דבר אליהו (קלאצקין) לד

מאדעס ע"י סידור הרה"ג הישיש ר' יוסף ישראל היילפערין ני' הרב באדעס, אשר המגרש נמצא שם והמתגרשת נמצאת פה, והרה"ג מאדעס חקר ודרש ממני על שם האשה ואחרי החקירה והדרישה ע"פ עדים שעשיתי נודעתי אשר שמה מעריסה שרה לאה ונקראת שאנא בקמץ, והשבתי אליו שיכתוב שרה לאה דמתקריא שאנא בשין גם לא ביוד אחרי "הנון", יען כי השם שאנא נגזרת משם העריסה שרה לאה, וכמו שכתבו היש"ש והט"ז גבי שם סערכין וסירקא שצריכין לכתוב בשין לפי שנגזר משם שרה וכן כתב הפ"מ גבי שרה דמתקריא שאשה מבא בטיב גיטין באות ס', וש, שהיכא שהי' שם העריסה שרה ונקראת סערכין סירקא יש לכתוב בשין, ואפילו היכא דהי' שם העריסה סערכין סירקא, יש לכתוב ג"כ בשין דאמרינן דמסתמא נגזר משם שרה וטעם הזה כתב ג"כ הפ"מ גבי שרה דמתקריא שאשה שהיא בשין שידוע ומפורסם ששם שאשה יוצא משם שרה

כן לא כתבתי אליו לכתוב יוד אחרי הנון בשם שאניא, רק באלף לבדו, יען כי לפי החקירה והדרישה מהעדים שעשיתי לא נרגש חירק בשם שאנא, וע"כ יש לכתוב רק שאנא באלף לבדו ולא ביוד כמו הענא כעסא גימפל שינדל דתליא במבטא, ובמקום שאין דוחקין החירק ולא נרגש יוד וכתוב יוד הוא פסול כמובא בטיב גיטין אות ש', ומה גם כיון שהשם יוצא מלשון הקודש שרה כל מה דאפשר לקרב ללשון הקדש מקרבינן כמו גבי שירקא שערכין ושרה שאשה וה"נ כיון דשם העריסה הי' שרה ומתקריא שאנא אין לכתוב ביוד ומה גם שעדים העידו לפני שנקראת שאנא בקמץ בלא הרגשת חירק והיכא שלא נרגש יוד ונכתב יוד הוא פסול

ואחד מהמו"צ דעירינו מערער ומוציא לעז על הג"פ שסדרתי ליד האשה שהי' נצרך להכתב סאניא בס' ויוד אחרי הנון, ע"כ אבקש את כבוד גאונו שיהי' נא מטובו למהר להשיבני דעתו הגדולה שהגט כשר בלי שום חשש ופקפוק ואסור להוציא לעז, ומראש הנני נותן את תודתי לרומעכת"ר ושלום וברכת כט"ס להדר"ג וביתו כחפצו וחפץ ידידו מוקירו ומכבדו כגאון ערכו ומצפה לתשובתו בהקדם. ישראל ניסן קארק מו"צ דפ"ק לכבוד הרב הגאון ומצוין במדות תרומיות הנ"ל נ"י

לענ"ד יש עדיפות בנ"ד מהשם סירקה וכדומה, שגם השם סירקה הוא שם של ישראל משא"כ השם סאניא שהוא שם דגיות ג"כ, וכיון שנקראת מעריסה שרה לאה, בודאי מה שנקראת בפ"כ הוא ג"כ מהשם שרה, והשם סאניא ביו"ד מובדל יותר מהשם שרה משא"כ כשנקראת בלא יו"ד עדיף לכתוב באופן שלא יהא דומה להשם דגיות ושיהא ניכר שהוא מהשם שרה שנקרא בשין שמאלית וממילא יבינו הקוראים שגם השמות המסתעפים מזה נקראין כפי הרגיל בשין שמאלית ולכאו' משמע ממ"ש בגיטין ד' י"א שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עכו"ם, דהגם דלא מסקי' בשמייהו, כיון דכשאחד הי' צדיק מסקי' בשמי' כמ"ש התוס' ה"נ בשמות חסידי אוה"ע ועמ"ש הט"ז שנקראו ע"ש אלכסנדר מוקדן (ע' יומא ד' ס"ט), ודמ"ש במד"ר אמור פל"ב שלא שינו את שמן כו' ראובן ושמעון סלקין לא היו קורין ליהודה רופוס" כו', היינו דכשהי' שמם מעריסה ראובן ושמעון וכדומה לא שינו את שמן להקרא בשמות הגוים, וע' גיטין ד' י"ד "ושמותיהן מבוהלין ארדא וארטא" כו' אך ז"א, דאדרבא בשם העריסה יש להזהר טפי, ומה שנקראו ע"ש אלכסנדר מוקדן הוא מפני כבוד המלכות וע' ברכות ד' י"ט זבחים ד' ק"ב. ושהי' זה רצוי לפניו שיקראו הנולדים על שמו, ומ"ש "שרוב ישראל שבחו"ל" כו', היינו לפי שהעדים החתומים על הגט כתבו רק החניכה שהכל קורין אותן ומצד שהיו שרוין בין העכו"ם הורגלו לקרותם בהחניכה שהעכו"ם קורין אותן וע' ברכות ד' ז' דשמא גרים ובירוש' סוף פ"ג דר"ה וביומא ד' פ"ג וסוטה ד' ל"ד, והאשה הזאת הנקראת ע"ש שרה אמנו ע"ה, יש עדיפות לכתוב באופן הניכר שמסתעף מהשם הקודש שניתן לה מעריסה, וגם בל"ז אין חשש כשכותבין בשין כיון שהשין שמאלית נקרא כן, ובפרט במדינת זאמיט שהמבטא אצלם תמיד כן כעין מ"ש (שופטים י"ב) "אמר כא שבלת ויאמר סבלת ולא יכין לדבר כן", ועמ"ש הט"ז או"ח סי' קכ"ח סק"ל דבארץ רוסיא רגיל זה הרבה מאד שאין יודעין להבחין בין שבלת לסבולת, וע' ג"פ ס' קכ"ח סק"ג עמ"ש הב"י שיכתבו אישמיראלדה וכ' הג"פ דלכתחילה עדיף לכתוב בסמ"ך וכמ"ש המהרי"ט בשם שול ודלא כהרשד"ם שכתב לכתוב לכתחילה בשין, וע' במהרשד"ם שהוא נגזר מלעז מלת "חמה" שבלעז הוא בסמ"ך, ועמ"ש בספרי אמרי שפר ס"ס ל'

ודרך אגב הנני להעיר בדבר מ"ש הג"פ סי' קכ"ב עמ"ש ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזול סהדי כתוב תפאתה אר"י ב"ר שמואל בר מרתה משמיה דרב עשו עדים שליחותן, מתקיף לה רבה מי קאמר להו כתובו חספא והבו לה", וכתב הב"י דאע"פ שאין פסולו אלא מדרבנן חספא בעלמא הוא כיון שאינה יכולה לינשא ע"י", דהיינו לפי שאין השינוי גדול כ"כ שהאותיות דטלנ"ת מתחלפות, ודמש"ה סד"א לומר שעשו עדים שליחותן (וחה"ג זצ"ל בבר"י סי' נ"ו תמה ע"ז דאטו מי שנקרא אברהם וכתב אפצהם נימא דמשום דבומ"ף וזשר"ץ הוי מוצא אחד אין הגט בטל, ולענ"ד שאני שינוי גדול כזה הניכר, וכן מ"ש דטעמא דרב משום דהועיל שליחותן לפסלה מן הכהונה, צ"ע דאפי' אי נימא שהפסול מכהונה הוא חלק מעניני הגירושין, אכתי הא כונת המשלח הי' שתתגרש ממנו ולהפטר ממנה ולא רק כדי לפוסלה מן הכהונה), ולכאו' צ"ע דגם אי נימא ששינוי כזה אינו פוסל מה"ת אכתי הא הוי כמו שנכתב הגט שלא ברשות ושליחות הבעל, דהא הבעל שאמר להעדים כתבו גט ותנו לה רצה שיכתבו כפי מה שצריך לכתוב בדקדוק בלא שום שינוי, וכבר כתבו התוס' ד' ס"ו ד"ה הא דהיכא שצוה הבעל לכתוב הגט לכ"ע צריך לעשות ציוויו, ועמ"ש המל"מ פ"ז מאישות ה' כ' להסתפק באומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה ספק קדושין אי נימא דהוי שינוי בשליחות ואינה מקודשת כלל וע"ש מ"ש בההיא דנזיר ד' י"ב, ולענ"ד י"ל דכיון דרבא הוא דקאמר שם דמודה ר' יוחנן באשה שאין לה בת' כו', ואיהו ס"ל דהאומר לשלוחו צא ועשר עלי כו' קרא לתשיעי עשירי קדוש", משא"כ לפום דקיי"ל כר"פ דאינו קדוש דא"ל לתקוני שדרתיך כו (סוף בכורות) ועמ"ש הפ"ת סי' קל"ג בשם המשכנ"י דכל הדברים הנהוגים בגט אף שאין להן עיקר מה"ת ולא מד"ס, מסתמא כל שמצוה לכתוב גט דעתו שיכתבו כראוי בכל המנהגים ואם לא כתבו כן ולא הודיעהו הרי שינו העדים והסופר שליחותייהו ובטל הגט מה"ת, אך לענ"ד יש להוכיח ממ"ש הטור והרא"ש דכשמסופקין אם הגט כשר אם לאו מכמה חומרות שנהגו להחמיר ואין להם שורש ועיקר מן התורה הרי עשו שליחותן אם הוא כשר כו', ומדלא אמרי' דאכתי לא עשו שליחותן לפי שהיתה דעת ורצון הבעל שיכתבו כראוי ושיחששו לכל החומרות שנהגו להחמיר, עכצ"ל שאין המגרש מקפיד בדבר ודלא איכפת ליה כל שהגט כשר, ומ"ש המשכנ"י להוכיח משליח שתרם ופיחת יותר מעשרה שאין תרומתו תרומה ודלא אמרי' דכיון דמה"ת