דבר אליהו (קלאצקין) לא

אפי' באנשים לא דמי לשתיית כוס עקרין ואסור רק מטעם אמירה לעכו"ם, והרופא אדעתא דנפשי' קעביד הגם שנוטל שכר בעד מלאכתו. כתבתי הנלע"ד יום ה' ו' מר"ח תרע"ג, אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין. סימן יח יום חרום א' לסדר כי היא חייך וארך ימיך שנת נתברך לפ"ק בורא ארץ ושמים יכתבהו ויהתמהו בספשצ"ג לאלתר לחיים ויזכה לראות בנחמות ציון וירושלים אל כבוד הרב הגאון הגדול מעוז ומגדל שמו נודע בשערים ע"ה פ"ה המפורסם לשם ולתהלה כש"ת מו"ה ארי' שלאויט"א, אבד"ק לובלין

ילמדנו רבינו בדבר הגט אשר נתהוה בעירכם אשר אחד ממחננו שלמה נתן בן משה מפה אשר גירש זוגתו מבעלדשידטץ ויש על הגט הרבה חששות אחד שהמגרש הלז מוחזק בעירינו שאינו שפוי בדעתו שנית שהטעו אותו שהבטיחו לו שישא את בת ר' משה חיים מבעלדשידטץ הגרושה מאישה, ביילא שמה וזה הי' מדברים בעת כתיבת הגט, שלישית אשר השלישו אצל ר' משה חיים הלז סך שלש מאות רו"כ חוץ חפיצים אחרים וחפצים שלו ולא נתנו לו אף פ"א ושום חפץ, וזה אמר בפירוש קודם נתינת הגט שהוא מגרש באופן זה שאם לא יתנו לו לא ירצה לגרש וכן ראיתי בהעתק אשר כתב הרב המ"ץ ר' נתן רייפמאן נ"י מלובלין להרב מבעלדשידטץ נ"י אשר הוא בעצמו שמע מהמגרש כמה פעמים כדברים האלה, רביעית אשר המגרש אמר מקודם נתינת הגט אשר רוצה לגרש רק באופן שהיא לא תנשא עד עשר שנים ויש בזה חשש ביטל הגט כידוע וגם נתן המגרש לר' נתן תקיעת כף ע"ז שלא יאמר כן ויש בזה חשש אונס כמבואר בא"ע סי' קל"ד והנה אנחנו מצידינו כתבנו להרב מבעלזיץ אשר האשה הנ"ל מבעלזין המתגרשת עלקא דינה בת ר' נפתלי הלוי אסורה להנשא עד שיברר הדבר לפני כבוד גאונו שלאויט"א ע"כ באתי לבקש את כ"ג שלויט"א שיאבה לחוות את דעתו הגדילה בזה ויכתוב ג"כ להרב מבעלזיץ שהאשה הזאת אסורה להנשא עד שיברר הדבר לפני כ"ג והנה לא באתי כעת לפלפל בהלכה בנידן זה מכמה טעמים כמוסים רק לאפרושי מאיסורא דברי ידידו עוז המשתחוה מרחוק מול הדרת כבוד תפארתו הרמה והנשאה יעקב שלום בהרב מו"ה דוב הכהן זצלה"ה אב"ד דלעברטוב אבגדור יהודא ליבוש דומ"צ דפ"ק תשובה לכבוד הרבנים הה"ג הנ"ל נ"י

מ"ש כ"ת ע"ד הג"פ שנסדר וניתן בפה ביום ב' ט"ו מנ"א תרע"ב (בעת שהייתי בקריניצא במדינת גאליציא), יש לעיין בזה עפמ"ש הפ"ת ריש סי' קל"ד דכשאמרו להמגרש שכבר השלישו בעבורו כסף וחפיצים אין שום הוכחה ממה שאמר אח"כ שנותן הגט בלא שום תנאי, שאינו תולה נתינת הגט בההשלשה, כיון שלפי מחשבתו כבר הוא כמונח בקופסא, ודדוקא בנדון הבינת אדם שלא הקפיד הפרוש שיהיו החפצים כמו שאומר עתה יש להקל, וכ"כ הגאון מקאוונא זצ"ל בעין יצחק השני אה"ע סל"ז, ענף ה' להחמיר כשהטעו אותו בהשלשה שהוא ענין עבר, וא"כ בנ"ד שהמגרש הי' מוטעה לחשוב שתיכף אחר הגט תנשא לו בת רמ"ח, ובכל זמן כתיבת הגט קרא את רמ"ח בשם חותן, והוא אמר לו שמונח הכל תח"י, והי' המגרש סובר שהמעות והחפצים הם כמונחים בקופסא כאשר מונח אצל ידיד נפשו המיועד להיות חותנו, ולא ידע ולא הבין שכל הבטחות רמ"ח הי' רק כדי שיגרש את אשתו, איכא לכאורה חשש גט מוטעה

, וראיתי לחה"ג זצ"ל שכתב בבר"י סי' ס"ד דכשיש א אומדנא שאם ידע אמיתת הדברים לא הי' מגרשה בטל הגט, ושאני המוציא אשתו משום שם רע (גיטין ד' מ"ו) דאע"ג שאמר משום ש"ר אני מוציאך, כיון שהי' יכול להמתין ולחקור והי' מתברר לו שהש"ר שקר והוא הי' נבהל ומהיר לגרשה מוכח דעילה ואמתלא מצא לגרשה ושהי' חפצו לגרשה, וליכא ג"ד ואומדנא שלא הי' מגרשה אם הי' יודע שהש"ר שקר, ודמש"ה קאמר רבא דרבנן אדרבנן ל"ק מאן חכמים ר"מ דאמר בעי' תנאי כפול כו', הגם דרבא ס"ל דג"ד בגיטא מילתא ומכ"ש כשמגלה דעתו בשעת נתינה, ועכצ"ל דהתם ליכא ג"ד גמור, והאיבעיא כשאומר היום אי את אשתי כו', היינו משום דלולי הג"ד לא הי' אומדנא, והביא מ"ש המח"א סוף ה' גירושין דשאני היכא דאנן סהדי שע"ד כן עשה שאין דרך בנ"א למכור קרקעותיו שהוא מתפרנס מהם אם לא הי' בדעתו לעקור דירתו משם וע"י הג"ד הוי אומדנא וכשלא גילה דעתו ליכא אומדנא שלפעמים אין ידוע מפני מה הוא מוכר, וכתב לדקדק ממ"ש הרשב"א בלשונו "וכ"ת גילוי הדעת יש" ואח"כ כתב "ג"ד הראוי לבטל את הגט" שצריך ג"ד גמור, ודבמגרש משום ש"ר ליכא ג"ד, והוא דלא כמ"ש מהר"ם מלובלין תשו' קכ"ב שמדברי התוס' מבואר דאע"ג שגילה דעתו ואמר שבשביל דבר זה מגרשה איכא רק חשש לעז, אלא דמשום חומר א"א ראוי להחמיר כפרש"י

ולענ"ד גם מדברי התוס' שכתבו עמ"ש "והוא שאמר לה משום ש"ר אני מוציאך משום נדר אני מוציאך קסבר טעמא מאי משום קלקולא אי אמר לה הכי מצי מקלקל לה וז"ל התוס' נראה דחששא זו אינה כי אם לעז בעלמא ולא שיהי' ממש גט בטל ובניה ממזרים דהא לא אמר ע"מ, דאע"ג דבכמה דוכתי מהני גילוי דעת כמו שטר מברחת (כתובות ד' ע"ט) וזבין ולא אצטרכו לי' זוזי (ד' צ"ז) הכא ליכא למימר הכי מדבעי לר"מ תנאי כפול, לכך נראה דלא אתי אלא ללעז בעלמא שיוציא עליה לעז כדי להחזירה אע"ג דכבר נישאת לאחר שריא לי' דזנות דשוגג הוא ולכך אמרו חכמים דלא יחזיר דהשתא שוב לא יוציא לעז עכ"ל, מוכח דמהני ג"ד ואומדנא לבטל הוט דאלת"ה יקשה הא דקאמר שמא תלך ותנשא לאחר ונמצאו דברים בדאין ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' אם היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין" דהא אין שום ממשות בהלעז שיוציא, כיון שהגט כשר בכל אופן, וגם נוכל להודיע לו שלא יועילו דבריו לבטל הגט, וכן יפלא לאיזה צורך הי' התקנה שלא יחזיר עולמית, דהא גם אם יהא מותר להחזירה קודם שתנשא לאחר, אכתי כיון שאחר שתנשא לאחר יש לה דין מחזיר גרושתו אחר שניסת כיון שנשואי השני הן נשואין ע"פ ד"ת, נוכל להודיע לו הדין שהיא אסורה עליו וממילא לא יוציא לעז כדי להחזירה, כיון שידע שלא יהא לו שום תועלת מהוצאת לעז, ואפי' אם יחפוץ לא יוכל להוציא לעז, לזאת ההכרח לומר דלעולם אם היינו יודעין שכן הדברים כמו שהוא אומר שאם הי' יודע שהש"ר שקר לא הי' מגרשה הי' הגט בטל, אלא שאין אנו מאמינין לו, ומשום דכיון שלא המתין עד שיתברר הדבר יש לנו הוכחה מזה שהי' רצונו לגרשה, ושמצא עילה ואמתלה בהש"ר, ומש"ה ליכא חשש ספק ממזרות (וספק ממזר הוי רק מעלה ביוחסין) שהן בחזקת כשרות, ושפיר כתבו התוס' "שיוציא עליה לעז כדי להחזירה", דלענין איסור מחז"ג אחר שנשאת הוא