דבר שמואל קיא

משה הן' אלבאג ישצ"ו וכמה"ר יקותיאל הן' אלבאג ישצ"ו: וס"ל נמ"ך בענין המעבר הנ"ב לחצירות הנ"ב הדבר הזה תלוי בראיית חו"ר העיר שלפי ראות עיני חכמתם יגמר הענין ועמהם בדבר המשפט כי אין אומרים למי שלא ראה את וכו' ביען שבכל מילתא כדנא הדבר תלוי בחוש הראות ואנן בדידן אין לנו ידיע' מזה אכן לענין הפשרה שנתפשרו אחר שכל הב"ד י"ץ בתחילה בהסכמה עלו לחייב מרדכי ואחר זה עמד ונתפשר הא ודאי שמאחר שלבסוף חזרו החכמים ודקדקו בחכמתם והשגיחו שאין עליו שום חיובא הא ודאי שחזר הדין והחיוב שנתחייב מרדכי הנז' כמאן דליתיה דמי אפילו אם יהיה בקוש"ח זה דבר מפורש בכל הפוס' עי' סי' י"ב וסי' כ"ה ובמהר"ם אלשיך ולו יהיה שלא חייבוהו כל הב"ד רק דיין א' דוקא ושאר מב"ד זיכוהו ועמד ונתפשר ולבסוף נתברר בעצם שאותו הדיין שהיה מחייבו טעה בדין עכ"ז אותו הפשר בטל כי עביד איניש דזבין דיניה ולא ניחא ליה למיקם בדינא ודייני ולהטריח עצמו אצל חכמי ישראל ובשביל כך עמד ונתפשר וא"ך מאחר שלבסוף נתברר שאותו הדיין שהיה מחייבו היה טועה בדין: א"כ סדר דינא, וכ"ש וק"ו בנד"ז שכל הב"ד כולם בתחי' חייבוהו ולבסוף אחר החקירה חזרו הא ודאי שאחר דבריהם האחרונים יקום דבר ותפוס לשון אחרון הם אמרו והם אמרו דוגמא לדבר איתא בש"ס דאוקי רב נחמן אימורא כליה ודרש דברים שאמרתי לכם יום אתמול לא תציתו להו דלא אכלת בישרא דתורא יעו"ש. וכל פשרה בטעות אפי' אם כתוב בזה"ל ואפי' אם יתברר וכו' והפי' אם כתוב בה דלא למיטען שלותא או טעותא כמ"ש מהרי"ט ז"ל ונכתבו מזה כמה פסקי דינים מידנו והדברים פשוטים שמאחר שאחר חקירת חו"ר העיר נתברר להם שבטעות נתחייב פשוט וברור שאותו הפשר אינו כלום ויחזור הדין לסיני אין צורך לאריכות בדבר כזה ולראיה ח"פ בהסכמת כל חו"ר העיר י"ץ וחתום. כמוהר"ר ידידיה מונסונייגו זלה"ה. וסל"ז נמ"ך וז"ל ראינו מ"ש בדף הסמוך והנלע"ד דהפשרה קיימת וטעמ' דדעתי' בפשוט מסכמת כמו שהורו חו"ר צפרו יע"א ישצ"ו בתחי' דמצי בעל חזקת החצר החיצונה לעכב על הפנימית לעבור דרך עליו ומה שחזרו בהם מההיא דסימן שס"ג לאו שמה מיתייא ואין הנדון דומה כי אוכלא לדנא כאשר יתבאר למעיין ואפילו אם הנדון היה דומה הרי שוברו בצדו מדברי מור"ם לשם ולראיה ע"ד אמת ח"פ פאס יע"א ובטחונינו חזק כי גם חו"ר צפרו ישצ"ו יודו על האמת הפשוט כי האי ויחזרו בהם משגגה שפלטה קולמוסם שכן ראוי להיות חוזרים וצויי"מ וימ"ן וחתום ע"ז כמוה"ר מתתיה סירירו נר"ו. וכמוהרר''א הצרפתי נר"ו. וסל''ז נמ"ך וז"ן זה ימים ושנים משהובא לידינו הפס"ד הנ"ב שכתבו חו"ר צפרו יע"א לבטל הפשרה שעשו בעלי חזקת ב' החצירות הנ"ב: והיתה תשובתינו בתורה שבע"פ שהנלמ"ד שהפשרה קיימת כיון שבעלי חזקת החצר החיצונ' נתנו להם דרך מחצירם לעבור כדי ליכנס לחצר הפנימית ואף שהגוי בעל החצירות הוא שנתן להם הדרך מ"מ חזקת העקום ההוא של ישראל בעל החצר החיצונ' הוא ובדיני ישראל יכול לעכב ע"י ישראל בעלי חזקת החצר הפנימי' שלא ליהנות משל חזקת החצר החיצונ' אפילו באצבע קטנה, ומשו"ה עמדו בעלי חזק' החצר הפנימי' וזיכו לבעלי חזקת החצר החיצונ' שני אמות ברחבה הנ"ב, וא"ך הפשרה עשויה באמת וישר. ואין לה ביטול ולפי שהפס"ד הנ"ב הביאו א' מבעלי חזק' החצר הפנימי' שהיו רוצים בביטול הפשרה השבנו לו בע"פ שאין דעתינו מסכמת לדבריהם ואף הרב מהרי"ם ז"ל לא הסכים לדבריהם, וכתב דברים סתומים והנה בעתה הביא לנו הפס"ד הנ"ב א' מבעלי החצר החיצונה שרוצה בקיום הפשרה, ואחר רוב ההפשרות שהפציר בנו עד בוש והוא קובל ומתרעם כתבנו לראיה בנדו שנלע"ד שהפשרה קיימת, ועי' כנה"ג ח"מ סימן ק"מ בהגה"ט אות ע"א ומשם קצת ראיה לנדו"ד אף שלדעתינו דבר פשוט הוא וא"ץ לראיה וכתבנו זה להלכ' ולא למעשה וצויי"מ וימ"ן וחתו' ע"ז במוהר''ש אליהו אבן צור נר"ו: וסל"ז נמ"ך וז"ן אם לנו לסבול דהנדון דומה לההיא דסימן שס"ג הרי בהצעת כתב הפשרה הנז"ל נתבאר שהתעצמו בריב בעלי החצר החיצונה וגדלה צעקתם וגילו דעתם בתחילה., ולא מיקבל עלייהו את אשר זממו בעלי הפנימית וכפי זה צריכין אנו לפייס את בעלי החיצונה בכדי שיתרצו. וכמ"ש שם הסמ"ע קי"ד ובמור''ם שם וע"ש ס"ז וא"ך הפשרה מצאם מקום ובמקומה עומדת אין לזוז מינה כ"ש שהדעת נוטה כמ"ש חו"ר צפרו יע"א בתחי' ולא קרב זה אל ההיא דסי' שס"ג לא זו הדרך ואלמלא הפשר מעמידה אין כח לבעלי הפנימית לפשוט יד בקרקע מוחזק לבעלי החיצונה לעשות בו עד מדרך כף רגל לחסרם מגופה של קרקע ואינו דומה שיווי בית מלא כר נרחב לדמי בית קטן: והדמים מודיעין כמה רחקו זה מזה ואין לך חיסור גדול מזה ופשוט הוא. ולראיה ח"פ באלד'ים חסיה נפשי ינחני באורח מישור וחתום ע"ז כמהר"ף אבן צור נר"ו: וזה מ"ש חכמי עירנו לפי הנראה ישראל המחזיק בקרקע הגוי ע"י האלגזא הנ"ל היא היא חזקת ארעא דמוקטעה הנז' בפוסק' ומבואר עניינה היטב במסג"ה בסימן ק"מ בדיני החזקות אות י"ז יעו"ש ושמעינן מהתם דחזקה זו אלים כחה לשלא יוכל הגוי להוציא ישר' המחזיק מחזקתו עוד כל ימי הארץ וכזה ראינו לאחד מחו"ר צפרו זלה"ה בפס"ד אחד שחזקת האלגזא היא על פי הדרך הנז' בחזקת האלמוקטעא הנז' שאין הגוי בעל הקרקע יכול להוציא ישראל המחזיק מחזקתו לעולם וא"ך הוא לא ידענא מאיזה צד ואופן היו יכולים הגוים בעלי גוף החצירות הנ"ב לסוגרם ולעשות בהם כחו"ר כמ"ש בפנים