ז כתב וז"ל ואע"פ שכתב הרשד"ם דמדברי רש"י ז"ל משמע דבסמיכה לבדה אין לה דין אפוטר' אלא צריך שישתדל בנכסיהם וכ"מ בתשו' כ"י למהר"ש יפה ז"ל ודוקא שסמכו עליו לכל עסקיהם וצרכיהם אבל אם בדבר אח' סמכו אצלו אין לו דין יתו' שסמכו אצל בע"ה. מל' השאלה משמע דהאם היתה משתדלת בנכסי בתה ע"ך. אתה הראת לדעת דסברי מרנן דבעינן סמכו לכל עסקיהם וצרכיהם ולפי"ז צריך ידיעה בתחי' אם הבנות סמכו אצל אמם לכל עסקיהם וצרכיהם או לא היו סמוכים אצלה לגבי הנכסים כ"א בדירה ומזונות וכיוצא: באופן שלא סמכו לכ"ע. ועוד בה חיקור דין אם בשעת חלוקה שחלקו נכסי הר"ש מורישם כבר נשתדלה בנכסיהם שהיו להם אז אם לאו שהרי מדברי הטוש"ע ז"ל שכתבו ונשתדלי בשלהם משמע דאין לו דין יתו' שסמכו כ"א דוקא בשכבר נשתדל לא כן אם עדיין לא' נשתדל הגם שסמכו עליו לכל ענייניהם וצרכיהם אין לו דין יתו' שסמכו ומבואר הדבר יותר בדברי הרב ע"ש וז"ל יתו'. שסמכו וכו' ואפי'