דבר אליהו (קלאצקין) לח

שע"י מה שמלמדין אותו ימלא מקום אביו גם בחכמה, וזכות אבותיו ויראתו מסייעתו לראות ברכה בלמודו (וע' מגילה ד' ו'), ומזה נשמע דגם מ"ש הרמ"א שם בהג"ה וז"ל אפי' בנו וב"ב לעולם קודמים לאחרים כ"ז שממלאים מק"א ביראה והם חכמים קצת, רמב"ם פ"א מה' מלכים עכ"ל, כונתו שאינם שקולין עדיין לאבותיהן בחכמה, ואין כונתו לסתור דברי הרמב"ם כיון שמקור דבריו המה מהרמב"ם רק שקיצר בלשונו ומ"ש בהג"מ ממ"ש בת"כ "ובנים לא הי' להם הא אם היו להם בנים היו קודמין אע"פ שלא היו שקולין כאלעזר ואיתמר", יש לפרש דהיינו שאם הי' להם בנים הממלאין מקום אבותיהם היו קודמין אע"פ שגם אבותיהם לא היו שקולין כאלעזר ואיתמר וכמ"ש בת"כ ובילקוט שיכול אף הראשונים ת"ל הנותרים הנותרים שקולין בו בכבוד ואין הראשונים שקולין בו בכבוד", והיינו דסיים בהג"מ וז"ל יכול אע"פ שאין ממלא מקום אביו ת"ל ואשר ימלא את ידי כו' אם אינו ממלא מקום אביו יבא אחר וישמש תחתיו עכ"ל, וכן בריב"ש סי' רע"א (שהובא בשו"ע) כתב וז"ל שמהר"ר יוחנן ממלא מקום אבותיו ביראת חטא כו' ואם יאמר אליו מהר"ר ישעי' בהדי דידי קא מינצת דאי ח"ו נשתכחה תורה מישראל מהדרנא לה מפלפולי יוכל להשיב מהר"ר יוחנן בהדי דידי קא מינצת דאנא עבידנא דלא משתכחא תורה מישראל כו' ע"ש שמבואר מלשון הריב"ש שלא כתב זה להעדפה בעלמא (מדלא כתב זה בסוף אחר שהביא דברי הרמב"ם) אלא שהדין קדימה הוי דוקא כשהוא גדול יותר ביר"ח, ודוקא לפי שמי שישב על כסא אבותיו הצטיין ג"כ במעלה יתירה על מהר"ר ישעי' במה שהוא קבע ישיבות והרבה גבולו בתלמידים, ולהלן כ' הריב"ש שם דכיון שכבר החזיק במשרתו אין מסלקין אותו אע"פ שהבא לנוטלה גדול ממנו, משא"כ בדין הקודם כשבא רק מצד טענת ירושה צריך שיצטיין בעצמו באיזה מעלה יתירה, וע' ריטב"א מכות ד' י"ג דדוקא כשראוי לכך הוא קם תחת אבותיו, ולכאו' קשה מ"ש הריב"ש דכיון שכבר החזיק במשרתו כו', מההיא דסוף הוריות, וצ"ל דמ"ש "ניעבריה" היינו דכדנימא לי' "למי נאה למלל" כו', מחמת כסופא יסלק א"ע מהנשיאות, וכדמשמע הלשון "אתיא מילתא לידי כיסופא אי לא גמירנא כסיפיתנן" (וע' שבת ד' קי"ד תד"ה ואפי' במסכת כלה) והנה מ"ש בכתובות ד' ק"ג "אע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא אמר לוי צריכא למימר אמר ר"ש בר רבי צריכא לך ולמטלעתך כו' ור"ג אינו ממלא מקום אבותיו כו' ביראת חטא ממלא מק"א הוה", היינו דכל מה שהוצרך רבינו הקדוש לומר "שמעון בני חכם", ולומר זה בקדימה למ"ש גמליאל בני נשיא", עכצ"ל דקמ"ל להורות הדין שיש קדימה להבכור הגם שאחיו הצעיר ממנו חכם, והוקשה ללוי דזה מילתא דפשיטא, ומתרץ דר"ג לא הי' ממלא מק"א בחכמה ור"ש הי' גדול ממנו רק שר"ג הצטיין ביותר ביראת חטא, ומש"ה לא הי' בדברי ר"ש ענין גאוה ח"ו ואדרבה השמיענו בזה שאחיו גדול יותר ביר"ח, ואולי ז"ש "צריכא לך ולמטלעתך, שלא בא ח"ו לגנותו בהא דאחוי קידה ואטלע", רק שרמז לו מעלת הנשיאות דדוקא רשב"ג אחוי קידה (וכמ"ש בסוכה ד' נ"ג שאין כל ברי' יכולה לעשות כן) וכמ"ש בשבועות דט"ז וברכות ד' ל"ד ממ"ש ותקד בת שבע וגו' ומצד שהיתה קרובה למלך ושרשב"ג מצד נשיאותו הי' ממקורבי ממ"ה כב"י, והיינו מ"ש "דהא והא גרמא ליה הא דאיטלע, שנענש על מה דאחוי קידה הראוי רק למי שהוא מקורב ביותר, וכעין מה שנענש על מה שהטיח דברים כו', ומצד עוצם מעלת הנשיאות הוצרך רבינו הקדוש להשמיענו כ"ז, ושהוא יודע ומכיר בבנו ר"ג שמצטיין ביותר ביר"ח (ולא היו שקולין וגם א"א לצמצם) והנה מ"ש הרשב"א (ת' ש') שאם ראוי הבן להיות ש"צ אע"פ שאינו ערב בקולו ויש אחר טוב ממנו הבן קודם, היינו כמ"ש הרשב"א בלשונו שם "כי לפי מה שאני רואה ממנהג אותן המקומות הבנים מתמנים מדעת הציבור חזנים תחת האבות כו', ודהגם שאינו מינוי של שררה כהא דשוטרי הרבים כו', דחשיב לה בירושלמי (כמ"ש הח"ס ממ"ש התוס' בסוטה ד' מ"א, וכן גבאי צדקה הוי ענין שררות כמ"ש בב"ב ד' ח'), מ"מ מצד המנהג הוי כעין אסתומתא דמהני אפי' בדשלב"ל, וגבי כאו"א מהצבור הוי מתנה מועטת וכעין נדר וצדקה והוא נתקבל ע"ד המנהג (וע' גיטין ד' מ"ז תד"ה ולביתך) וכיון דעריבות הקול אינו מעכב בעצם רק שהציבור מקפידין ע"ז, מהני המנהג דהוי כאילו התנו ופירשו דסברי וקבלי גם כשלא יהא קול הבן ערב כ"כ, וזה שייך לענין עריבות הקול, ולא לענין מעלת התורה שכל ענין הרבנות תלוי בזה, וגם כשההמונים אינם יודעין להבחין או שיאמרו מאי אהנו לן רבנן ולא ימצאו חפץ וצורך לקבל רב גדול בתורה, אין זה רצונם בעצם, וכעין מ"ש הרמב"ם (פ"ב מגירושין) דכשתקפו יצרו לבטל מצוה הוא אנס עצמו בדעתו הרעה, ורצון כל איש מישראל בעצם הוא לילך בדרכי התורה (ובכלל מ"ש התוס' בסוטה ד' ל"ז היתה ספוקו בידו להחזיק ולא החזיק ה"ז כו', מוכלל מה שאינו מחזיק בגדולי תורה, ויתן משפט הקדימה לענינים טפלים) ואך מחסרון ידיעה והבנה יעזבו להם מקור מים חיים לחצוב להם בארת נשברים ועכ"פ אפי' אילו הי' בזה מנהג קבוע לא מהני דלאו כל כמינייהו להתנות מה שיביא לידי מכשול, ומכ"ש שאין בזה מנהג קבוע ומכ"ש לפמ"ש הרשד"ם שלא עלתה על דעת הרשב"א לומר לענין מינוי התורה השייכת רק ליודעים אותה

והנה מ"ש הח"ס תשובה י"ג לחזור בו ממ"ש בתשובה הקודמת, די"ל דשאני בימי רז"ל שהי' כעין מינוי קדושה לבד וז"א בירושה אך עכשיו הוא כמשועבד לקהל לעשות צרכיהם בשכר ולא גרע מש"ץ ואטו מפני שהוא ג"כ שר בתורה מגרע גרע עכ"ל, לענ"ד צ"ע דהא מצד השעבוד אינו מנחיל לבניו אחריו, וגבי ש"צ הוי רק מטעם המנהג כמ"ש הרשב"א ולא שייך זה בענין רבנות כמבואר למעלה, ואדרבה בימי הש"ס הי' זה טפי ענין שררות וכמ"ש אפיקו לי מנא חנותאי מקל רצועה" כו' (סנהדרין ד' ז') וממילא הי' אז שייך טפי ענין ירושה, ובלא"ה השעבוד לקהל בזה"ז ג"כ הוי להורות ולדון כהלכה והוא טפל למינוי של קדושה כעין מ"ש התוס' בשבת ד' כ"ד שהצורך הדיוט טפל לצורך גבוה, ובפרט שעיקר השעבוד הוא ג"כ בענין הוראה וכדומה, וגם בימי הש"ס אמרו "עבדות אני נותן לכם", ובב"מ ד' צ"ז דשאיל להו ביומא דכלא, רק שאז הי' ענין שררות ג"כ וע' יומא ד' ע"ב ת"ל בי מלכים ימלכו וע' ב"ב ד' י"ב ובלא"ה אפי' אם הי' מנחיל לבניו אחריו זכות השעבוד, היינו משום שאין לאחר שום זכות בזה, משא"כ הכא שמצד המינוי בעניני קדושה יש זכות וקדימה למי שהוא גדול בתורה, אין הבא בטענת זכות השעבוד יכול לסלק זכות הגדול ממנו, והנה גם בתשו' י"ג כתב הח"ס שבענין רבנות המדינה כשיש במדינה גדולים ממנו לא יתכן לומר שיש לו דין קדימה, ולפמ"ש הח"ס בתשובה הקודמת הדין הזה נוהג גם ברבנות עיר קטנה שאינו בירושה כשיש גדול ממנו (וע' סוטה ד' מ' כיון דחזי לר"א דמן עכו דנפישי ליה בעלי חובות כו', ומ"ש בברכות ד' כ"ז גבי ראב"ע היינו לפי שהיו צריכין להוציא הרבה לעבודת המלך וע' שבת ד' נ"ד תד"ה הוה, ומ"ש בנדרים ד' ל"ח לא הי' הדבר תלוי במינוי הציבור]

והח"ס שם הביא מהמדרש פ' פנחס עה"כ יפקוד אלקי