דבר אליהו (קלאצקין) פא

שאין יכול לדור עמה וכמ"ש "אין אדם דר עם נחש בכפיפה" כו' מטעם חשש שתכשילו להבא, והגם דשאני איסור תורה, דכיון דכשתוסיף להכשילו לא יהא לו דין אונס אלא דין שוגג דכיון שיודע שאין לו לסמוך על אשתו, מוטל עליו לדקדק ולעיין היטב, אכתי גם איסור דרבנן, נהי שא"צ כפרה בשוגג, י"ל דכיון שמצד חיוב כתובתה אינו יכול להוציאה ולישא אחרת, מסטרת כתובתה כדי שלא יהא הבעל מוכרח להכניס עצמו בחשש מכשול לכתחילה

והח"מ כתב להסתפק היכא "שצוה עליה להניח עירוב והוא סומך עליה ומטלטל בשבת כו', או צוה עליה לשרוף החמץ והיא לא עשאה ונשאר החמץ בביתו, אם ג"כ יוצאת בלא כתובה ולענ"ד לא שייך לומר בענינים כאלה "שאין אדם דר" כו' כו' כיון שעליו לפקח בעצמו על דברים כאלה (ובדבר שיש טרחא אין לסמוך על נשים), וגם כבר כ' הב"ש דדוקא כשמכשילתו באכילה וביאה הוי גנאי, וע' כתובות ד' ס"ה, ואפי' גב האיש הוי כאכילה וע' ר"ן פג"ה גבי בת תיהא, ומש"ה נקט דוקא משמשתו נדה, ולא בקריבות לחוד, דבשוגג לא הוי גנאי כ"כ, וכדמשמע בברכות ד' כ"ה בהא דרב אחאי איעסק ליה לבריה כו' ולא הוה מסתייעא מילתא כו' חזא ס"ת דמנחה כו', ועמ"ש בפרש"י, הרי דהגם דקאמר "סכנתון לברי כו' למות בעונש העון" והיה נענש מצד בזיון הס"ת הגם שלא הזיד ולא פשע, שהי' טרוד ועוסק במצוה (כמ"ש ד' ט"ז), וגם לא הי' לו לבדוק ולחשוש למלתא דלא שכיחא ולא אסיק אדעתי' שיש ס"ת בחדר, ובכ"ז הי' נענש מצד חומר האיסור של בזיון הס"ת, וכדלא הוה מסתייעא מילתא משמע מלשון פרש"י שגם אם הי' עניני קריבות לא נענש על השוגג, משום דלא הוי גנאי כ"כ, ובלא"ה הא כשנשאר החמץ בביתו בלא ידיעתו, הוי כמתעסק בעלמא, וגם לפמ"ש הגרע"א סי' ח' דמתעסק מקרי ג"כ עבירה, והוכיח זה מדקאמר בברכות ד' י"ט "המוצא כלאים בבגדו" כו', וקיי"ל דכשאינו יודע שיש כלאים בבגדו, צריך האחר להגיד לו אפי' בשוק לפושטו ע"ש, אכתי כיון שאין למתעסק דין שוגג לענין חיוב חטאת, אין המכשול גדול ולא דמי למאכילתו שאינו מעושר, וגם צ"ע לענ"ד הוכחת הגרע"א זצ"ל, דשאני "המוצא כלאים בבגדו" שנהנה בלבישה ובשעת לבישה קעבד מעשה וע' תוס' שבועות ד' י"ז ד"ה או א"צ, שמצטרף תחילת הלבישה שהי' ע"י מעשה, ואגלאי למפרע שלבש הבגדים באיסור, משא"כ כשלא ידע שיש חמץ בביתו שלא עשה מעשה ולא נהנה, (והנאה זימנין דמשוי לי' כמעשה, וע' תוס' ב"ק דל"ב) והנה הגרע"א שם בעצמו כתב לדחות הראי', משום דשאני איסור כלאים, שמצד איסור הנאת חימום הוי כמו חלבים ועריות דמתעסק חייב, ודבריו הקדושים צ"ע לענ"ד, דהא שאני חלבים ועריות שטועם טעם איסור, וכמ"ש הפנ"י בפסחים ד' ל"ג דמש"ה כשנתכוין לחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה לא שייך לומר דגם בשאר מצות מתחייב כה"ג מתעסק "שכן נהנה", שלא נהנה ממה שהוא של עילה, יותר מאילו הי' של חולין ע"ש, ובאמ"ש סי' נ"ח ביארתי דגם כשמתעסק בחלבים טועם טעם איסור, לפי שיש קצת הבדל בטעם, ורק בתערובת ליכא למיקם אטעמא, שמצד שהטעמים קרובין זל"ז אינו מורגש בתערובת עמש"ש, וא"כ לא שייך זה בכלאים שאין מרגיש הנאה ממה שיש תערובת חוט של כלאים, ועכ"פ כיון שבידו לפקח ולהזהר להבא שיבער בעצמו את חמצו וכן להניח עירוב בעצמו ל"ש לומר בזה "אין אדם דר" וכו', ובפרט דלפום שחשב שעירבה ושמטלטל ברשותו ומקומו. לא הי' מלאכת מחשבת, ופשיטא שלא הפסידה כתובה ולכאו' מדנקיט מאכילתו שאינו מעושר משמע דהיינו מצד שנוסף להמכשול נוגע לבעל כמ"ש שבת ד' ל"ב שבעון ביטול תו"מ כו' ע"ש, וכשאינה מעשרת הגם דקאמר בקדושין ד' מ' דכשנאנס ולא עשה מצו' כו', אכתי אין מתברך בשביל זה בעוה"ז). והנה ממ"ש הרשב"א תשו' תקע"א במה שבאו לחייבה מדין עעד"מ, שלא אמרו אלא ברגילה בכך, משמע דכשרגילה בכך א"צ התראה, אך שאני התם שהאשה שכרה א"י לילך לפני השלטון כדי לשרוף בעלה כו', שהראתה במעשיה שאין אימת ב"ד עליה והולכת בעש"ג וממילא אין צורך ותועלת בהתרא' כיון דלא מרתתה כלל, ודבר מ"ש כת"ר עמ"ש בספרי שם בזה הלשון "ובל"ז י"ל דמיירי בבית כו' רק לפי שדרכן לכסותו" כו', כוונתי היא, דשאני נשואה דאפי' בבית דרכה לכסותו כו'. וע"ש שהבאתי ממ"ש בב"ק ד' צ', ולכאו' שאני התם שלא הי' דרך פריצות ורק שלא רצתה להפסיד השמן הנשפך ואפי' אילו היתה עושית איסור, לא נפטר בשביל כך זה שפרע ראשה מתשלומי בושת, וממ"ש "לזו אני נותן" כו' משמע שהי' הדמי בושת שייך לה וא"כ משמע קצת שלא היתה נשואה לבעל, דהא קיי"ל סי' פ"ג דכשהבושת בגלוי לו ב' חלקים כו' (ומש"ש לענין כל כבודה כו' ע' ר"י מברונא ת' רמ"א ממ"ש גיטין די"ב מהו דתימא כו' וממ"ש עירובין ד' ק', וע' חו"מ סי' צ"ו, ולכאו' ממ"ש בנזיר ד' י"ב מוכח דכולהו לא ניידי) וכתבתי הנלע"ד בעז"ה אליהו קלאצקין החופ"ק מאריאמפאל. סימן מה ב"ה יום ב' פינחס תרע"ג לפ"ק פה קארוב. לכבוד הרב הגאון הגדול האמיתי שר התורה סיני ועוקר הרים אור תורתו למרחקים זורחת והמאיר מתורתו פני תבל עטרת תפארת ישראל ע"ה פ"ה נ"י וכו' וכו' מרן מוהרר אלי' שליט"א האבד"ק לובלין יע"א

הנה נפשי בשאלתי כאשר הסכימו הקהל דפה לקבל אצל הרב אשר יהי' בפה קארוב שני אלפים רו"כ לבנין המקוה דפה כי דבר זה נחוץ מאד ויש בזה סכנת נפשות, וכאשר שנתקבלתי לפה לרב ולאב"ד אמרתי בעת האסיפה אשר הי' במעמד כל אנשי העיר היות כאשר שיצא גזירה מאת הרבנים לבל ליתן שום מעות להקהל, ואף אם שלא נתפשטה הגזירה, ומה גם שהרבנים הגדולים אשר חתמו על הגזירה הם בעצמם נתנו, עכ"ז אמרתי שאין ביכולתי ליתן רק להשליש את המעות ורק בתנאי ובאופן שיהי' איזה היתר מאחד מהגאונים הגדולים שליט"א לזאת באתי בשאלתי לבקש מאת כ' הדרת גאונו שליט"א שישיבני ע"י המוכ"ז איזה היתר הנראה לפי חוות דעתו, אנכי וכל אנשי עירנו מצפים ומיחלים לההיתר שיצא מפי הרב הגאון הגדול שר התורה שליט"א מלובלין וכאשר יגזור כבוד הדרת גאונו שליט"א כן יקום וכן אבקש מאת הדרת כ"ג שליט"א שימחול נא על טרחתו הגדולה ויחזיקני מעט במכתבו שאין רשאי שום ב"ד לגרוע חלילה אף פרוטה אחת הן מהפענסיא והן משאר הכנסות השייכים להרב כפי הכתב רבנות שיש תחת ידי, ובטח למען המצוה ולמען השלום ישיבני כ' גאונו שליט"א כאשר הבטיח לי, הנני המשתחוה מרחוק מול הדרת גאונו שליט"א ארי' מרדכי ראבינאוויטש אבד"ק קארוב יע"א באאמו"ר הרב מהרי"א שליט"א מאסטראווי, נכד כ"ק מרן היהודי הקרוש זי"ע ועכי"א. לכבוד הרב הג' בנש"ק הג"ל נ"י

הנני בזה למלאות בקשת כת"ר להשיבו, דכיון שמדין הש"ס ושו"ע דוקא כשאין הגון לכך ומתמנה רק בשביל כסף (ושהי' אז ענין שררה ואדנות כמ"ש אפיקו לי כו' מקל ורצועה