דבר אליהו (קלאצקין) לט

הרוחות, שהי' מרע"ה סבור שבניו יטלו שררתו כו' א"ל הקב"ה לא כמו שאתה סבור כו', ובודאי י"ל שאין ללמוד ממה שהי' ע"פ הגבורה אך באדר"נ פי"ז שמרע"ה ראה בעצמו שאין בבניו שיעמדו בנשיאות, ומ"ש בשם הגאון שם ארי' ז"ל דכיון שאמם בת יתרו לא היתה מישראל, ולפמ"ש התוס' בסוטה ד' מ"א צריך שיהא אביו ואמו מישראל, עכצ"ל דמה שהי' סבור שבניו יטלו שררתו הוי לפי שמגיע להם בירושה, לענ"ד מפורש בפרש"י סנהדרין ד' פ"ב ד"ה בת יתרו מי התירה לך וז"ל משה קודם מ"ת נשא וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכלל מצות וערב רב עמהם עכ"ל, ודכל אותן שנכנסו לכלל מצות בשעת מתן תורה לא הי' להם שום גריעותא מכל ישראל שכל ישראל היו מקודם בני נח ונכנסו לכלל מצות וע' פרש"י ביבמות ד' מ"ו עמ"ש ה"ז גר שכן מצינו באבותינו שמלו בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה עכ"ל, וא"כ כל בני ישראל היו גרים באותו שעה ומ"מ לא הי' להם דין גרים אלא דין ישראלים גמורים, וע' יומא ד' ע"ה על עסקי משפחותיו שנאסרו להם כו' ולא הי' להם דין גרים דכקטן שנולד דמי כמ"ש יבמות ד' צ"ח (וע' או"ת סי' ל"ג סק"ד עמ"ש ביומא ד' ס"ו עה"כ האומר לאביו וגו' דהא בעי יד עדים בראשונה) וגם לשיטת הסוברין שישראל קודם מ"ת לא היו בכלל ב"נ אלא להחמיר, אכתי צ"ל כן, ועכ"פ לא היתה לצפורה דין גיורת כיון שקבלה התורה יחד בשעת קבלת כל ישראל, וכן מפורש בב"ב ד' קנ"ט "דאלת"ה משה ואהרן לחותנם כו' גזירת מלך הוא שלא יעידו להם" ואס"ד שהי' לו דין גר לא הי' דין קורבה (וע' או"ת לענין מ"ש בירוש' דמשה אין מעיד לפנחס לפי שצפורה היתה דודתו), ומ"ש בפרש"י נדה ד' י"ג ד"ה כספחת שלא נתערבו על הגרים וכ"כ התוס' קדושין ד' ע', צ"ל דדוקא לענין קבלת ערבות לא קבלו עליהן, וגם שאני ערב רב שהצטיינו לגריעותא והחטיאו לישראל וכמ"ש והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל וע' יבמות ד' ע"ו שלא קבלו גרים בימי דוד כו' שלא היתה הגירות לש"ש משא"כ צפורה שהיתה בת יתרו, ובמו"ק ד' ט"ז שהיתה משונה במעשיה שהיתה צדקת גמורה, וע' פרש"י נצבים עה"כ מחטב עציך וברמב"ן ודמ"ש וגרך היינו הערב רב וע' שבת ד' קמ"ה. והנה הרמ"ה ז"ל כתב וז"ל ואי משום דא"ל בת יתרו מי התירה לך הול"ל ליה ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ולא אסרה תורה אלא מכאן ואילך אבל מי שהי' נשוי ועומד קודם מ"ת לא נאסרה עליו עכ"ל, והינו דגם לפי מה שבא זמרי בטענת שקר לומר שגם כזבי פירשה מע"ז ונתגיירה, אכתי שאני כשהי' נשוי ועומד קודם מ"ת (ואין זה שייך להאיבעיא דחולין ד' י"ז באברי בשר נחירה כו' ולהפלוגתא בקדושין ד' כ"א לענין כהן ביפ"ת בביאה שנייה, וע' יבמות ד' ס"א דדוקא כשאירס האלמנה ונתמנה כו' אצטריך קרא שיכנוס, ופשיטא דגם לרב דקאמר בזבחים ד' ק"א דמרע"ה כה"ג הי' מ"מ היתה צפורה מותרת לו אפי' אילו היה לה דין גיורת, וע' שבת ד' פ"ז) ולכאו' מוכח מדברי הרמ"ה שחולק על פרש"י ודהגם שצפורה היתה בעת מ"ת בכלל ישראל מקבלי התירה לא היה לה דין ישראלית גמורה, מדהוצרך לומר דמטעם שהי' נשוי ועומד קודם מ"ת לא נאסרה עליו, אך י"ל דכיון שכל מה שהוצרך להשיב לזמרי הי' רק להשיב לפי טענת שקר שלו שגם כזבי נתגיירה מכבר, הו"ל להשיבו דבר המתקבל גם לפי דבריו ועכ"פ מבואר שלא הי' גריעותא בבני מרע"ה מצד אמם הצדקת, וגם עמ"ש בנדרים ד' ל"ח שלא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל", וא"כ הי' מהראוי שבניו יטלו שררתו, וגם הא התוס' בסוטה ד' הא ש מ"א כתבו דוקא לענין מלך דחזר ושנה כו' משא"כ גבי נשיאות דאפי' אמו או אביו מישראל

והנה מ"ש בברכות ד' כ"ח "מזה בן מזה יזה", היינו לפי שגם מצד עצמו הי' ראוי יותר, וכדמוכח ממ"ש "ושאינו לא מזה ולא בן מזה" כו', ולעדיפות קאמר שהוא ג"כ בן מזה, והתם ראב"ע לא הקפיד ומתחילה ידע שקרוב הדבר שיתפייסו ויחזירו את ר"ג לנשיאותו, וכמ"ש א"ל דלמא מעברין לך א"ל לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא" כו', וכן מוכח ממ"ש נעבריה גמירי מעלין בקודש ואין מורידין ולא קאמר דבלא"ה כיון שכבר החזיק בנשיאות אין מסלקין אותו, ועכצ"ל שמצד זה היו יכולין לסלק אותו כיון דנחית אדעתא דהכי שישתמש בנשיאות רק לפי שעה, וממילא לא הי' כמינוי חדש רק שכשנתפייסו חזר ר"ג למינוי הראשון, וכמ"ש בירושלמי פ"ג דהוריות נשיא שחטא מלקין אותו בב"ד של ג', מה מחזירין ליה" כו, הגם דממילא לא הי' ראוי להתמנות לכתחילה מצד מה שחטא (הגם דכשלקה הרי הוא כאחיך), לפי שחוזר למנויו הקודם, וע"ש בירוש' ה"ג שכל שכל אותן ו' חדשים שהי' דוד בורח מפני אבשלום בנו הי' מתכפר לו בשעירה כהדיוט ומ"מ כשחזר לא הוצרך למשיחה חדשה, ועכ"פ הא דקאמר שמזה בן מזה, הוי לעדיפות בעלמא, וכן מ"ש סוף הוריות "נהי דאהני לך קמרא דאבוך למהוי אב"ד", ולפי שהי' ממלא מקום אביו וראוי לכך זכות אבותיו מסייעתו וכתבתי הנלע"ד להלכה ולא למעשה ובפרט בהענין של כבודו אשר לא נדרשתי מהרב שכנגדו, ולא אוכל להשיב בזה הלכה למעשה, יום ב' ח"י אדר שנת תרע"ב לפ"ק, אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין. סימן כב כבוד הרב הגדול בתורה ויראה בנש"ק וכו' מו"מ ירמי' קאליש נ"י אבד"ק אפאלא

, בנדון השאלה שדרש ממני כ"ת במכתבו מאור יום ד' לסדר והי' ברכה ע"ד מי שיש לו רעסטאראציע, וע"פ חוק הממשלה יר"ה מוכרח להיות אצלו מאכלים חמים הדרושים להא"י הקונים, אם מותר לו להשכיר חדר אחד לא"י שיחזיק וימכור בשר חזיר וכדומה להא"י, והא"י השוכר יתן להישראל המשכיר סך קצוב מכל ליטרא בשר טמא שימכור והאחריות של הפסד והזיקות הכל על הא"י השובר הנה כבר כתב הצ"צ תשו' ס' בישראלים שמלאכתם הוא לעשות נרות ובורית ועליהם מוטל מן השררה להספיק זה לכל בני העיר וז"ל דבכה"ג שהם צריכים להספיק לכל בני העיר ע"פ השררה שרי להו לקנות לכתחילה חלב חזיר מהא דאיתא בירושלמי כו' לפי שהציידים צריכים ליתן מס למלך מאומנתם התירו להם למכור חי' ועופות ודגים טמאים כדי שיוכלו לפרוע למלך המם שעליהם כו' וע"ש שכתב עוד טעם להיתר, דכיון שאין הקצבים הא"י רוצים למכור חלב שור וכבש אלא דוקא שיקנו גם חלב חזיר כו' ודאי דשרי כדי שלא יפסיד טרחו דמ"ש טרחא דצייד מטרחא דבעל מלאכה זו וע"ש בצ"צ שמצד הטעמים האלה מותרים למכור כל דבר טמא ולאו דוקא חלב חזיר, וא"כ יש להקל בנ"ד שנוגע למחיתו ופרנסתו ושאם ימנע מזה לא יוכל להחזיק הרעסטאראציא והוא משלם מס ג"כ, ובפרט ששייך להא"י השוכר

והנה הט"ז הביא ממ"ש התוס' בסוכה ד' ל"ט ד"ה וליתיב וז"ל ואפשר הקונה מחבירו כדי להרויח ולמכור ביוקר היינו נמי סחורה ובפ"ז דשביעית תנן שאין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכור ולא בתרומות ולא בנבילות ולא