דבר שמואל קא

י"ז מהגה"ט וז"ל הגיע זמנה של מלוה ואח"ך נתחסד המלוה עם הלוה והאריך לו זמן: נסתפק הרשד"ם ז"ל חח"מ סי' ר"ח אי אמרינן ביה חזקה לא עביד איניש דפרע גו זמניה אמר המאסף ולדידי חזי לי דכיון דקבע לו זמן אחר הרי היא כמלוה חדשה עד הזמן שקבעו, וחזקה לא פרע איניש תוך זמן עכ"ל ופשוט דכוותייהו נקיטינן כיון שראו דבריו וחלקו עליהם: אלא שראיתי להרב כמוההרפפ''ת זלה"ה בס' שו"ת שלו סי' תנ"ה שנשאל גם הוא בנדון כזה שהרחיב לו זמן אחר שהיו על הלוה חובות אחרים והשיב וז"ל דבר ברור הוא שאינו יכול לגבות אלא בשבועה דדוקא אם בתחי' הלואה או אח"ך קודם ששיעבד לוה נכסיו לאחרים הרחיב לו זמן דליכא למיחש לקנוניוא. הוא דפטרי ליה רבנן משבועה, משום דחזק' אין אדם פורע חובו תוך זמנו. אבל אחר ששיעבד נכסיו לאחרים וכבר חל עליו זמן הפרעון של המוקדם ובא מוקדם והרחיב לו זמן ודאי הוא דאיכא למיחש לקנונייא שהרחיב לו זמן כדי ליפטר משבוע', ולפיכך אינו גובה אלא בשבועה ואף שהכרעת הרב הש"ך ז"ל לעי' בסי' ע"ח סק"ב גבי מלוה שבא לגבות מהיתו' ל"ש הרחיב המלוה למורישם זמן בתחילת ההלואה ולא הגיע זמן הפרעון כ"א לאחר מותו ל"ש הגיע זמן פרעונו בחייו והמלוה האריך לו זמן דבכל ענין נפרע מהם, ולא חיישינן שמא בהגיע זמנו פרעו ע"ש. החילוק ברור ביניהם דגבי לקוחות בדין הוא שלא תועיל הודאתו והרחבת זמנו אצל לקוחות משום חשש קנונייא, ואין בידו להפקיע הלקוחו' אבל גבי יורשים אין לחוש לקנונייא שהרי בידו להפקיע ירושתם בלא"ה וכן הם דברי הרה"מ ז"ל לפי עניינו בריש פ' י"ד ממלוה ע"ש עכ"ל ז"ל: ובאמת שמלבד דאיכא למימר שנעלמו מהרב ז"ל דברי הרב הכנה"ג שהבאנו למעלה ביען שהם מנגדים לדבריו הללו ממה שדקדק הרב הכנה"ג בלשונו הטהור וכתב דהרי היא כמלוה חדשה וכו' דמאחר דס"ל דהוייא כמלוה חדשה אין טעם לחלק כלל בין לקוחות ליורשים וכי היכי דבמלוה חדשה ליכא חשש קנונייא בין ביורשים בין בלקוחות, וכמ"ש בסי' קי"ד ה"ן ליכא למיחש בין בלקוחות בין ביורשים ואיכא למימר דאלמלא ראה הרב דברי הרב הכנה"ג לא היה כותב כן: עוד זאת אחר המחיל' אפי' מדברי הרה"מ ז"ל שהביא הרב ראיה משם לס' זו לא משמע הכי שכתב הרה"מ ז"ל על מ"ש הרמב"ם ז"ל דאם היה החוב לזמן ותבע בזמנו שיפרע שלא בשבועה וז"ל וראיתי מי שחולק בדין הבא ליפרע מלקוחות שאפילו תוך זמן אינו נפרע אלא בשבוע' דהא היכא דאודי בשעת מיתה דלא פרעיה. גבי מיתמי בלא שבועה וממשועבדים צריך שבועה הכא נמי לא שנא., וכן מצוי בתשובה לרבינו האיי גאון ז"ל עכ"ד., ואני אומר שאין הנדון דומה לראיה דהתם בדין הוא שלא תועיל הודאתו אצל לקוחות משום חשש קנונייא, ואין בידו להפקיע הלקוחות אבל גבי יורשים אין לחוש לקנונייא שהרי בידו להפקיע ירושתם בלאו הכי. אבל תוך זמנו הוא משום חזקה דאין אדם פורע חובו תוך זמנו הילכך לקוחות ויתומים שוים ודברים נראים הם עכל"ה והרב כמוהרפ"ת ז"ל רצה לדמות קביעות זמן זה דלאחר הלואה להודאתו דשעת מיתה, דכי היכי דהודאתו אין בה ממש מטעם קנונייא, הכא נמי קביעות זמן דלאחר הלואה יש לחוש לקנונייא. ובאמת שאין נר' כן מדברי הרה"מ דמדברי הרה"מ ז"ל נר' להדייא שרוצה לחלק בין הודאתו לתו"ז. דבהודאתו שמודה שמא שנושא בו פ' הוא אמת, בדין הוא דאיכא למיחש לקנונייא. כיון דאינו נאמן לחוב בהודאתו לאחרים דעכ"ף הספק שהיה לנו בחוב זה שמא פרוע עדיין במקומו עומד. משו"ה גבי יורשי' שיכול להפקיע ירושתם בלא"ה מהנייא הודאתו ליפרע המלוה בלא שבועה וגבי לקוחו' שהוא חב להם ואין בידו להפקיע חובם לא מהנייא הודאתו ולא יגבה המלוה אלא בשבו' משא"ך במלוה תו"ז שאינו נפרע המלוה מכח הודאת הלוה אלא מכח חזקה שאין אדם פורע חובו וכו', שהחזק' הוא שעוקרת הספק שיש לנו על הפרעון ולא הודאתו. וא"ך בטעם חזקה זו אין טעם לחלק כלל, בין קביעות זמן שהיתה בשעת הלואה לקביעות זמן שהיתה אחר ההלואה ביען שאינו מתכוין בקביעות זמן זו להודות לו שחוב זה אמת, דמה שהיה הוא שיהיה אלא שעכשיו שעמדו הבע"ח ליפרע ולא נמצא בנכסי' כדי פרעון כולם נתחדשה טובה זו למלוה ממילא שנפרע בלא שבועה משום שהוא תו"ז דחזקה לא פרע איניש וכו', וכיון שהוא פטור משבוע' זו מטעם חזקה תו לא איצטריך לישבע על שום גלגול דאפילו בעלמא בטורף בשבוע' אינו מחוייב לישבע על עיקר החוב אם הוא אמת או לא אלא מדין גלגול, וכמ"ש בסימן קי"ד ס"ד דעיקר שבועת הטירפא היא שלא נפרע בחוב זה ומה שמוסיף שלא מחלו ולא מכרו ושאינו אמנה הוא מדין גלגול וא"ך כיון שעיקר השבו' אפי' בשטר שאין בו קביעו' זמן היא שלא נפרע הרי יש בידינו חזק' דאין אדם פורע חובו תוך זמנו דשייכא בין בקובע בשעת הלואה בין בקובע אחר הלואה וכל אלו הם מדין גלגול דאינו מחוייב לישבע עליהם אם אינו מחוייב לישבע שבועה העיקרית שהיא שלא נפרע בו וכמ"ש הרב הסמ"ע ז"ל בסי' קי"ד סקי"ג ע"ש: ועוד ממ''ן צריך לדקדק בקנונייא זו שכת' הר' אהיכא קאי דאם היא על עיקר החוב אם הוא אמת או לא א"ך גם בקובע בשעת הלואה למה אמרו שאינו צריך שבוע' ועוד למה לא כתבו בדין שבועת הטירפא שעיקר השבו' היא אמנה ואם הקנונייא היא על תוך זמן א"ך גם בקובע בשעת הלואה ניחוש שמא קביעו' זמן זו שעשה היא בשביל בע"ח ולמה לא הזקיקוהו לישבע גבי לקוחות או בע"ח מאוחר כי היכי דהצריכו שבועה למלוה גבי לקוחות או בע"ח מאוחר אפי' היכא שאהמין