דבר אליהו (קלאצקין) ס

דהיינו מ"ש בלשון הבבלי "טול בכ"ש", ולפמ"ש הר"ן י"ל דלא מוכח מהירושלמי, כיון דבני מערבא פליגי בזה (ונתעוררתי ממחו' הגאבד"ק האמליע ע"ד השמטת הפוסקים הא דמוליאר כו' וע' פרש"י פסחים ד' מ"ב ובטוש"ע סי' תנ"ה ס"ג, ואין מפורש שיעור עובי הנחשת. ודכל שיש איזה עובי יש לחוש לכתחילה, וה"נ י"ל שתלוי בשיעור העובי, וע' ש"כ יו"ד סי' ס"ח סקל"ג ונדה ד' י"ג פרש"י ד"ה של נחושת)

ובלשון הרמב"ם פ"ח ממעה"ק מריקה בחמין כו' והשפוד והאסכלה מגעילן במים חמים ע"ג האש" דמשמע דמריקה בחמין א"צ שיהא בחמין שע"ג האש, ובזבחים ד' צ"ז קאמר דמריקה בחמין "מידי דהוה אגיעולי עכו"ם", ובלשון הרמב"ם פי"ז ממ"א כיצד מגעילן כו' ומרתיחה יפה יפה, ובטוי"ד סי' קכ"א דיש אומרין שאם נשתמש בכלי בעודו ע"ג האש צריך שתהי' ההגעלה ג"כ כן, ועכצ"ל דשאני הכא דהיתרא בלע וכדמסיק רב אשי סוף ע"א, וכדקיי"ל לענין חמץ, ולכאו' יקשה הילפותא מגיעולי עכו"ם, כיון דשאני היכא דהיתירא בלע, וכבר עמדו בזה המפרשים, וגם צריך ביאור טעם החילוק בין היכא דהיתירא בלע., שאם אין בכח הגעלה כזאת להפליט הבלוע, אין תועלת בהגעלה כזאת גם היכא דהתירא בלע

ויש ליישב עפמ"ש הב"י או"ח סי' תנ"ב בשם הכלבו שלא תנוח היורה הגדולה שמגעילין בה מרתיחה בעוד שהכלי בתוכה שלא יחזרו ויבלעו ממה שפלטו, וכ"ז במי שמגעיל אחר זמן איסורו כו' המגעילה מו' שעות ולמעלה צריך להזהר כו' לפי שאיסורו במשהו" יע"ש, ודגם כדהוי במשהו מהני מה שלא ינוחו המים מרתיחתן, וגם מלשון הרמ"א שכתב "שאם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל עד הפסח שאז חמץ במשהו ואינו מועיל הגעלה שחוזר ובולע", מבואר דלולי מה שחוזר ובולע הי' נפלט לגמרי ע"י הגעלה בלא שום שיור משהו, ודוקא משום דס"ל כהחוששין דגם כשלא תנוח היורה מרתיחתה תחזור ותבלע, וכן מצד קושי הזהירות שלא תנוח מרתיחתה, חיישי' שתחזור ותבלע מה שפלטה ודכיון שע"י הגעלה נפלט האיסור לגמרי אין כאן ענין ביטול איסור לכתחילה במה שממעיט ופוחת האיסור, שהוא אינו מכוין שיחזור ויבלע רק שמאיליו חוזר ובולע, משא"כ כשמגעיל בכ"ר שנח מרתיחתו דאפשר שאין פולט לגמרי, ושנשאר משהו איסור בלוע, הגם שאין מתכוין לזה וע' ט"ז סי' תנ"ב סק"ה, אכתי כיון שיודע שבודאי ישאר מהאיסור הקדום ובידו להפליט האיסור בשלימות כשיהיו החמין ע"ג האש, י"ל דאיכא בהגעלה כזאת ענין ביטול איסור לכתחילה, ולא שייך זה אלא היכא דאיסורא בלע ולא היכא דהיתרא בלע. שכבר נתבטל קודם שחל האיסור, (וע' מ"א סי' תרכ"ו ובענין עירוב חטים מבוקעים קודם הפסח ומ"ש בספרי אמרי שפר סי' ט"ז), וכן הא דקאמר דהיכא דאיסורא בלע השפודין מלבנן באור ולא מהני הגעלה, י"ל ג"כ דהיינו דכיון שנבלעו על ידי האור אין ההגעלה פועלת להפליט הבלוע בשלימות ונשאר משהו בלוע, דתו הוי ענין ביטול איסור לכתחילה היכא שכבר הי' עלי' שם איסור מקודם וא"כ מיושב הא דקאמר טעמא דרבנן דמריקה בחמין, משום "מידי דהוה אגיעולי עכו"ם", שצריך הגעלה בחמין להפליט הבלוע בדופני הכלי, ומה דבגיעולי עכו"ם צריך שיהא בחמין שע"ג האש הוי רק מטעם ענין ביטול והפחתת איסור לכתחילה, וכדי שלא יחזרו ויבלעו הפליטה, או דעכ"פ יפלוט בלא שיור משהו, ודגם אי נימא שהתורה הקפידה ע"ז (ודלא הוי כביטול איסור לכתחלה דעלמא להסוברין דהוי רק מדרבנן) אכתי כיון שגם בחמין שאינן ע"ג האש מפליט הבלוע, וענין ביטול איסור לכתחילה לא שייך היכא דהיתרא בלע (וכשיש רק חשש ספק, בלא"ה אתחזק היתרא, וגם כדאיסורא בלע, לענין החשש שיחזרו ויבלעו, שייך זה) שפיר יליף מג"ע לענין שצריך להפליט הבלוע, ודלא סגי מריקה בצונן למרוק ולהעביר הדבוק בעין, ועכ"פ גם היכא דאיסורא בלע שחוששין לדעת הסוברין שצריך להגעיל כדרך תשמישו בתוך כ"ר העומד אצל האש, אין הבדל בין שהאש מהלך תחתיו בין העומד אצל האש, ודוקא במה שתלוי רק במדריגת רתיחת דופני הכלי, שייך לחלק בזה וכמבואר כתבתי הנלע"ד בעז"ה יום א' ו' ניסן שנת תרס"ב. אליהו קלאצקין החופ"ק מאריאמפאל סימן לה בעו"ה א' יתרו תרס"ד, שלמא רבה אל הוד כבוד הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול סועק"ה המפו' כו' כקש"ת הר"א שליט"א הגאב"ד מאריאמפאל

אחדשה"ט באה"ר והדרת הכבוד באתי לשאול את הדר"ג באיזה דברים המסופקים לי למעשה אשר אקוה שבודאי ישיבני בלי איחור, כי תורה היא וכו' אם יש להכשיר כלי זכוכית שמחזיקין בהם שכר כל השנה, ע"י מילוי ועירוי ג' ימים, והנה מלשון השו"ע סי' תנ"א סעי' כ"א דחביות של שכר מותרין בעירוי ג' ימים, משמע אפי' לכתחילה, וכן בב"י בלשון רבינו יואל שאף אם השכר מכניסו לקיום ג"כ מותר ע"י מילוי ועירוי, ואף דהוי כבוש וכמבושל מ"מ משום דתשמישו בצונן מותר אף דהוי חבית של חרס, ודוקא בנשתמש בחמין אינו יוצא מידי דופיו אמנם לענין כלי זכוכית הביא בב"י דעת רבי' יחיאל הובא במרדכי ובהג"מ, דהני כוסות של זכוכית שנשתמשו בהם כל השנה אסור להשתמש בהן בפסח ע"י עירוי משום דהוי ככלי חרם כו' ואף דאין משתמשין בהן כי אם בצונן מ"מ יש לאסור משום דלפעמים שורין פתיתין של לחם והוי כבוש והרי הוא כמבושל ע"כ, א"כ דעת רי"ח דל"מ עירוי אם נשתמש בצונן ע"י כבישה, והו"ל להב"י להביא זה לעיל גבי כ"ח, ובמרדכי הביא בלשון ר' יחיאל משום ששורין בהם פתיתין של לחם חם ביין והוי כבוש דהוי כמבושל ולא אדע מ"ש לחם חם, אם לאו דוקא הוא רק משום דכן רגיל, או משום שנבלע ע"י חום, ובב"ח שם משמע דמשום חום אתי עלה, אבל בב"י מבואר דמשום כבוש. ותמהני מ"ש הט"ז ס"ק כ"ב להוכיח דל"א כבוש כמבושל מחמת בלוע של הכלי דהוי נטל"פ, דהא בשו"ע סתמא קתני ומשמע דאף להשתמש חמין שרי או אף דבר חריף ובש"כ סי' קל"ה כ' דאפשר דלא הקילו אלא כשאינו ב"י. ובמ"א ס"ק מ"ט לענין כלי זכוכית כתב שאם עמד בו חמץ מעל"ע דינו כתשמישו בחמין, ולא אבין למה שתק המ"א בסעי' כ"א, וכן הח"י והמק"ח ושו"ע הרב לענין כ"ח לא כ' להחמיר בנשתמש ע"י כבישה ובכלי זכוכית משמע דהחמירו הגם שכל טעם החומרא בזכוכית משום דהוי כשל חרס

, ושם בסעי' כ"א דבדיעבד אף בלא שום הכשר אם נתנו בהן יין מותר כו', ובמ"א ס"ק מ' הביא מהמרדכי שני טעמים משום דטעם החמץ בטל בס' קוה"פ כיון דהיתרא בלע ומשום דנטל"פ, וכ' המ"א דלטעם השני צריך לערות קודם פסח בכלי של פסח דהא קיי"ל לאסור נטל"פ בפסח, ומשמע דלהטעם הראשון א"צ לערות לכלי אחר קודם הפסח, וכ"כ במחה"ש, ותמוה לי טובא, דהא גם בפסח מפליט מהכלי וכי משום דהחזיק בה יין קידם הפסח הוכשרה ונסתמו נקבי הפליטה, ואי משום דהוי תרתי נטל"פ ומשהו, הא מבואר