דבר אליהו (קלאצקין) לג

קושיית התוס' שיחפה על ב"א שזינתה ע"י שישלח לה גט ויבטל שלא בפני שליח. דכיון שמצוה לגרשה אין כח בדבור האחרון לבטל הראשון כעין מ"ש הכ"מ פ"ד דתרומות, והנה התם ג"כ ליכא חיוב ורק מצוה וע' תוס' ריש זבחים) ואין להקשות מהא דקאמר אביי מנא אמינא לה דר"י אשקליה גיטא לחתניה דר' ירמי' ביראה ובטליה כו' הדר תנא ואשקליה על כרחי' וא"ל אותיבו קרי באונייכו וכתובו ליה, דהא שאני התם שהיה מחויב לגרש, דמש"ה אשקליה על כרחי', דלק"מ, דדוקא כדמספקא לן אם היתה כונתו לתלות הגט בהנתינה שלאח"כ, מהני מה שמצוה לשמוע ד"ח דממילא מסתבר שגמר לגרשה בכל ענין, משא"כ היכא שלא רצה לגרש בלא כפיה, ובל"ז י"ל דשפיר מוכיח אביי בענין עובדא דגידל בר רעילאי, דכיון שמתחלה רצה לגרשה, יש לתלות שלא בטל הגט, כעין מ"ש בכתובות ד' נ"ג "שוויה נפשך הדרנא לא קאמינא, ושהוא ענין בזיון שיתראה כקל הדעת והפכפך שאחר ריצוי האשה יחזור בו, והתם דאזל שליחא אשכחה דהוה יתבה ונוולא א"ל הא גיטך א"ל זיל השתא מיהא ותא למחר אזל לגביה וא"ל פתח ואמר ברוך הטוב ומטיב", אפשר שתלה דעתו ברצון האשה כפי שתמצא טוב בעיניה, דמ"ש "הטוב ומטיב", היינו דמטיב לאחריני, היינו להאשה וכמ"ש בברכות ד' נ"ט, והשליח שמסר למחר הגט להאשה הי' ע"פ רצון האשה, דהא בעת שלא רצתה לקבל הגט לא זרק לה, ומכ"ש אחר שא"ל הבעל ברוך הטוב ומטיב, ואולי זה מ"ש אביי אמר ברוך הטוב והמטיב ולא בטל גיטא", דהיינו שהלשון הזה אינו מבטל הגט, וכמבואר בלשון הרשב"א ד' מ"ו שיש ג"ד גמור הראוי לבטל את הגט, וכן בההיא דא"ל אי לא אתינא כו י"ל כן ולכאו' י"ל דהא דקאמר רבא "התם לקיומי תנאיה קא בעי והא לא איקיים תנאיה", היינו דכיון שאין הגט מחוסר מעשה קיום איזה דבר, רק שיש יכולת ביד הבעל לבא קודם ל' יום, אם לא יבא נגמר הגט למפרע משעת נתינה, ודדוקא ע"י קיום התנאי מתבטל הגט והנה מדקאמר בב"מ (ד' ס"ו) מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא גמיר ויהיב גיטא קמ"ל" מוכח דאילו הוה אמרי' שע"ד כן נותן הגט אזלינן כפי מה שגמר בלבו, ודוקא משום "דכיון דבדידיה קיימא למשדי תנאה", ולא התנה, מוכח דגמר בלבו לגרשה בכל אופן, וכהא דקאמר התם "דכיון דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קא מתני' כו' ובלשון הנמ"י ספ"ב דיבמות הוי יודע שהמוציא אשתו משום נדר כו' ותו לא מצי עקר גיטה בדברי שקר", מבואר ג"כ דהחשש הוא שבדברי שקר יוציא לעז, ודהגם שכתבו התוס' בגיטין ד' ל"ב ד"ה מהו דתימא, שנאמן לומר כך היה בלבי כמ"ש קדושין ד' נ' אינו נאמן לבטל הגט אחר שכבר ניסת ולהוציא הבנים מחזקת כשרות ובלא"ה יש לחלק

, ומ"ש מהא דאמרי' בקדושין ד' ס"ב כשאומר הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך, ולא אמרי' שאילו הי' יודע שאין הקדושין תופסין לא הי' מגרשה, לענ"ד כיון דאפי' אי תפשי קדושין, תלוי הדבר ברצונה (ע' סי' מ' כשחזרה תוך ל') ותיכף ברגע שאחר גירושין תוכל להתקדש לו, ולא שכיח שכרגע ישתנה רצונה, אינו מקפיד ע"ז, ומסתמא הוא לטובת שניהם להבריח מבע"ח או לגבות כתובה מערב (ע' ב"ב ד' קע"ג) וא"א לגבות כתובה כדהוי דרך הערמה בעלמא וגמר ומגרש לחלוטין שאינו חשוד להערים כדי לגזול מהערב וכה"ג. וי"ל ג"כ עפמ"ש סי' י"ג סי"ב שיוציא בגט ואח"כ רשאי לחזור ולקדשה, וא"כ ל"ש לבטל הגט מטעם אומדנא, כיון שמחויב לגרשה ועכ"פ י"ל כמ"ש בענין היכא דאיכא ג"ד גמור ובענין פתוי קטנה אונס, ביארתי במק"א דגם כשיש לה רצון ודעת, היא כאנוסה שאינה יכולה להתגבר על יצרה ותאותה, מצד שדעתה קלישתא, ודכל שדעתו קלישתא יש לדקדק בו יותר שלא יהא כמוטעה ואנוס

ועפמ"ש מבואר דהיכא ששינה המגרש את שמו. כדי לפסול הגט, כשאין הגט פסול משום דלא הוי שינוי הפוסל, ליכא חשש ג"ד, כיון שעשה שלא כדין והוא ענין חוצפא לרמות ב"ד מסדרי הגט (וע' ב"ב ד' קס"ז) וכן היכא שע"פ דין מחויב לגרשה, דבודאי גמר ומגרש וכמ"ש, (וע' ב"ב ד' קנ"ג זיל כתוב לה כו' וע' גיטין ד' מ' שלח לי' כאשר עשה וגו'), או שמתחילה הוא בעצמו רצה לגרשה (וצריך להתברר שחזר בו וכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה ע' שבת ד' צ"א) משא"כ כשהאשה מורדת בבעלה שלא כדין ומכרחת אותו לגרשה, שיש לחוש לג"ד גמור, וע' פ"ת ס' קמ"ה ס"ק ו' בשם המשכנות עקב שקשה מאד להקל ולדחות דברי מהר"ם לובלין ושכ"כ בס' גט מקושר, וגם לדעת המקילין י"ל דהיינו משום שהשכ"מ רוצה בטובתה שלא תזקק ליבם (ומצוה קעביד) וכיון דלכתחילה אין לגרש ע"י תנאי, ומצוה לשמוע דברי חכמים שתקנו שיגרש בלא תנאי, גמר ומגרש לחלוטין (ודממה שלא התנה מוכח ג"כ) משא"כ היכא שמגרשה רק מצד ההכרח וע' סי' קמ"ו ס"ג ובפ"ת ריש סי' קמ"ג

ועמ"ש התוס' בכתובות ד' ט' ד"ה כל היוצא וז"ל ור"ת מפרש כותב גט כריתות לגמרי בלא שום תנאי כו' דקרי לה ספק א"א לפי שהיו מגרשין בצינעה שלא יהא נודע ויקפצו עליהם בנ"א לקדשה כו' ע"ש, ולכאו' יפלא אטו בשביל שנתגרשה בצנעה היתה ספק א"א, ועפמ"ש י"ל דכיון שגירשה בצנעה כדי שלא יקפצו עלי' בנ"א לקדשה מוכח מזה שלא היתה כוונתו להתירה לעלמא אלא אם לא יחזור, לביתו מן המלחמה, ודממילא בשעה שלא נתברר עדיין אם יחזור מן המלחמה הי' הדבר מוטל בספק (וע' מנחות ד' ס"ד היכא שאח"כ נתברר ההיתר אי בתר מחשבתו אזלינן, ובקדושין ד' פ"א), משא"כ אילו נתגרשה בפרהסיא היינו אומרין דכיון שהי' יכול להתנות ולא התנה, גמר לגרשה בכל ענין, וי"ל ג"כ דמש"ה הויא ספק א"א, גם לפום דבעי התוס' מקודם להקשות שע"י חזרת אוריה באמצע המלחמה נתבטל הגט, שהדבר מוטל בספק אי גמר בלבו לגרשה בכל ענין, כיון שגרשה בלא שום תנאי

והנה בדבר מ"ש כת"ר שהמגרש מוחזק בעירו שאינו שפוי בדעתו, כתב לי הרב מו"ה גדלי' יעקובזאהן ני' החוב"ק בעלזיץ שיודע שהמגרש שפוי בדעתו וכן אומר המו"ץ שסידר הגט, והמתגרשת טוענת שנכונים להשליש ביד שליש הרצוי להמגרש כל מה שהבטיחו לו, ושהיה המדובר שיקבל הכסף כשיגמר הגט רזאנדאווא ע"פ חקי המדינה, ושהבעל התנהג שלא כדין תורה (ומצד יתר החששות לכאו' יש להכשיר בדיעבד) לזאת לא אוכל להחליט דבר עד שיתברר טיב הענין בכל פרט ופרט לפני ב"ד הרצוי להצדדים, וכתבתי הנלע"ד יום א' פ' חיי ט"ז מרחשון תרע"ג לפ"ק אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין. סימן יט ב"ה יום א' א"ך מ"ח תרע"ב קאוונא כבוד ידיד ד' ויד"נ עוז הרב הגאון האמיתי פאה"ד והדרו כו' הנודע למשגב בספריו היקרים כקש"ת מהו' אליהו קלאצקין שליט"א הגאב"ד דלובלין שלום וברכה וכט"ס

, אחד"ש הגנ"י באה"ר ונאמנה, הנה ביום ג' העבר סדרתי ג"פ ע"י שליח שני ליד אשה הנשלח