דבר אליהו (קלאצקין) לז

וכ"כ הש"ג וע' שבועות די"ז תד"ה נזיר אכתי דוקא לענין טומאת ארץ העמים נהגו להקל, ועמ"ש השבו"י דהגם שמדינא מותר לכהן שבחו"ל לטמא א"ע בטומאה דרבנן לפי שכבר הוא טמא בטומאה דרבנן בחבורין לגושא ואוירא של ארץ העמים, מ"מ כיון שנתפשט איסורו כבר נהגו בו איסור, ומכ"ש בענין טומאה דאורייתא, דגם לפום שנסתפק המל"מ פ"ז מתרומות אי תרומה טמאה מדרבנן הוי בכלל מ"ש "פרט לזו שמחוללת ועומדת" (סנהדרין ד' פ"ג) היינו לפי שאינה ראוי' לאכילה מצד הטומאה משא"כ לענין מ"ש (נזיר ד' מ"ב), "שהוא מחולל ועומד" כדמוסיף טומאת גברא בטומאה דאורייתא שדינו חלוק וגם כדי להתלמד לצורך רפואה שמבואר בגיטין ד' ע' תד"ה רב שימי, שכדי להתחכם לרפואה שרי וכו', והכא כיון שכבר נטמא פ"א ליכא אלא איסור דרבנן כמ"ש הח"ס ת' של"ט, אכתי מבואר בנודב"ת חיו"ד ת' ר"י שאין להתיר אפי' איסור דרבנן כדי להתלמד, ומ"ש התוס' בגיטין שם י"ל דהיינו לפי שלא היתה כונתו לרפאות העכו"ם שמגדלו לע"ז רק אדרבה לפי שלא היתה הרפואה בטוחה לא הי' יכול לרפאות בה ישראל ולזאת עשה בחינת הרפואה בעובד כוכבים וכמ"ש התוס' בע"א ד' כ"ו ד"ה לאפוקי. והגם דאתסי העכו"ם לא הי' בטוח בזה מקודם והי' חשש שאדרבא יקלקל, ועי"ז הבחינה ידע אח"כ לרפאות ישראל, והגם שיש לחקור מצד צירוף איזה סניפים לענין מגע עצם יבש ומה שמשתנה ע"י תחבולות, עוד הדבר צריך הכרע ובירור, וכדומה שאפשר לעסוק כדי להתלמד בלא נגיעה ממש או ע"י דבר החוצץ בפני הטומאה, [וכן תלמידי רי"ש ששלקו כו' בדקו ומצאו בה כו' (בכורות ד' מ"ה), הגם שאסור להטמאות כמ"ש חולין ד' ב' תד"ה טמא וצ"ל בימי טומאתן, א"נ מצד שהי' הבדיקה נוגע להלכה, י"ל ג"כ שבדקו שלא ע"י נגיעה], יום ד' ט' ניסן שנת תרס"ט אליהו קלאצקין החופ"ק מאריאמפאל סימן כא להרב ח"ג מו"ה שלמה טובי' הל הלוי פרידלענדער ער נ"י החוב"ק ראטנא (פלך וואלין) בעמח"ס תפארת שלמה

ע"ד אשר דרש במכתבו להשיבו דבר, כאשר מע"כ נתקבל לרב בעירו זה כתשעה שנים ואח"כ נתגרשה בת הרב הקודם מבעלה ונשאת לאיש הראוי לרבנות ונתקבל לרב להצד שכנגדו ועתה ששחל"ח בא אברך צעיר בן אחות הרב הקודם בטענת חזקת ירושה מאבי אמו ז"ל, ובעת פטירת אבי אמו ודודו הרבנים ז"ל הי' הוא עדיין נער קטן ובכח חזקת ירושה מקפח פרנסתו ויורד לגבולו גם בעניני הכנסה מהצד שלו, והביא כבודו ממ"ש התוס' בנזיר ד' מ"ז ד"ה בשלמא, כשגלה או חלה כה"ג ומינו אחר תחתיו, ובעת שנתקבל מע"כ לרב לא הי' איש מיו"ח הרב ז"ל שיהא ראוי לאותה אצטלא, שלא היתה בתו עומדת להתגרש ולהנשא להראוי לכך

הנה לכאו' הדבר מפורש בב"ב ד' י"ב שמקודם "אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדיפתי ברישא" ורק אחר שדרש מר בר רב אשי בפני עשרה מרבנן קיימא ליה שעתא שהושיבו אותו בראש, וכמ"ש "אמר מאן חתים טביומי ברבנן אנא ש"מ לדידי קיימא לי שעתא", הרי דהגם שמר בר רב אשי הי' שקול בתורה לרב אחא מדפתי, וכדקאמר בברכות ד' מ"ה, דכרכי ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו חד דהוה מופלג מחבריה", ופרש"י מופלג בחכמה ובזקנה", מ"מ רצו להושיב לר"א מדפתי בראש ומשום דבתר דשכיב רב אשי אביו כבר מלך אחר בינתים, ועמ"ש התוד"ה כל שמתחלה קרי רב אחא אנפשי' כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו "שהיה מצפה שיחזירוהו לגדולתו" ע"ש ובודאי לא הי' מצפה ח"ו למיתתו של מר בר רב אשי (גם דא"כ מאי קאמר "דכשראה שלא החזירוהו" כו') רק שהי' מצפה שיעשה חיל בתורה ושיכירו מעלתו ויחזירוהו לגדולתו הגם דמר הי' בר רב אשי שלא הי' כמותו מימות רבי, כמ"ש בגיטין ד' נ"ט וע' בפרש"י ד"ה זילו אמרי ליה לבר מר

ובגוף הדבר כתב המ"א ס"ס נ"ג בשם מהרשד"ם דבחכם הממונה להרביץ תורה או לדין ליכא תורת ירושה וכדקאמר ביומא ד' ע"ב דכתר תורה כל הרוצה ליקח יבא ויקח, וכ"כ הח"ס או"ח תשו' י"ב, ומצינו בסוף הוריות דקאמר "נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו, ניעבריה" כו', הרי שהיו מעבירין ומסלקין אותו מנשיאותו אם לא הי' יודע לדרוש במס' עוקצין הגם שכבר הי' נשיא שהיתה לו הנשיאות בירושה דור אחר דור, ומכ"ש שאין למנותו לכתחילה כדאיכא דעדיף מיניה, ובלשון הרמב"ם (פ"א ממלכים ה"ז) ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינוין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהי' הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו", וכדי שלא יהיו הדברים סותרין למ"ש מקודם "ממלא מק"א בחכמה וביראה", צ"ל דהכונה דדוקא כשהוא גדול בחכמה רק שאינו ממלא בחכמה היינו שבחכמה אינו שקול לאבותיו "מעמידין אותו ומלמדין אותו" כדי שימלא מקום אבותיו גם בחכמה, וממילא נשמע שאם הוא קטן בחכמה ומעלות התורה, שלא יגיע גם אחר שילמוד למעלת יתר החכמים וע' חולין ד' כ"ד "שתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים שוב אינו רואה" אין לו דין קדימה ועדיפות על הגדולים ממנו במעלת התורה, ומכ"ש בענין התמנות רבנות שמוטל עליו לדון ולהורות ואי אפשר להמתין עד שיראה ברכה בלמודו, וע"פ הרגיל ע"י התמנות רבנות לא לבד שלא יוסיף אומץ בתורה אך אדרבה משכח תלמודו, ומשום דכל מילי דמתא עלי' רמיין, וכמ"ש במד"ר קהלת עה"כ כי העושק יהולל חכם וכן במד"ר וארא שאמר ריב"ל "ס' הלכות כו' וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור", (וגם נוסף עליו הטרדות שהוא נאלץ להעמיס על עצמו כדי שימצא מחיתו ופרנסתו), וגם כשיש לו היתר הוראה וסמיכה מרב כזה שבודק וחוקר היטב (ולא כדרך הסומכין עצמן על חזקה דאבהתא ובחינה קלה, שלא יצא תקלה מתח"י), יש קדימה למי שגדול יותר בתורה ומבין להעמיק במעמקי ים התלמוד והפוסקים, שלא יצטרך להורות ולדון מספרי הקצורים כדרכי אלה אשר ילכו באפלה ולא ידעו במה יכשלו, ואחת מהסיבות הגורמות השפלת קרן התורה הוא מה שגדולי הכשרון והמעלה במעלות התורה ישבו בשפל המדרגה, וקטני תורה "חסירי מדע ויתירי כח' ינחלו כסא כבוד בערים נכבדות, וגם לא מיירי הרמב"ם אלא מהתמנות שיש בזה ענין שררות, והגם דקאמר (הוריות ד' י') "עבדות אני נותן לכם" לפי שמוטל עליו עול רבים, אכתי הי' זה בעצם ענין שררות, משא"כ הרבנות בזה"ז שכל עיקרה להורות ולהשיב כהלכה לכל דורש דבר ד', והכל פונין אליו מצד ידיעתו בתורה, ממילא הגם שההמונים אינם יודעין להבחין, העיקר בעצם הוא מעלת התורה והיראה, והנה בד"מ יו"ד סי' רמ"ה העתיק לשון הרמב"ם, והיינו כמ"ש