דבר שמואל קה

ע"ש האחין או אביהם בין הוא בין יורשיו צריכין להביא ראיה וכו' וכתב הרב הש"ך שם דהאי ראיה היינו שהקנהו לו בכת"י ומסי' וכו' אבל ראיית ממון מיוחד לחוד לא מהנייא לכ"ע ע"ש: ומזה נרא' שגם בהג"ה זו הרא' שהגיה מור"ם דדבר ידוע כך ר"ל כי אין סברא לחלק בזה בין היו כתובים השטרו' ע"ש האחין או אביהם לידוע שהוא של אחין או שהביאו ראיה שהוא שלהם כי טעם אחד לכולן דכשיביאו ראיה שהוא שלהם או ידוע שהוא שלהם נעשה כאלו שטרות אלו כתובי' ע"ש האחין או אביהם וא"ך כי היכי דהתם לא סגי בראיית ממון מיוחד משום דאחים שמטי אהדדי ה"ן הכא וכן מוכח ג"ך מדברי מור"ם שהשוה דין שטרות הכתוב' ע"ש האחין לדבר ידוע שהוא של אחין: וש"ר שכן מוכח ג"ך מדברי המרדכי שממנו מקור דברי מור"ם נובעים ע"ש סימן תקכ"ז שמוכח מדבריו ראיה זו שמביאין היתו' כשהממון ידוע אינה ראיית ממון מיוחד אלא ראיה שנתן המוריש לאמו הקרקעות ששם כתב וז"ל בקיצור דהא דאמרינן על האחים להביא ראיה היינו דוקא כשלא היה הדבר ברור אלא שאנו מדמים מאומד הדעת לומר כן אבל היכא דידוע דהני קרקעות היו של יעקב אפילו לאחר מיתת האם על יורשיה להביא ראיה וכו' ואפי' בעדות ע"א שיש לו שהמוריש נתנם לאמו במתנה לא סגי דעד א' להוציא ממון לאו כלום הוא זולת אם בחייה חפרה בהם בורות שיחין ומערות והחזיקה משם ואילך ג"ש וכן אם מכרה מקצתן דהוי כמו חפרה. דכל כה"ג אמרינן איבעי ליה למחויי וכו' ע"ש והוא להדייא כמ"ש הש"ך בהג"ה ב': ומעתה נבא ליישב חקירת חכם ידידינו ואו"ע כמההר"א הצרפתי י"ץ. והנה אמת שבנד"ז לא אצטריכנא לחקירה זו. דכיון שעדים מעידים שבחיי אביו של מוסא המוכר הנז' ג"ך היה חלוק במשאו ומתנו מאביו הרי כתב מר"ן שם בסי' ס"ב דאם הם חלוקין בעיסתן או בשו"ד על האחין להביא ראיה אפילו בחייו משום דאימור מעיסתו קימץ, ועי' להכנה"ג אות כ"ו מהגה"ט שכת' וז"ל ר"ל שאינם שותפים בכל הדברים אלא שחלוקין בדבר א' כמו העיסה אימור מעיסתו קומץ ראנ"ח סי' נ"ט ועיין בב"י סי' רע"ו מחו' ג' בתשבות הגאונים שהביא שם ועיין ברשד"ם חי"ד סי' קס"ו עכ"ל וע"ע שם באות ז"ך שכתב בשם הרדב"ז ח"א סי' פ"ח, דאם אינו נו"ן בתוך הבית אלא בבית אחרת וכ"ש בעיר אחרת לא בעינן שיהיו ושטרות יוצאות ע"ש אלא אפילו בסתם יוצאות ע"ש קרינן בהו ועל האחים להביא ראיה וכיון שכן ה"ה ואפי' בחייו וכמ"ש מה לי יורש מה לי לוקח ואולי דאין כוונת החכם ישצ"ו לחקור אלא להיכא דאין חלוקין בעיסתן שכתב מר"ן דאם מת על האחים להביא ראיה אי אמרינן כן בלוקח אפילו בחייו של המוכר או לא: והנה בנ"ד שאין הדבר ידוע שקרקע זה של המוריש ואף שמטעם א' שהביא הב"י בשם הפוס' דלא דחינן מימרא בקשייא חקירה זו של החכם הנז' במקומה עומד' מ"מ מטעמו של הריב"ש והרשב"א שהביא הרב"י נר' לכאורה לחלק בין היורש ללוקח כשהמוכר עדיין בחיים שהרי טעם למאי דטענינן ליורש הכא מאי דלא מצי אבוה למיטען הוא משום דאפשר דאלו הוה אבוה קיים הוה מייתי ראיה אלא דהאי לא ידע וכו' וסמכינן אמאי דיוצאין שטרות ע"ש אבל בנד"ז שהוא עדיין בחיים מצינן למימר לכאו' דלא טענינן ללוקח ועליו להביא ראיה דכיון שהוא בחיים יבא בעל השור ויעמוד על שורו אלא שראיתי להרב הש"ך שם בסימן הנז' ס"ק ט"ז שהשוה דין היורשים בזה ללוקח ומקבל מתנה יעי"ש: ואף שתשו' מהרלב"ח ותשו' מהר"ם שהביא שם שכבר מת הנותן או הנותנת ע"ש מ"מ ממה שהביא ראיה לזה ג"כ מסי' קמ"ו סיו"ד ע"ש דלא שאני ליה בין מת לעדיין חי גבי לוקח ומקבל מתנה דאיהו ז"ל לא איתשיל אלא להודיענו שדין לוקח ומקבל מתנה שוה לדין יורש ומשום שנדון השאלות שהביא היו במת נקט גם הוה בלשונו מת ולעולם ל"ד מת וע"ש בסי' קמ"ו ס' הנז' שהגיה מור"ם להדיוא בשם הרא"ש דאין הלוה או המוכר נאמן לו' שהקרקע לא היתה שלהם ועיין בב"י סי' הנז' בשם רבי' ירוחם נתיב י"א דהלוקח מן הלוקח אעפ"י שאמר גזולה היא בידו לאו כל כמיניה לאבד זכותו, ועיין מה שסיים ע"ז הרב הכנה"ג בשם הרא"ש והתוס' ומהריב"ל ומהרשד"ם ומהרש"ח ע"ש וא"כ תפשוט דאף אם לא היה מביא המוכר הנז' ראיה זו שהי"ל ממון מיוחד אנן טענינן ללקוחות שהי"ל ממון מיוחד להחזיקם במה שבידם כיון דאפילו אי הוה טעין הוא ההיפך לא מהימן ואף דהתם בעינן מיהא חזקת ג"ש ביד המוכר או הלוקח כי היכי דבעינן התם ביורש. מ"מ נראה דבנד"ד לא בעינן חזקה. דהתם שאני דהמערער מביא עדים שהיא שלו משא"ך בנד"ד שאין הדבר ידוע שהם מתפיסת הבית אלא שאנו מסופקין אם הם מתפיסת הבית או לא ולכן כיון שהשטרות ע"ש האח המוכר והם באים להוציא מיד הלוקח ממנו עליהם להביא ראיה כיון שטוענין ליורש כנ"דד אפי' אם לא החזיק. ואנה"ן לצד שיבררו האחים בעדים שהם מתפיסת הבית שאז על היורשים להביא ראיה ואם לא הביאו ראיה יזכו האחים ודאי דגם בלוקח הדין כן כי אין חילוק בניהם בזה ומדי עוברי ראיתי לברר הדין כאן לכל הצדדים ללמוד ממנו לענין אחר כי הנה נראה דאף דקי"ל דכשיש חזקה ללוקח או ליורש אנן טענינן ליה שקנה מהם וכמ"ש שם בסי' קמ"ו סיו"ד וסמ"ע ס"ק כ"א דיורש ולוקח ובע"ח אינם צריכי' שום טענה. ובעידי דירה שדר בה המוכר וכו' אנן טענינן להו, וכ"ך הרב המגיד ג"ך פי"ד מטוען דין י"ג וא"ך בנדו"ד נמי לצד שיביאו האחים ראיה אתאן לההיא דסי' קמ"ו הנז' כשיש חזקה ליורש או ללוקח מאביו מ"מ