דבר שמואל קט

דאייתי לן הרב המבי"ן בנו כמ"ש כיון דאין סב' לחלק בין יורש ללוקח וכמו שנר' ג"ך מדברי הרב אבי"ע זלה"ה בפס"ד הנז' ובלא"ה כד דייקינן נראה שדברי הרב המבי"ן זלה"ה שהביא בחיבור אינם מובנים כ"ך כי מדבריו ז"ל נר' דלישנא דכל אלו שאמרו דנקט מר"ן דמשמע גם בן שותף בכלל לא הונח לו אפי' אחר התי' שתי' דלאו דוקא דכיון דמשטחיות דברי מר"ן מש' דגם הוא בכלל אמאי למ' טעין הכי: והרי סו"ס אית ליה מגו דלקוחה וכו' דכ"ע מודו דמצי טעין טענת עצמו וא"ך יהיה נאמן במגו וכמ"ש מור"ם שם ומשו"ה טרח ליישב בהנהו תרי יישובי, וכוונתו לומר דלא יצא בן השו' מכלל זה לגמרי כי יש פעמים שגם הוא בכלל זה דכל אלו וכו' ומשו"ה נקט מר"ן כל אלו וכו' והיי' גם בן שות' ובאמ' ששני ישובי' הללו אין בהם שום חידוש ולאו משו"ה יצטרך מר"ן ללשון זה שכתב כל אלו בראשון אין חידוש שהרי גם בבן גזלן נמי דינא הכי וכמ"ש שם הסמ"ע בריש הסי' יעו"ש ובשני ג"כ אין חידוש דמאי אירייא בן שותף אפי' השותף עצמו אם מכר חלקו או נתנו לאחר שסילק עצמו מהשותף ואח"ך החזיק דינא הכי שהרי החזיק אחר סילוקו מהשות' דומייא דאומן שירד מאומנותו ונכנס וכו'. באופן שהמתברר מכל האמור דאפילו כי טעין בן השותף או הלוקח מהשות' בפני לקחה זה מהני ומ"מ בנ"ד לא אצטריכנא לכל זה כיון שהלוקח לא טעין הכי וגם עדיין לא החזיק הלוקח שני חזקה ולא כתבנו זה אלא למשו"מ בהלכה ללמוד ממנו למ"א דבנ"ד יש בידינו דבר המעמיד חזקתו מהטעם שכתב החכם הנב' ישצ"ו דע"כ לא אמרי' דשות' אין להם חזק' אלא בקרקע שאין בו דין חלוקה וכמ"ש בסי' קמ"ט ס"ב אבל בנ"ד דיש בקרקעות אלו דין חלוקה פשוט הוא דעלתה לו חזקה וה"ה כאיש זר, ואתאן לההיא דסי' קמ"ו דכל היכא דאיכא עידי דירה וכו' טענינן ללוקח ואפילו אם יביאו האחין ראיה דינא הכי וכ"ש לפי מ"ש בשם הרב המבי"ן ז"ל משם הרב מהריב"ץ דכל שמכר השותף בפירסום אזדא לה טענת שותפי' אין להם חזקה אפילו בשותף עצמו בדבר שאין בו ד"ח דודאי פשוט הוא דבנ"ד נמי אף אם לא יהיה בקרקעות אלו ד"ח כיון שמכרם בפירסום אזדא לה טענת שות' אין להם חזקה וטענינן ללוקח זה שלא מכר לו המוכר הנז' בפירסום עד שקנה משנשתתפו, ומ"ש הח' הנ"ב ישצ"ו דאפילו לא היה בקרקעו' אלו דין חלוק' עלתה לו חזק' וראייתה מההיא דמהרי"ט שהביא הבאר"ט בסימן קמ"ט דלא אמרו שות' אין להם חזקה אלא בשדה שאכלה א' זמן מה או שדר בה וכו' אבל אם היא נשכרת וכו' עלתה וכו' דשכי' ראויה לחלק ואין אדם עשוי להניח שותפו להשכיר ולאכול שכי' לבדו דדוקא לדור הוא דמצוי לעשות וכו'. הן אמת שראיתי בפס"ד א' להרב הגדול כמוהר"ר רפאל ביר' זצוק"ל שכתב וז"ל אך מה שבא בטענה הלוקח כי הוא החזיק שני חזקה בגביית השכי' ונתחזק בזה מס' מהרי"ט בס"ב דפ"ח סי' כ"ו והביאו הבא''ט והכנה"ג בסי' קמ"ט יעו"ש הוראה זו לא עמדה כלל לכל בעלי הוראה דגם בגביית השכי' איכא טירחא טפי ושייך בה קדירה דבי שותפי וכו' ולא יהא אלא ספק הא קי"ל כל ספק בחזקה מוקמי' לה בחזקת מרה קמא וכו'. ושו"ר בס' עדות ביהוסף שגם הוא דחה ס' זו ולבסוף כתב שגם הרב מהרי"מ חזר בו יעו"ש עכל"ה אלא שבפס"ד אחר ראיתי להרב הנז' עצמו שכתב וז"ל ואף שהוראת הרב מהרי"ט שהביא הבאה"ט והכנה"ג לא הסכימו עליה כמה פוסקי' ואיהו גופיה חזר בו כמ"ש הרב עדות ביהוסף ז"ל, מ"מ ראיתי לקדמונינו שהיו דנים כן בפשיטות וגם הרב מהריב"ץ ז"ל ראיתי לו בפס"ד א' שהורה כן מסברא דנפשיה ומה אעשה נגד מנהגם של אבותינו עכל"ה. גם הרב אביר יעקב זלה"ה בפס"ד א' כתב וז"ל ובר מן דין כבר הורה זקן הרב מהרי"ט ז"ל דלא אמרו שותפין אין ל"ח אלא בשדה וסיים וז"ל ועוד נלע"ד שדבר זה תלוי בראות עיני בדי"ץ שאם ראינו שאכלה השותף שני חזקה או יותר מעט זמן שיוכל להיות שהתנו בינהם שיאכל זה ואחריו חבירו יש לדון דלא עלתה לו אבל אם ראינו שאכל השו' כמה שנים ואין דובר אליו דבר אין לנו לדון כן כלל טכל"ה. הרי להדייא שכולם מסכימין לזה, וכ"ש לפי מ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו שנמ"ך בש"ע של מהרמ"א ז"ל שכן דנים ודאי שכך יש יש לדון. ועל מה שנדחק א' מחו"ר מראכש יע"א מהקב"ע הנ"ב שהיתה שלא בפני המערער דבר זה סובל אריכות הרבה וכבר נכתבו מזה כמה פסקים לרבותינו הא' זלה"ה בכמה טעמים מדברי הפוס' דבנד"ז וכיוצא בו מקבלים אם מצד דבמחזיק הוייא עדות זו כלפטור ואם מצד שהוא בעי"א, ואין הפנאי מסכים להאריך בפרט זה והרוצה לעמוד על שורש דין זה יעיין בסמ"ע סי' ק"י סקי"ד וסי' קמ"ט ס"ך ושם בל' הטור וקטן ושלא בפני גדול א' הם דקי"ל קטן כשלא בפניו דמי וע"ע סי' כ"ח סי"ו היה הנתבע חולה וכו' וע"ע בב"י בשם הריב"ש וא"ז ועיין כנה"ג סימן הנז' הגב"י אות צ"ט ונ"ב. באופן שהדבר פשוט כמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו, שהלוקח הנז' סמוך לבו לא יירא זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר הכ"ד החו"פ בשבט דהאי שתא ל"ב טהור ברא לי לפמ"ה והשו"ב וקיים. שמואר עמאר ס"ט: ג) טופס והעתקת שטר זכות קרקע ופסקי דינים שנכתבו עליו שרצה בעל הקרק' להעתיקם כדי לשאול באורים יושבי כסאות למשפט וז"ן אב"א תב"ת בלי תו"מ להיות שחזקת הב' חצירות של הבורית שבהאלערסא דלמללאח. היה החצר הסמוכה להאלרחיבה ששם בית המטבחיים. ומצד אחד סמוכה להאלבוויתאת