דבר שמואל קיד

וזה מ"ש אני הצעיר בזה. חרב המסבי"ר זלה"ה גופיה ראיתי לו שכתב ע"ד מר"ן דסימן רכ"ז סכ"ג שהמנהג הוא שאין בו אונאה וכן בסז"ך אהא דנו"ן באמונה שאין בו דין אונאה העתיק הגהת מוהריק"ש זלה"ה שכתב, וז"ל וכן המוכר ע"י סרסור שזה מוסיף וזה מוסיף כמו שעושין מחול למכור וסיים עלה וז"ל נר' מדבריו ז"ל דהא דכתב מר"ן ז"ל דסרסור יש בו אונאה לאו כעין סרסור שמכריז בשוק שז"מ וז"מ שזה ודאי אין בו אונאה אלא כשאין כאן מכריז כלל והמוכר מוכר ללוקח והסרסור מתווך ביניהם הנק' סמסאר זה ודאי יש בו אונאה אמנם ע"י דלאל אין בו אונאה: גם רבת מהאחרונים העלו על ספר דברי הרב מהרי"ט שכתב בשם הרב מסרפו שהסרסור אין בו אונאה וראיה מאגרת בקורת דסי' ק"ט וכתבו שכן היו פוס' תמיד רבותינו הא' נ"ן. אלא שראינו להרב המשבי"ר זלה"ה במ"א שתמה על ראיה זו וכתב וז"ל מ"ך בכת"י דודי מסרפי וכו' חפץ הנמכר ע"י סרסור אין בו אונאה וראיה מדאמרי' בב"ד שמכרו ע"י שומא והכרזה אפי' מכרו שוה מאתים במנה מכרן קיים. ותמיהא לי דאין ענין זה לזה דהתם מכרו בב"ד ודקדקו בשומא והכריזו עשו כח ב"ד יפה מאחר שלא מכרו אלא בשומא והכרזה ולא אמרו מכרן קיים אלא בב"ד ששמו והכריזו אבל כל אדם הנותן חפציו לסרסור אפי' הכריז יש בו אונאה. דההכרזה מצד עצמה לא תסלק האונאה שהרי בסי' ק"ג ס"ד כתב מר"ן ז"ל ב"ד ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו בכל שהוא מכרן בטל אפי' הכריזו משום דהוו כשלוחין ושליח שטעה חוזר הרי דאפי' הכריזו לא הועילו, וכן בסי' ק"ט בהדייא דברים שאין טעונים הכרזה כמו המטל' וכו' וכתב הרה"מ שכ"ז שאין טעונים הכרזה אפי' עשו אותה אינה מעלה ואינה מורדת, הרי שלא אמרו מכרו שוה מנה וכו' רק דוקא שמכרו ב"ד ע"י שומא והכרזה עכ"ל הרב המשבי"ר ז"ל. ומזה נר' לו' שהרב המשבי''ר ז"ל לא כיון בתמיהתו זאת לסתור המנהג שהרי איהו גופיה העיד על המנהג אלא דאתמוהי קא מתמה על ראיה זו דאגרת בקורת שלדעתו ז"ל אין משם ראיה דהתם ב"ד המוכרי' ודייקי טפי. ויש לחזק זה ג"ך ממה שלא סתר הרב דברי הרב מהריק"ש ז"ל שדימה דין הסרסור לדין נו"ן באמונ' שהרי הרב מהרי"ט ז"ל אחר שהעתיק דברי הרב מסרפו שהביא ראיה מאגרת בקורת כתב הוא וז"ל ולפי"ז הא דמשמע מדברי מר"ן סימן רכ"ז סכ"ג דסרסור יש בו אונאה לאו בסרסורים כעין אלו שלנו שהם ע"י הכרזה וכ"ן מדברי הר' מהריק"ש בסי' הנז' יעו"ש עכ"ל הרי שלא סמך הרב על ראית אגרת בקורת לחוד אלא בהצטרף לה דברי הרב מהריק"ש ג"ך. וכן הרב המשבי"ר ז"ל בדבריו הנ"ל שכתב על סכ"ג וז"ך לא הביא ראיה מאגרת בקורת כלל ובודאי שלשיטתיה אזיל שאין ממנה ראיה. ולכך לא הביא רק דברי הרב מהריק"ש והמנהג דוקא ואם איתא שרצונו בתמיההו זאת לסתור המנהג הי"ל להביא ג"ך דברי הרב מהריק"ש ולחלוק עליהם הא ודאי שאין כוונתו רק לתמוה על הראיה דוקא ונשאר הדין כמו שהיה מקודם אם מצד המנהג ואם מצד דברי הרב מהריק"ש ז"ל שיש מהם סמך למנהג. ושו"ר שגם הר' כמוהרפ"ת ז"ל בתשו' סי' של"א עשה דברי הרב מהריק"ש ז"ל יסוד לדין זה. ואחר שחילק הדברים לחלקים באופן הסרסרות כתב וז"ל החילוק הב' בדין הסרסורים הנוהגים בינינו להכריז וכו' ואם נתאנה לוקח בזה חזרנו לדינו של מהריק"ש ודינו דא' אל הסברה הישרה. דכיון שזה מוסיף ה"ז כנו"ן באמונה כו"ך נתן לי פלוני ואתה מוסיף לי ריוח עליו ואין בו דין אונאה ועוד שע"ד כן נותנו לסרסור שאם יש מי שחפץ בו ומעלהו בדמים יותר משנוויו שיזכה בו עכ"ל. מעתה לפי"ז נר' דלענין דינא נקיטינן כהרב מהרי"ט ז"ל יסיעתיה. כיון שהר' המשבי''ר ז"ל גופיה אפשר לו' שלא כיון בתמיהתו זאת לסתור המנהג שכבר העיד עליו גם הוא אך מ"מ בנד"ז שעדיין לא פרע כיון שמצינו להר' המבי"ן ז"ל שהעיד על המנהג בהיפך הד"ן כמ"ש החכם הפוסק עליון למעלה ישצ"ו, והנכון בעיני אם יראה בעיני מעכ"ת לפשר ביניהם דכיוצא בזה במכר ' לקוזא וסקלי וכו' ראינו לרבותינו הא' נ"ן שהיו מפשרים ביניהם וכ"ש שזכורני שכבר עמדו על זה ב"ד שלפנינו זלה"ה והעיד החכם כמוהרי"ו הלוי זלה"ה שהמנהג כדע' הרב מהרי"ט ז"ל, וכתו' אצלי זה בגליון הש"ע שלו ועיין להרב אבי"ע בתשובת קכ"ג שפסק להדייא דסרסור אין בו אונאה ומעתה כיון שמצינו שהיה דן כן הרב אביר יעקב כן אית לן למימר שחזרו לדון כדברי הא' ונתבטל אותו מנהג, אחרי כותבי זה תלי"ת זכיתי ומצאתי בס' כת"י א' מדוייק שהעתיק דברי הר' המשבי"ר ז"ל בצורתן ונר' משם להדייא כמו שעלה בדעתינו כנ"ל דהיינו אחר שהעתיק דברי הרב המשבי"ר זלה"ה שבהם תמה על הרב מסרפו הנ"ל בצורתן מתי' מ"ך וכו' עד ע"י שומא והכרזה כנ"ל סיים וז"ל ודין זה כתוב להדייא בסי' רכ"ח סכ"ג דסרסור יש בו אונאה ע"ש אמנם מפני המנהג דוקא נהגו כך. גם נהגו שהמוסיף בחפץ ביד הסרסור אינו יכול לחזור ואע"פ שלא משך ובריק"ש סי' רכ"ז סז"ך אהא דנו"ן באמונה אין לו עליו אונאה הגיה וז"ל וכן המוכר ע"י סרסור שזה מוסיף וזה מוסיף כגון שעושין מחול למכור ע"ך נר' מדבריו דהא דסרסור יש בו אונאה לאו כעין סרסור שמכריז בשוק שז"מ וז"מ. דזה ודאי אין בו אונאה אלא כשאין כאן מכריז אלא המוכר מוכר ללוקח ואיש א' מתווך ביניהם הנק' ''סמסאר'' ודאי יש בו אונאה וע"י" האלדלאלא אין בו אונאה משבי"ר עכ"ל: מעתה כיון שנמצא כן להדייא להרב המשבי"ר ז"ל שאפילו