דבר שמואל קב

שהאמין הלוה למלוה בפירוש משעת הלואה שיגבה מלקוחות או מבע"ח מאוחר בלא שבועה וכמ"ש בסי' ע"א סי"ט ע"ש: לכן הנלע"ד בזה אם יסכימו מורי הוראה דבין גבי לקוחות בין גבי יורשים אין לחוש כלל לקנונייא בין בתוך זמן שבשעת הלואה בין שלאחר הלואה זהו מה שנלע"ד לאפס פנאי ועדיין צריך לי יישוב בדבר, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר החותם פה באלול תרי"ח לפ"ק והשו"ב וקיים. הצב"י שמואל עמאר ב) ז"ן פס"ד אחד שנדרשנו להעתיקו שרצו בעליו לשולחו למ"א וז"ן מב"מ נדרשנו לחוות דעתינו על דבר החמשה חצירות אשר קנה הגביר ה"ר יעקב בה"ר חיים קרקוס נר"ו מהגביר ה"ר מוסא אפלאלו נר"ו בן המ' כה"ר אהרן נ"ע מכירה גמורה באו"ה וקב"ע ה"ר מוסא הנז' אחריות כל עורר וטוען ובפרט אחריות כל ערעור דאתי מחמ' ה"ר שלמה אחיו י"ץ אשר הוא בעיר לונדון יע"א ויהי כשמעו ה"ר שלמה הנז' מענין המכר של החצירו' שמכר אותם אחיו כהר"מ הנז' לס"ר יעקב הנז' הנה כי כן שלח פתקא א' כו"ח בכתב ידו להתרות ולעשות מחאה על ה"ר יעקב הנז' הקונה באמור לו שעתיד לירד עמו לדין על חלקו המגיעו בירושת אביו בחצירות הנז', ובכן תבע הר"י הקונה הנז' להר"מ המוכר הנז' לסלק מעליו ערעור ולגלוג הר"ש אחיו הנז', ואנן תרי מינן דח"ל כדי להשקיט ריב ומדון בין הקונה והמוכר הנז' שאלנו את פה ה"ר מוסא הנז' להורות לנו איזהו פיטור המועיל לו כפה''ד להפטר מאחיו המערער הנז' כדי להיות הקונה הנז' בטוח במקנה קניינו מכל עו"ל דאתו מחמת המערער הנז' ותשו' לאמר שאחיו המערער הנז' עלה בדמיונו שהחצירו' הנז' קניינם מתפיס' הבית ומעז' אביהם ולא כן הוא שממון אשר היה מיוחד לו קנה אותם לו לשמו וכתב שטרי מכירה ע"ש, וגם ראה ראינו קב"ע כוח"ך שהעידו שע"ך שהגביר ה"ר מוסא הנז' היה נושא בחיי אביו והיה משאו ומתנו לבדו מובדל ומופרש ממשא ומתן אביו וגם נתן לו אביו במתנה גמורה כמה מטל' ותכשיטין כסף וזהב ובדולח זהו תכלית העדות ואחר ההתבוננות נ"ל שערעור ה"ר שלמה הנז' מהבל ימעט ואין ערעורו ערעור כלל וזכה הקונה הנז' בחצירות הנז' ובטוח יהיה במקנה קניינו וצריך ה"ר שלמה הנז' להביא ראיה לדבריו שהחצירות חנז' קניינם מעזבון אביו ומתפיסת הבית כיון שהשטרות כתובים ע"ש אחיו המוכר הנז' ודבר זה מפורש יוצא ממה שפסק מר"ן ז"ל בחומ"ש סי' ס"ב וז"ל אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית והיו שטרות וכו' כתובים ע"ש וכו' עליה להביא ראיה בעדים וכו' וא"צ שיעידו על אלו השטרות וכו' וכן א' מן האחים וכו' והיו שטרות כתובים ע"ש ואו' שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמי או מציאה וכו' או מתנה וכו' עליו להביא ראיה וכו' ואם חלוקים בעיסתם וכו' ע"ש וא"ך בנד"ד אפי' אם לא היו חלוקים בעיסתם כיון שיש עדים וראיה שהיה לו ממון מיוחד כמ"ש בקב"ע ושטרות כתובים ע"ש קנה כהר"מ הנז' החצירות וא"צ שיעידו שקנה החצירות מממון המיוחד לו כמ"ש הש"ע בריש הסימן באשה הנושאת וכו' ודין אשה וא' מן האחים שוים בדינם ואפי' אם דמי ושווי החצירות הוא סך גדול יותר מן המיוחד לו אין כאן בית מיחוש וכמ"ש הטור והב"י ז"ל והסמ"ע סק"י וז"ל דאפי' אם סך השטרות גדול וא"א לו' שקמץ כ"כ וכו' אפשר שעסק והרויח טובא ע"ש, ועיון להרב כנה"ג ז"ל במהדורא בתרא בהגה ט' שכתב משם הריב"ש ז"ל כל שיש לתלות שיש לו ממון ממקום אחר תלינן ואפי' אם הוא נו"ן בנכסי הירוש' ועוד כתב הרב חשק שלמה ז"ל בהגה"ט אות ז' וז"ל אם שמעון חלוק בעיסתו במטלטלי ביתו או בנכסי אשתו תלינן דמעיסתו קמץ ע"ש וא"ך לפי"ז מכל הצדדים קם דינא כיון שהשטרות כתובים ע"ש המוכר היה לו ממון מיוחד ומטלטלין ותכשיטין ויש לו ראיה ע"ז בעדים אין מוציאין אותם מחזקתו ועל המערער צריך להביא ראיה בעדים שחצירות נקנו מעזבון אביו ומתפיסת הבית, ולרווחא דמילתא אין אנו צריכין לכל זה דאפילו אם יביא המערער ראיה בעדים שהחצירו' הנז' נקנו מנכסי הירושה מ"מ נר' כיון שאחיו הר"מ הנז' היה מוחזק בחצירות הנז' זה כמה שנים אוכל פירותיהם בשופי ומעולם לא מיחה בידו שום אדם, א"ך טענינן אנן לקונה הנז' כל מאי דהוה אפשר המוכר הנז' לטעון וכיון שהמוכר חלו טען שקנה המערער הנז' חלקו ושטר היה לו ואבד ה"ז נאמן כיון שיש לו חזקה שיש עמה טענה, וא"ך גם אנן טענינן להקונה הנז', ודבר זה מפורש יוצא ממ"ש הש"ע סי' קמ"ו סעיף י' וז"ל הבא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי א"ץ שום טענה. וסיים במור"ם בהגהתו, ודין לוקח ובע"ח שגבה כדין יורש ואין המוכר או הלוה נאמנים לומר שקרקע אינו שלהם וסיים מר"ן ז"ל ובלבד שדר בם המורי' יום א' וזה החזיק בה ג"ש וכת' מור"ם ז"ל וה"ה אם החזיק המוריש ג"ש אעפ"י שלא דר בה היורש כלל עכ"ל, וא"ך כיון שהחזיק בחצירות המוכר כמה שנים בשופי אעפ"י שלא דר בהם הקונה הנז' כלל תועיל לו חזקת המוכר כיון שהוא ברור שקנה ממנו, והרי שטרו בידו שהוא לוקח, ועיין בב"י ז"ל סי"ז מחו"ד משם הרשב"א ז"ל והש"ך וז"ל ומשם באר"ה דלא הצריכו חזקת ג"ש ללוקח וליורש אלא לענין שלא יצטרך להביא ראיה שהוא יורש או לוקח אבל בנד"ד שיש בידו ראיה שהוא לוקח אעפ"י שלא דר בה כלל תועיל לו חזקת המוכר כמ"ש בב"י ז"ל סי"ז על הטור דנקט בלישניה והלוקח דר בו יום א' דלאו דוקא דר דאפי' לא דר כלל וכו' וכוותיה כתב מור"ם ז"ל כנז', וכ"ש בנד"ד שהחזיק בחצירות הקונה הנז' זה יותר משנה אתאן למ"ש הב"ח ז"ל