דבר אליהו (קלאצקין) סו

בתורת דחייה, משא"כ מה שאחר המילה פק"נ הוא דדחי לי' להסוברין דבמקום פק"נ הוי בתורת היתר ולא בתורת דחוי בעלמא, וע' רא"ש פ"ח דיומא הי"ד, וה"נ כשיודחה אח"כ מצות מילה מפני פק"נ לא יהא בתורת דיחוי רק דליכא למצוה וחיוב כה"ג, והנה מצינו דקאמר בסוכה ד' כ"ה דמוכיח דעוסק במצוה פטור מן המצוה ממה שנטמאו במתיהן ד' ימים לפני הפסח אע"פ שטומאה זו תעכב אכילת פסחיהן, והגם דקאמר התם צריכא דאי אשמועי' התם משום דלא מטא זמן חיובא דפסח", כמו"כ קאמר צריכותא להיפוך, ודאצטריך למכתב ביום ההוא לאשמועי' דנטמאו תוך ז', הרי דגם קודם זמן חיובא אסור לגרום ביטול המצוה, ועפמ"ש י"ל דשאני התם שמה שלא יקיים המצוה יהא בתורת דחוי, משא"כ כשגורם שלא יהא המצוה כלל וע' מנחות ד' מ"ט פרש"י ד"ה תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא, דקמבעי לי' די"ל שלא יקריב הכבשים היום למוספין ויניחם לצורך תמיד מחר, וי"ל דהתם כשלא יהי' כבשים לצורך תמיד, לא יופקע חיוב המצוה רק שלא יהא אפשרות לקיים, ועד"ז מ"ש בירוש' פ"ק דר"ה "הקריבהו מבעוד יום שלא יבא לידי בל תאחר", דהגם שאינו יכול להקריב בעצרת לא נתבטל ונפקע החיוב הקודם שישאר לאחר יו"ט, ורק לפי שעה אין יכול להקריב (וע' כתובות ד' ג' תד"ה ולדרוש ומש"ש, וע' יבמות ד' י"ח דאיכא מ"ד אסור לבטל מצות יבמין, והתם כבר חלה המצוה), ועמ"ש הט"ז או"ח סי' רמ"ח סק"ג, דכיון שהפליג בספינה בהיתר אין לו להמנע מחמת שבת הבא, שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו משום פקוח נפש אין כאן חלול ע"ש, והיינו משום דכשיש פק"נ הוי היתר גמור

ובב"י בשם ה"ר מנות "דכל דבר שאינו בגופו של תנוק כגון שרוצה לצאת לדרך אין משהין את המילה בשבילו כי היכי דלא משהי' בשביל נשיבת הרוחות דשומר פתאים כו', ולכאו' מאי קמ"ל, דפשיטא שאסור להשהות בשביל שרוצה לצאת לדרך כל שתלוי הדבר ברצונו, (וע' נדרים ד' ל"א אמול ואצא סכנה", ולפי שהי' מוכרח לילך ע"פ הדבור), וצ"ל דסד"א שיכול לצאת לדרך קודם זמן החיוב וכשיגיע זמן החיוב יהא אנוס שלא למול, ועפ"ז מתישב קצת מ"ש הדמיון להא דלא משהי' בשביל נשיבת כו', דהיינו דלא תומא שכשיגיע זמן החיוב יופקע החיוב מטעם חשש סכנה, דז"א דשומר פתאים כו', ולא יופטר מצד חשש סכנה רק שמצד היותו בדרך לא יוכל למוהלו ויגרום דחיית המצוה ואולי הלשון "שרוצה לצאת אינו מדוקדק, וצ"ל "שמוכרח לצאת ובנ"ד בלא"ה אין האב עושה בעצמו דבר, והרופא הוא שעושה האפעראציא בשלימות והרופא גורם דחיית זמן המילה, וגבי האב הוי כעין גרמא דגרמא, וע' שבת ד' ק"כ, ואו"ח סי' ש"כ סי"ח בענין פסיק ראשי' דלא ניחא לי' ואדרבה הוא רוצה שיתרפא במהירות בשלימות שלא יתעכב עי"ז המילה, ואינו דומה להיכא שמטמא א"ע לפני הפסח, שדוחה בידים עשיית הפסח ולכאו' אפי' בליל שמיני דקאמר בירוש' פי"ט דשבת ה"ה דהוי כערל שהגיע זמנו ואסור בתרומה, וכן להש"ס דילן דמספק"ל דדלמא שלא בזמנה ג"כ הויא ערלות, אכתי לא מטי עדיין זמן חיוב המצוה, כנלע"ד בעז"ה אליהו קלאצקין החופ"ק מאריאמפאל שנית לכבוד הרב ה"ג הנ"ר בענין הנ"ל

מ"ש כת"ר על מה שהבאתי מההיא דסוכה ד' כ"ה, די"ל דהיינו משום שכבר מוטל עליו קודם הפסח לטהר א"ע וכמ"ש בר"ה ד' ט"ז, ז"א, דהא מ"ש ובנבלתם לא תגעו ברגל", היינו דוקא ברגל ממש ואפי' בליל יו"ט דליכא עדיין חיוב קרבן וראיית פנים בעזרה, לילה אין מחוסר זמן, ומ"ש בביצה ד' י"ז שינוביל מע"ש דאסור להטביל בשבת ויו"ט, היינו מדרבנן, (ומזמן תוספת יו"ט מטי חיובא, ועמ"ש בספרי אה"ר סי' כ' דבו ביום של זמן החיוב הוי טפי כמטא זימנא), ואי נימא שמוטל עליו לטהר א"ע מקודם כדי שיטהר ברגל, הדר מוכח מזה דגם קודם דמטי זמן חיובא אסור לעשות מה שעי"ז לא יוכל לקיים המצוה בזמן החיוב

אך לכאו' י"ל דשאני עשיית ואכילת הפסח ששואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום', ויליף לה מקרא, ודהעיקר מצד הקרבת ק"פ וכמ"ש ע"א ד' ה' תד"ה והתנן, ומש"ה אסור לטמא א"ע ז"י לפני הפסח שעי"ז לא יוכל לעשות הפסח, (וע' פרש"י סוכה ד' ט', ומ"ש בפסחים ד' ד' נבדוק מצפרא כו', ולא קאמר דשאני בדיקת חמץ דל' יום מקודם בכלל המצוה, י"ל דכיון דלא מצינו ילפותא דזריזין מקדימין אלא מאברהם, לא מצינו ענין זריזות קודם הבקר) ומ"ש כת"ר ממ"ש בפסחים ד' ע' שפירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום כו', אין מזה שום הוכחה, דהא היו מוכרחין לזה כדי שלא יתחייבו בחגיגה ע"ש, ואפשר שהלך קודם יום לפני הפסח, ויותר הי' מקום להעיר מהא דקאמר עולא משלחין אחד מהן לדרך רחוקה' (ד' פ'), וע' ד' צ"ד דקאמר דאע"ג דמצי עייל ולא אמרי' לי' קום עויל", ומשום שהופקע חיובו, משא"כ כשמטמא עצמו דלא פטרי' רחמנא לטמא אלא משום דלא מצי למיכל באורתא (ע"ש בפרש"י ד"ה דרך רחוקה) ולא פקע חיובו רק שהוא אנוס (ואונסא לא הוי כמאן דעביד וע' ש"כ חו"מ סכ"א) וגורם במעשיו שיהא אנוס ולא יוכל לקיים המצוה, וברמב"ם דטמא דמי למי שהי' בד"ר לענין דאע"פ שהזיד בשני א"ח כרת, ומ"מ כשיכול לטהר בפ"ר ה"ז מזיד בראשון, משא"כ כשהי' בד"ר דאפי' יכול ליכנס בסוסים ובפרדים פטור (ויש לבאר הא דלא קאמר דמש"ה יש עדיפות בשלוח לד"ר

), ומ"ש כת"ר ממ"ש הר"ן ת' נ"א דכשנשבע שלא יהא שבת הבאה תוך העיר דכיון שלא יוכל לקיים שבועתו אא"כ יצא קודם השבת כדי שבשעה שיקדש היום לא יהא בעיר, יכול חכם להתיר שבועתו קודם השבת לפי שכבר חלה השבועה, והוכיח כן מדפרש"י פסחים ד' ד' דממ"ש שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם", נשמע שצריך להשבית קודם הז"ו לדעתי, שאני התם דעכצ"ל דכונת הכתוב שישבית מקודם, דאלת"ה לא יתקיים מ"ש ז"י, שכבר נמצא בביתו שאור ברגע ראשונה של הז"י, ועד"ז מוכיח הר"ן דכיון דכשלא יצא קודם השבת לא תתקיימה שבועתו, עכצ"ל שהיתה כונתו שיצא קודם השבת, ולא מוכח מזה לנ"ד, כיון אל הכרח לומר דכונת התורה שקודם יום השמיני תתחיו המצוה הוכן מ"ש כ"ת מדקאמר בקדושין ד' ל"ג שיכול יעצים עיניו מקמי דלימטי זמן חיובא דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה דקאים מקמי', שאני התם דהוי ענין הערמה בעלמא, שבידו לפקוח עיניו ולראות, ולא לבד שהאונס בא ע"י הפשיעה שבתחילה, שגם בסוף אינו אונס סימן כ"ז

יש לבאר לשון המשנה (פסחים ד' סט) "ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה דמשמע דכמו שבשבת א"א להביא חגיגה ה"ה כשבא