דבר אליהו (קלאצקין) צ

נוטלין בשני פסולי דראשון וע' ט"ז סק"י, מ"מ גזרו לאסור שבות דמלאכה, וגם הוי מתקן להכשירו למחר (וגם ע' תוס' זבחים ד' ע"ה כדא"ר לבילה מטעם ספק)

ועדיין מוקשה מ"ש הר"ן רפ"ג דמהא דאמרי' אתרוג שנקבוהו עכברים כו' משמע דביוט"ש לא בעי הדר, ומוקשה דנהי שיש מקום ליישב הסוגיא גם אי אמרי' דלא מיפסל ביוט"ש, הא עכ"פ לא מוכח מכאן להיפוך, ובפרט לפמ"ש הר"ן דדוקא תרוייהו ניקב וחסר, ונקב ולא חסר כ"ש אפי' נקב מפולש כשר, ובראב"ד דנקב שאינו מפולש בחסרון כאיסר וממילא משכחת שנקבוהו עכברים ודלא מיפסל מטעם ניקב וחסר ודקאמר אין זה הדר לענין שפסול ביוט"ר, וא"כ יקשה מאי פריך מר"ח דמטביל בה כו', דדלמא רב נמי מיירי ביוט"ר, (ודוקא להרמב"ם דגם נקב שאינו מפולש בלא חסרון כאיסר פסול, י"ל כמ"ש מקודם), וגם אי נימא דאכתי רגיל להיות כשנקבוהו עכברים פסול ניקב וחסר, הא עכ"פ לא מוכח להיפוך, והר"ן גופי' הוכיח אח"כ מלישנא בתרא דאמר רב זה הדר דאלמא אף ביוט"ש בעי הדר אלא דקאמר דשפיר מקיים בי' הדר", ודאא"ל דמיירי לענין יוט"ר, והנה מלשון המשנה לולב הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עה"נ פסול, שלא כלל אותן ביחד, משמע ג"כ דיש חילוק ביניהם דשל אשירה ועה"נ פסול לכל הימים, ומה שלא כלל יחד עמהם מ"ש נקטם ראשו נפרצו עליו פסול" היינו משום דשייך לזה הא דקאמר אח"כ נפרדו עליו כשר רי"א יאגדנו מלמעלה, דהוי בפלוגתא, נקט זה בסיפא דמתני', ומ"ש מקודם הוי לכ"ע, וממילא א"א למינקט זה ברישא גבי לולב הגזול והיבש, וא"א להתחיל בשל אשירה ועה"נ דלא שכיחא, וגם עמ"ש בכתובות ד' כ' אי הדרך למינקט שאינו פשוט תחלה, ועפ"ז י"ל דגם לר' אמי דפסול גזול מטעם מצה"ב ודאפי' ביוט"ש ודממילא עכצ"ל דיבש נמי פסול ביוט"ש אכתי דוקא ביוט"ש ולא בשאר הימים, ודמש"ה לא נכלל בהדי של אשירה ועה"נ. (ועפ"ז י"ל דמ"ש שאני עכברים דמאיסי לומר דמש"ה אפי' לענין שאר הימים וע' יו"ד ס' ק"ד ס"ב), ולכאו' מכלן להש"ס לומר "ופליגא דר' יצחק" כו', דדלמא גם ר' אמי קאמר דוקא ביוט"ר דמתוך שאינו יוצא בשאול, ממילא איכא בגזול מצה"ב שהמצוה בא ע"י העבירה דעי"ז נעשה שלו, ודמש"ה פסול גם אחר יאוש דקנייה, ועכצ"ל דממ"ש בטעם פסול יבש מפני שאין הדר דפסול גם ביוט"ש נשמע דה"ה גזול, ולפ"ז צ"ל דלר' יצחק לא מיירי מתני' ביבש לגמרי שאינו הדר, וכההיא דלקמן ד' ל"א וכדמייתי שם מבני כרכין שהיו מורישים את לולביהן לבני בניהם יע"ש, משא"כ כדהוי ענין היבשות רק משיכלה מראה ירקות שבו, ע' סי' תרמ"ה סעי' ה', ועפ"ז יש מקום ליישב הא דפרש"י במשנה ד"ה יבש דבעי' מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו", ועמ"ש התוס' דלא כפרש"י, אלא דהיינו משום דאתקש לולב לאתרוג דכתיב בי' הדר, ולכאו' יקשה לפרש"י דגם אי נימא דמטעם ואנוהו מיפסל אכתי הא הוי דלא כדמפרש בגמ', ועפ"ז י"ל דמפרש דלר' יצחק דביוט"ש מתוך שיוצא בשאול כו' עכצ"ל דיבש דמתני' מיירי היכא שלא נפסל מצד שאינו הדר הפסול גם ביוט"ש, ורק שכלה מראה ירקות שבו, ופסול ביוטו"ר מטעם דכתיב ואנוהו, ומש"ה פרש"י ד"ה גזול "פסול, ולקחתם לכם כתיב משלכם" דהיינו אליבא דר' יצחק דמיירי דוקא ביוט'"ר דבעי לכם משלכם ודממילא גם אחר יאוש איכא משום מצה"ב שע"י העבירה באה המצוה, ולא הוצרך לפרש הטעם לאחר יאוש המפורש בגמ' ורק נקט פרש"י טעם לכם, כדי שנדע דמיירי ביוט"ר. וע' פרש"י ד' ל"ו דמטעם הדר פסול ביט"ש, ולכאו' גם לפמ"ש התוד"ה מתוך דהכא דוקא שהוא מדרבנן כו', יקשה דדלמא מ"ש טעם מצה"ב היינו משום דביוט"ר דהוי מה"ת איכא משום מצה"ב אפי' לאחר יאוש, משא"כ ביוט"ש דמדרבנן "מתוך שיוצא בשאול" כו', הגם דהוי ספיקא דיומא, משום דבקיאי בקביעא דירחא "יוצא נמי בגזול", דממילא לא חשיב ספק יום ראשון, והוי רק מדרבנן, ואולי י"ל, דדייק מדקאמר רק טעם מצה"ב ולא הזכיר הא דקודם יאוש הוי משום לכם, דעכצ"ל דס"ל דפסול גם ביט"ש דלא מיפסל מטעם לכם. סימן נ

סי' תרכ"ט סעי' ז' בהג"ה "דאפי' להניחו (להסולם) על הסכך להחזיקו אסור וה"ה בכל כלי המקבל טומאה כגון ספסל וכסא שמקבלין טומאת מדרס", ובמ"א סקי"א וז"ל ובמהרי"ל כ' דחיישי' שמא נטמאו במדרס משמע שאם ידעי' בודאי שלא נטמאו כגון שהם חדשים שרי וצ"ע דעכ"פ מקבלין טומאה עכ"ל, ועמ"ש הק"נ פ"א עמ"ש הרא"ש אות כ"ו, ולכאו' יש להעיר ממ"ש הפנ"י בשבת ד' נ"ב ד"ה א"ר יצחק, דר' יהודה דאמר מעשה לתקן לאו מעשה הוא, היינו דוקא לענין לטהר מטומאה ראשונה משא"כ לענין קבלת טומאה מכאן ולהבא הוי שינוי, ע"ש לפרש"י, וכחילוק הפנ"י משמע ממ"ש במנחות ד' ס"ט "פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה כו' אילמא למבטל טומאתה תנינא כל הכלים כו' ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה", ופרש"י ד"ה "למיבטל טומאתה, שהיתה טמאה קודם לכן, ובד"ה ואין עולין מטומאתן, "אם נטמאו", ולכאו' למאי פרש"י כן, דהא כמו"כ שייך זה היכא שלא נטמאו קודם לכן, לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא שאין עולין מלקבל טומאה אלא בשינוי מעשה, וע' שבת ד' נ"ח קדושין ד' נ"ט סוכה ד' י"ג וע' ברמב"ם פ"א ה"ז שכתב אבל כפיפה שנטמאת ובלעה כו' הרי היא בטומאתה", ולא כתב בלשון שהיא כמו שהיתה קודם שנבלעה, דהיינו גם לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא, ועכצ"ל דדוקא לענין "למבטל טומאתה" דמבואר הלשון דהיינו כדפרש"י שכבר היתה טמאה קודם לכן, פשיטא להש"ס דכיון שהקיאה שלימה לא חשיב שינוי מעשה גמור לטהר, משא"כ לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא דלענין זה א"צ שינוי מעשה גמור כ"כ, אפשר דלצד הספק דהוה עכול, חשיב זה שינוי מעשה קצת, והא דלא קאמר הש"ס דמיבעי לי' לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא. י"ל דעדיפא מתרץ דשייך האיבעיא גם כדבלעה הוצין כו' ע"ש. והשתא י"ל לפמ"ש סוכה ד' י"ג תד"ה עם, דאע"ג דאמר בית שסיככו בזרעים טיהרו יש לחלק בין בית לסוכה כו' א"נ בעינן דלא מקבלי טומאה בשעת סיכוך משום תעשה ולא מן העשוי א"נ התם כשעשה בהן שינוי מעשה" כו'. דלפום התירוץ דבעי' דלא מקב"ט בשעת סיכוך. לא שייך זה היכא שמניח על הסכך להחזיקו שמסכך בהיתר וליכא משום תולמ"ה. וממילא אין הקפדה מה שמקבל טומאה מקודם, כיון דאח"כ מבטל לה להסכך של הסוכה ואינו מקבל טומאה אח"כ. ועצם הסכוך הי' בהיתר, וא"כ י"ל דמש"ה כתב המהרי"ל דחיישי' שמא כבר נטמאו במדרס. דממילא בעי שינוי מעשה גמור, ודגם לפמ"ש התוס' בתירוצם השני מטעם תולמ"ה דמוכח מדבריהם דלפ"ז ס"ל דלאח"כ לא מקבלי טומאה, היינו דוקא לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא ולהך תירוצא קאתי ליישב גם אי נימא דלא דמי לההיא דב"ב ד' י"ט, משום דשאני רקיק בחלון שבידו ליטלו בקל מהחלון משא"כ הכא שצריך מעשה לסותרו, ודלענין מה שכבר נטמא י"ל טפי דלא חשיב זה שינוי מעשה, והנה בל"ז לא הוי כמסכך בזה, וע' ר"ן בהא דאין מעמידין משום גזירה כה ועדיין צריך ביאור דהא לא שייך לחשוש שמא כבר נטמאו, דהא יש חזקת טהרה, ובפרט אי נימא דהוי רק ספיקא