דבר אליהו (קלאצקין) נה

הכא הוי ודאי ערלה ודדוקא אי בעלמא אזלי' בתר רובא, ממילא נהי דהכא לא אזלי' בתר רובא, אכתי הוי רק ספק ערלה, ומש"ה קאמר עולא דשני לן בין ספק ערלה" כו', משום דה"נ עדיף מקורבא דמוכח דעלמא ויש רק קצת ספק שהחליף ודהוי מרובא דעלמא, ועכ"פ מיושב מ"ש "ולעולא מ"ש מספק דרוסה דפריך לעולא לטעמיה דסבר שגם דבר שעיקרו הלמ"מ ספיקו להחמיר, משא"כ להרמב"ם שפסק כמר ברי' דרבנא, ודוקא דבר שעיקרו מה"ת ושיעורו הלמ"מ ספיקו להחמיר, וכמו דערלה בחו"ל הוי דבר שעיקרו הלמ"מ הגם דבא"י הוי מה"ת, ה"נ י"ל דס"ל דהגם שטריפות דרוסה מפורש בתורה, מ"מ יש בשאר שבעה מיני טריפות ספיקות מותרין בדבר שעיקרו הלמ"מ, כתבתי הנלע"ד בעז"ה יום ג' כ' תמוז שנת תר"ס פה מאריאמפאל, סימן לב יום ב' פרשת בשלח תרע"ג לפ"ק שלום שלום אין קץ לכבוד ידיד עליון ויד"נ כל ישראל הרב הגאון הגדול מעוז ומגדר המפו' כערוגת הבושם צמ"ס זית רענן חו"פ אוצר בלום כו' בו' כו' כקש"ת מהו' אלי' שליט"א אב"ד דק"ק לובלין והגליל יצ"ו

אחדש"ת כמשפט! נשען על הבטחתו היקרה שהבטיח לי כי בכל עת שאדרוש מכקה"ג לברר לי איזה ספק ישיב לי על שאלתו לכן הנני בזה לבקש מכקה"ג שליט"א להודיעני חות דעת קדושתו בנידון זה, ראובן הי' מחזיק בשכירות עסק החליבה (שקורין פאקט) בהחצר דפה איזה שנים רצופים גם הי' לו דירה מהחצר כנהוג וראובן לקח חזקה זו מאבי' שהי' מחזיק בשכירות עסק הזה זמן רב ולפני שתי שנים כאשר לאיזה סיבה ירד בווארשא מחיר החלב מאוד לכן ראובן המחזיק עסק הנ"ל סבל הפסדות גדולות ולא הי' לו אפשרות לשלם להחצר בעד החלב כפי ההשואה שלו והאדון לא רצה להוזיל לו המחיר לכן ההכרח אלצהו לסלק א"ע לגמרי מהשכירות וכאשר לא רצה ליקח החלב הוכרח גם לעקור דירתו מדירת החצר ומני אז עד היום לא השכיר האדון הפאקט לשום שוכר אך מכר החלב לווארשא ובכל יום שלח החלב לווארשא לנכרי שקנה אצלו על איזה משך הזמן וזה איזה שבועות בא שמעון וקנה ג"כ החלב אצל האדון למשך שנה תמימה היינו מן חדש שבט למשך שנה תמימה ושמעון אינו דר בדירת החצר ואין לו שום עסק בהחצר אך עשה קאנטראקט עם האדון שקונה החלב למשך שנה הנ"ל וככל יום ויום מחויב שמעון ליקח החלב בהחצר במקח ידוע בעד כל מדה, ועתה תובע ראובן שמטעם תקנות ארצות עוד לא אבד חזקתו כי עוד לא עבר שתי שנים מיום שעזב העסק הנ"ל ע"פ הכרח כנ"ל, ושמעון משיב שהוא לא השיג גבולו יען שהוא לא שכר פקעט ואין לו דירה בהחצר זולת שלוקח החלב במקח בעד כל כל מדה למשך השנה, ויען שגוף הדין בחזקות כאלו אינו מובא בש"ס ובפוסקים זולת מה שהובא בגדולי אחרונים שהוא מתקנות ארצות וכפי הנראה מדבריהם עיקר בדבר זה לדעת מנהג הגליל איך קבלו עליהם התקנה וכן נראה מפורש בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' מ"ב, גם נידון זמן ההפסקה מעת שיצא הראשון עד זמן ששכר השני הובא ג"כ דיעות שונות וכאשר הבע"ד רצונם לידע מה שהוא ע"פ דתוה"ק לכן איני רוצה להכניס א"ע בדבר זה לומר להם דבר ברור עד שאשאל חות דעת כקה"ג שליט"א בנידון זה אי לזאת מאוד מאוד אבקש מכקה"ג שליט"א לשום עיניו הבדולחים ומעיינו הטהור בזה להשיבני דבר ברור במוקדם האפשרי חות דעת קדושתו אם נחשב שמעון למשיג גבול או לא, ולהציע לפני כקה"ג שליט"א איך דעתי נוטה בדבר זה אך למותר ועוד מטעם הכמוס עמדי הנני להציע אך עצם השאלה ומאוד מאוד אבקש מכקה"ג למען הבטחתו היקרה להשיבני דבר ברור במוקדם האפשרי ובזה אשאר ברגשי כבוד ויקר, הנני ידי"נ הדוש"ת באה"ר ועזה בלונ"ח מחכה ומיחל תשובתו הרמה יצחק דוד הכהן החופ"ק זעליחאב (פלך שעדליץ) יצ"ו. כבוד הרב ה"ג המפורסם כתורה ויראה ונצר מגזע היחש (ובן חורפו של גאון ישראל וקדושו הכהן הגדול מאחיו ר' צדוק הכהן זצ"ל) שי', הנ"ל

הנני להשיב לכת"ר הנלע"ד כי כבר ביארתי בספרי אמ"ש סי' ע"ה דמ"ש הט"ז והש"כ יו"ד סי' רי"ח סעי' ב' בענין תקנת הקהל י"ל דהיינו דוקא לגבי אותו הדור משא"כ גבי הנולדים אח"כ, ודי"ל שלדורות הבאים לא חמירא מאיסור דרבנן דג"כ כל העובר על דבריהם כו', ובפרט בתקנה הזאת שיש בה מנהגים חלוקים, ודממילא כשיש ספק בהתקנה הוי ספיקא דרבנן ובפרט בענין הוצאת ותביעת ממון שאין להוציא מהנתבע מספק, ועמ"ש הר"ן בנדרים ד' ז' דאפי' ספק ממון עניים לקולא לנתבע הגם שיש בזה ענין ספק איסור, ועמ"ש הש"כ יו"ד סי' רנ"ט סקי"א, ועמ"ש הש"מ בב"ק ד' י"א ד"ה בכור שנטרף, דהגם דאיכא חיוב מצות פדייה פטור מטעם חשש נפל דאין הולכין בממון אחר הרוב (ובזה ביארתי מכבר הסוגיא דמנחות ד' ל"ז), ובכל ספק ממון תמיד יש ספיקא דאיסור גזל, וע' בב"ק ד' צ"ט, וא"כ ה"נ בנ"ד גם כשיש חשש ספק איסור אזלי' לקולא לנתבע וע' סי' קע"ה סעי' מ"ה שאין המצרן מסלק ללוקח מספק הגם שלוקח נחשב כשלוחו של המצרן דממילא לצד הספק שיש לו דין מצרן יש מקום ספק דשמא לא זכה הלוקח במקחו בדיעבד, ומכ"ש בענין חשש השגת גבול שבודאי זכה הלוקח במקחו בדיעבד וכל ענין הספק הוי רק אי מחויב הלוקח לחזור ולמכור לבעל החזקה או לסלק א"ע מהמכר והשכירות כשיש זאת ביכלתו

והנה בקדושין ד' נ"ט קאמר דרב גידל הוה מהפך בההיא ארעא אזיל ר' אבא זבנה כו' א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי א"ל נקרא רשע ואלא מר מ"ט עבד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא נמי ניתבה ניהלי' מר א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא כו', ולכאו' קשה דהא הוי זביני בטעות שאילו ידע דר"ג הוה מהפך בההיא ארעא לא הי' קונה אותה דהוי ענין איסור ומיקרי רשע, וכיון שנתבטל הקנין ולא זכה מעולם בהקרקע לא שייך לומר דלא מסמנא מילתא, דהיינו כפרש"י שאינה סימן טוב שימכור אדם מקחו הראשון", כיון שלא היתה מקחו מעולם, וכדי לישב זה י"ל דליכא איסורא בגוף הקנייה כיון שבידו לחזור ולמכור למי שהפך בהקרקע, ונחית לקנות הקרקע מצד ספק דשמא לא יחפוץ מי שהפך בקרקע לקנותה עתה בדמיה ואז תשאר הקרקע ביד הלוקח, וכדי שלא יקדמנו אחר לקנות מהמוכר נחית הוא לקנותה על צד הספק, וממילא לא הוי זביני דר"א זביני בטעות כההיא דכתובות ד' צ"ז כיון שאין בזה הקפדה אצל אינשי דעלמא, ודוקא גבי רבי אבא שהיתה אצלו קנין ראשון של קנין קרקע מעולם ושהקפיד על הא דקא מסמנא מילתא הי' בזה ענין הקפדה וכיון דבאינש דעלמא לא הוה הקפדה, אין זה דבר הידוע ומוכח לבטל המקח ומבואר מזה דגם היכא שיש דין ענו המהפך כו' הוי עצם הקנין בהיתר, וא"כ גם לצד הספק ששייך בזה תקנת ד' ארצות