דבר שמואל קז

בן אומן אפי' אומן עצמו ופשוט הוא דאפילו לגירסת רש"י והרמב"ם לא אתא למעוטי זה אלא משום בן גזלן נקטיה וגם מור"ם שכתב וי"א לא אתא לו' דיש מחלוק' בזה אלא שכן דרכו להביא סברא שלא נזכרה ברוב הפוס' בשם וי"א. וכש"ש הסמ"ע בכמה דוכתי ואם היתה מחלוקת בזה לא הוה משתמיט הטו"ר להביא ס' הרמב"ם והרי"ף ורש"י ולא הי"ל לסתום דבריו כדעת התוספו' גם הרא"ש אביו ז"ל מעולם אינו מעלים עין מסבר' הרי"ף כידוע לרגיל בדברי הרא"ש שהוא כמעט מעתיק דברי הרי"ף ומוסיף עליו ואם היה איזה חילוק דעו' איך לא זכרו כלל לא הוא ולא הרמב"ם זה כמעט פלא אך ודאי סובר דלענין דינא הכל מודים ושני הגירסאות אמת. דלבן גזלן אפילו מביא עדים שהודה לא מהני ובן אומן ואריס אפי' אם יטענו הם כך והוחזקו נאמני' ולכן לא חשש להביא אותה גירסא דהרי"ף שבכלל הגי' דתוספ' היא: דבאומרך דהודאה לגזלן לא מהנייא אפילו היתה בעדים לא מהנייא דמאי שנא, ומזם נר' לי שמ"ש הסמ"ע סק"א ולאפוקי מ"ש המ"ח לפני זה וכו' אינו מדוקדק דמשמ' שיש פלוגתא או ר"ל לאפוקי מה שנר' לכאור' מדברי המ"ח. והוא ביאר ופירש לבד: עכ"ד הרב ז"ל. ועיין ג"ך להרב המבי"ן בנו בחי' סי' קנ"ב שגם הוא כתב דלרבותא דבן גזלן נקט הכי וסיים שם שכן מצא להנ"י ע"ש: גם ראיתי להרב הלבוש שמדבריו מוכח להדייא דלא פליג והנה ממאי דתריץ הרה"ג זלה"ה בחי' הנז' רכ"ו ולא תירץ בדרך אחרת דמשום דבכלל כל אלו דנקט ברישא יש גם בן שותף, ובבן שותף בעינן עדים ולכך נקט מר"ן בלשונו עדים והא כדאיתיה והא כדאיתיה דבני אומן ואריס לא בעי עדים ובטענ' לחוד דין ובבן שותף בעינן עדים. משמע דס"ל להרה"ג ז"ל דדין בן שותף שוה לדין בן אומן ואריס. ודלא כהר' מעשה חייא ארא דאכתי מצינן למידחי דאי מהא לא אירייא דלעולם אימא לך דגם הרה"ג ז"ל יודה לס' הרב הרב מע"ח דבבן שותף בעינן עדי' והו"מ לתרץ עהז"ד שאמרנו. אלא משום שמצא תירוץ אחר מרווח יותר דלרבותא דסיפא נקטה דבסיפא ליכא מאן דפלוג לא הוצרך לתרץ תירוץ אחר: אחרי כותבי זה מצאתי לכמה רבני' מקדמונינו זלה"ה שסוברים היפך מסברת מעשה חייא והביאו דבריהם הרב המבי"ן זלה"ה בהסכמתו על פס"ד אחד בענין ערעורו של חיים אלמושנינו על יצחק ן' משאש שכתב וז"ל ואע"ג דשו' אין להם חזקה וא"ך כיון שבאו כולם מכח יצחק ויצחק שותף כמו שיצחק לא היתה לו בה חזק' גם הבאים מכחו לכאורה אין להם חזקה אך זה אינו דדוקא השותף עצמו אין לו חזקה אבל הקונה ממנו כל הקרקע המשותף והחזיק ג' שנים וטוען בפני קנאה השות' מהשותף אחר נאמן במגו דאי בעי אמר ממך קניתיה ודב"ז מפורש בש"ע סי' קמ"ט סי"ד וט"ו שהגוי שאכל כמה שנים קרקע הידוע ליש' (22) אין לו חזקה וישראל שקנה מגוי קרקע הידוע לישראל דינו כמוהו ואין אכילתו ראיה ובסי"ו כתב טען זה יש' הבא מחמת גוי ואמר בפני לקח' זה גוי שמכרה לי מזה יש' המערער הנז' נאמן בשבו' מתוך שיכול לו' אני לקחתיה ממך והרי אכלתיה שני חזק' וכ"ך מור"ם שם סט"ו ישר' ב' שקנה מיש' שקנה מהגוי כיון דטוענין ללוקח טוענין לישר' שני שמא יש' ראשון ראה שטר אצל הגוי או שבפני' לקחה הגוי דאז מהני חזק' כמו שנתבא' בסמוך ע"ך ואעפ"י שידוע לנו בבירור שקנה מישר' שקנה מהגוי יכול לו' שטר מכר אחר היה לי ואבד, וכ"ך הסמ"ע שם ס"ק נ"ג יעו"ש וז"ל: והא דאמרינן דהיה נאמן אם טען כן אעפ"י שידוע לנו שבא מהגוי כתבתי טעמו בסימן ק"ן ס"ג ע"ש ודוק מינה ואוקי באתרין לענין שותף וסיים שם שכן מצא להר' המשביר זלה"ה וז"ל הצ"ל וא"ך אעפ"י שאין למסעוד חזקה מפני שהוא שותף לגבי הר"ח הקונה ממנו יש לו חזק' מפני דאיהו מצי למיטען שקנאה מראובן וטענינן גם לבאים מכחו וכמ"ש מר"ן סי' קנ"ב ס"א כל אלו שאין להם חזקה בניהם יש להם חזקה שאם אכלה הבן ג' שנים וטוען שהבעלים מכרה לו יש לו חזקה וא"ך אף שמסעוד אין לו חזקה מפני שהוא שות': מ"מ הר"ח שבא מכחו יש לו חזקה ומצי למיטען ולכך לב"ך, הר"ח טעני' להו כל מאי דמצי למיט' הר"ח הנז' וליכא למימר כיון שהר"ח הנז' בא מכח מסעוד כמ"ש בשטר המכר א"ך מסתמא סמך על המכר שמכר לו מסעוד דכסבור שכולה שלו. ולא חזר לקנות מראבון חלקו דמצי למימר הר"ח כשלקחתי מאת מסעוד כל החנות נודע לי ע"י ראובן או זולתו שיש לראובן חלק בה, ולקחתי ממנו חלקו וכמ"ש מר"ן סי' רל"ו ס"ה לקח א' מהגוי ושהתה בידו ג"ש אין לבעלים על לוקח שני כלום שטוענים להם וכו' עכ"ד ז"ל והסכימו לזה כל חכמי המערב וכתבו בתוך דבריהם וז"ל. הן אמת אלו הוה הר"ח קיים והיה טוען שמכח שטר זה לבד הוה מחזיק תו לא הוה מצי למימר שלקח מראובן כיון דלא אתי אלא מכח האי שטרא לבד אבל מאחר דליתיה לר"ח קמן אנן טעני' ששטר מכר היה לר"ח נגד ראובן השות' ואבד עכ"ד: וכן מ"ך בתשו' שאלה להרב כמוהר"ר יעקב טולידאנו זלה"ה והסכימו עמו רוב חכמי המערב, וכמ"ך להרב מהרח"ט זלה"ה בתשו' בכמה תשו' יעו"ש: ושו''ר שכן מפו' בדברי מור"ם ז"ל סי' קמ"ו ס"י וז"ל אשה שהחזיקה בקרקע של בעלה לאח"מ ואחר כך החזיק בנה ג"ש ובאו יורשי הבעל ואומרים שקרקע זו של הבעל ובנה או' שנפל לאמו בכתובה נאמן במגו דאי בעי אמר ממך קניתי והרי אכל שני חזקה עכ"ל, הרי דאע"ג דאין לאשה חזקה בנכסי הבעל מ"מ הבא מכחה יש לו חזקה וטעמא דכולהו כמ"ש הסמ"ע סי' ק''ן סק"ד ע"ש. ועוד כתב שם וז"ל ועוד יש טענה אחרת מספקת לגבי הבית הנמכר שאין לחיים ואשתו בה שו"ז עם