דבר אליהו (קלאצקין) סא

ברמ"א סי' תמ"ז סעי' י' דנוהגין לאסור, ואולי המ"א רק להמרדכי קאמר דלדידי' שרי בכה"ג, אבל בכי הא לא הו"ל למסתם כו' ובזה אצא מאת הדר"ג בברכת שלו' וכט"ס כיאות לרום כ"ג, ובשאלי היום למעשה בודאי יאבה הד"ג להשיב בלי איחור איך לנהוג למעשה, ובזה הנני דוש"ת בהדרת הכבוד כרום ערך כ"ג, יהודה ליב חאסמאן חופ"ק לידוואנאווא, תשובה לכבוד הרב הה"ג המפורסם הנ"ל (כעת הוא האבד"ק שטוצין פרך ווילנא

) מה שתמה כת"ר על מ"ש המ"א ס"ק מ' שלפי טעם הראשון של המרדכי, דמש"ה בדיעבד אם נתנו יין או דבש בחביות של חרס שנתנו בהם שכר שעורים והודחו אח"כ מותר לשתות היין בפסח, משום דטעם החמץ בטל בס' קוה"פ כיון דהתירא בלע א"צ לשער נגד כל החבית, א"צ לערות לכלי אחר קוה"פ, לפירוש המחה"ש [לולי ד' המחה"ש הי' מקום לפרש דמ"ש בלשון המ"א "א"כ צ"ל דה"ק כו' ובלבד שיערו אותו קו"פ" כו' היינו רק לאפוקי מדעת הסוברין דנטל"פ מותר גם תוה"פ דלדידהו א"צ לערות קוה"פ], ותמה כ"ת דהא גם בפסח מפליט מהכלי לענ"ד י"ל דכמו דמהני הגעלה קוה"פ ואין חוזר וניעור בפסח הגם שנשאר בלוע משהו (שחוזר ובולע ממי ההגעלה), ועמ"ש המ"א סי' תנ"ב סק"ו דבדבר שאין בו אלא טעם חמץ לא אמרי' חוזר וניעור, ועמ"ש הח"י סי' תמ"ז סקי"ד בשם הפר"ח דכשנמצא בצק בתוך הסל שהיו נותנין מצות אפויות ביציאתן מן התנור ולא נודע באיזה מצות נגע הבצק כו' א"ח וניעור ומותר לחמם המצות בפסח לכ"ע כיון דליכא אלא טעמא בעלמא, וע' מ"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ח ומ"ש בתשו' רע"א שבסוף דו"ח בענין פירות יבשים די"ל דיבש שבלע כדי נ"ט ונתערב ביבש אחר, כיון שהטעם עומד במקומו חוזר וניער, ומבואר שדעת המ"א דגם כה"ג א"ח וניער (הגם דיבש ביבש חו"נ), א"כ ה"נ כיון שכבר קוה"פ לא היתה החבית יכולה להפליט כדי נתינת טעם, וליכא שם איסור על הבלוע (דהוי כנחרך קודם זמן איסורו) רק מצד שסופו ליתן טעם בהמאכל שיתנו תוך הכלי, והכא לא תפליט כדי נ"ט, וגם כבר נבלע היין של היתר בחבית קוה"פ וליכא בליעת איסור במקום אחד ועכ"פ ליכא שם איסור וא"ח וניעור בדיעבד כשלא עירו קוה"פ, ודוקא לענין לכתחלה אין למלוח בסלים שמולחין בהן בשר בלא הגעלה (עמ"א ס"ק כ', וסתמ"ז סק"ט דאין מקום נגיעת החטה כדי קליפה חוזר ואוסר), וא"כ מיושב מ"ש המ"א דדוקא להטעם השני של המרדכי דהגם שצריך לשער כנגד כל החבית ואיכא לאיסורא בעין והוי כדי נתינת טעם מ"מ הוי נטל"פ, ממילא אם לא עירו היין קוה"פ חוזר וניעור תוה"פ שאז אסור נטל"פ

ובלא"ה י"ל עפמ"ש הט"ז סי' תס"ז סקי"ח להתיר שתיית המי דבש שנמצא בה חטה, וכתב הבאה"ט ס"ק ל' דהיינו כשנמצא ליל א' דפסח דאל"כ יש חשש שמא הי' כבוש מעל"ע, והקשה בפמ"ג ומקו"ח דאכתי כל שיש ספק שנכבש מעל"ע מזמן לזמן, גם כדליכא מעל"ע משעה שנכנס הפסח, אכתי פולט כל רגע ורגע בפסח דהוי במשהו ולענ"ד יש לחקור בזה לפמ"ש הכו"פ סי' ק"ה בענין כבישה מעל"ע שמפליט לאט לאט בכל רגע ורגע רק שאין הטעם מורגש עד תשלום הכ"ד שעות, ובתשו' חו"י שהובא במחה"ש כתב שבהמשך הזמן בולע אחת לאחת עד שיבלע כדי נ"ט, ומבואר דלא אמרי' שברגע של סוף המעל"ע פולט כדי נ"ט רק שמצטרף להפליטה הקודמת, וכן מה שפולט בהרגעים שאחר כ"ד שעות הוי רק מצד צירוף הפליטות הקודמות (ועמ"ש הט"ז יו"ד ס"ס צ"ג ממ"ש בב"מ ד' מ' דכשהוא שבע מהבליעות תו לא בלע, ומכ"ש דאא"ל דלאחר זמן פולט ובולע במהירות יותר), ומשום דלא אמרי' קמא קמא בטיל וכמ"ש התוס' בב"ק ד' ק' ד"ה א"ל גדור ובע"א ד' ע"ג ובט"ז יו"ד ר"ס קל"ד, והכא מפליט בלי הפסק ועדיף גם מעירוי בלי הפסק וגם קיי"ל סי' צ"ט ס"ו דכשנתוסף האיסור חוזר וניער וממילא י"ל עפמ"ש הט"ז סי' תס"ז סקי"ז שהכף שנאסר מהקדירה שיש בה חטה הוא נאסר מחמת משהו ולמה יאסר אח"כ קדירה אחרת במשהו דתרי משהו לא אמרינן, ודוקא כדיש לחוש שמא נגע הכף בהחטה כו', ומבואר בדברי הט"ז דהגם שאוסר כשנותן הכף בקדירה קטנה ומשום שהמשהו הבלוע בכף מפליט בקדירה, מ"מ לא מיתסר כשנותן בקדירה גדולה שיש בה ס' דהוי תרי משהו, וא"כ י"ל דה"נ איכא תרי משהו, כשנמצא בליל א' ש"פ שהיתה החטה שרוי' תוה"פ רק זמן מועט בזמן שנאסר במשהו, ואותן הרגעים שהיתה שרוי' הם חלק קטן לגבי שיעור כ"ד שעות, וגם אילו הי' שרוי חמץ הרבה הוי הפליטה באותם הרגעים רק משהו, והשתא שנמצא רק חטה אחת איכא תרי משהו, והכא דיש גם צירוף ספק דשמא לא היתה כבושה מעל"ע נהי דמחזקי' מזמן לזמן יש להקל

, ועמ"ש המרדכי להוכיח דא"ח וניער בפסח מהא דצ"ג וצ"ר שטרפן זב"ז אם רוב גמלים מותר להביא פשתן לשם ע"ש, וכיון דלענין הבאת פשתן אין חילוק בין מועט למרובה אא"ל דכונת המרדכי דוקא משום דהוי רק משהו אלא דמוכיח דגם באיסור משהו כמו כלאי' א"ח וניעור (ולכאו' כיון דגם אחר שטרפן לצו"פ מביא לטרא ועוד צ"ג ומבטלן לא מוכח מזה אלא שמתבטל גם כדהוי עדיין היתר, קודם שנתן לתוכו פשתן, כדלא נימא דהיינו מטעם שיש לו שם לוי כשצורת צ"ג עליו וע' תו' ע"א ד' ס"ה, וע' פרש"י חולין ד' קט"ז דכשהוסיף פחות משיעור מאתים ליכא ענין כלאים ולאו מטעם ביטול, וא"כ צ"ע מ"ש התוס' בב"ק ד' ק', עמ"ש נפרצה א"ל גדור, דהא לפ"ז ל"ש לומר גבי כלאים קמא קמא בטיל), וה"נ י"ל שאין מצטרפין הפליטות הקודמות שלא הי' בהם בכדי נ"ט ושהי' בזמן היתר קוה"פ למה שפולט עתה בהרגעים שהיא שרוי' תוה"פ, ולא דמי לאיסור שנתוסף שגם מקודם הי' איסור רק שלא הי' כדי נ"ט ועפמ"ש יש מקום לישב מ"ש הט"ז סי' תנ"א ס"ח דחמץ שנתבטל קוה"פ א"ח וניעור משום דהיתרא בלע, ותמה המק"ח דהא אפי' נתערב אחר שש דאיסורא בלע מ"מ א"ח וניעור תוה"פ לאסור במשהו, ועפמ"ש י"ל כונת הט"ז דכשנתבטל בזמן דהיתירא בלע היינו קודם ו' שעות, אין הבליעת היתר מצטרף אף כשנתוסף אח"כ שיש כדי נ"ט, ואין להקשות דא"כ תיפוק שנאסר מצד מה שנתוסף אח"כ כיון דהוי במשהו, דלפמ"ש י"ל דמשכחת שכשאין מצטרפין הבליעות הקודמות תו הוי תרי משהו כגון כשנמצא חטה שרוי' בתחלת כניסת הפסח

וגם אי נימא דהיכא שנתוסף עד שיש כדי נ"ט מצטרפין הפליטות שבזמן היתר אכתי כבר כ' המ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז לענין דגים מלוחים השרוים במים מעל"ע קוה"פ בכלי חמץ "דאפשר דמאחר דחמץ קודם זמנו היתר הוא לא אמרי' בי' כבוש כמבושל", וא"כ פשיטא שאין מצטרפין הפליטות שפלט קוה"פ, וכיון שלא נכבש מעל"ע אחר זמן איסורו, אפי' תרי משהו לא הוי, ועמ"ש הרא"ש (פ"ב אות כ"ה) דהא דאמרי' חמץ במשהו היינו דוקא ע"י בישול שמתפשט החמץ בכל הקדירה כו', ומש"ה י"ל מה שאין אוסר בצונן פחות משיעור כבישה הגם שפולט מעט מעט דלא גזרו לאסור משהו אלא בבישול ובכבישה מעל"ע שאם הי' החמץ מרובה הי' נותן טעם משא"כ בפחות משיעור כבישה שגם כשהחמץ מרובה אינו נ"ט (וע' חו"ד ר"ס