דבר אליהו (קלאצקין) כט

ועמ"ש הרשב"א דמי שנשבע שלא לשחוק כו' אין נזקקין לשאול על נדרו, דהשחוק בקוביא עבירה היא, ואם מפני שלא יתקפנו יצרו לעבור על שבועתו יכניע את יצרו, ובספרי אמ"ש (סי' נ"ג) הבאתי מ"ש בשעה"מ דהגם דאמרי' (גיטין ד' ל"ח) שמחויב לשחררה משום דהוי קעבדו בה אינשי איסורא, היינו לפי שכבר נכשלו בה, ולכאו' י"ל ג"כ דשאני יצר דזנות וכמ"ש בחגיגה ד' י"א דגזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם, וכיון שהיתה מחזרת אחריהן ומשדלתן לזנות חשיבי כאונסים (כמ"ש ד' מ"א תד"ה כופין) משא"כ תוקף היצר לשחוק בקוביא דלא אלים כ"כ ויוכל להכניע את יצרו, וע' ח"מ וב"ש אה"ע ר"ס כ"ג ממ"ש הס"ח שכשירא שיתקפנו יצרו ויכשל בא"א או בנדה (וגם בזה נכלל חטא השח"ז) מותר השח"ז, וע' ח"ס (אה"ע ח"ב ת' קכ"ה) דשאני אונס גמור כההיא דריש כתובות, משא"כ מ"ש באו"ח סי' ש"ו דחיישי' שתתפתה ויצרה הוא שאונסה דכיון דלא פטורה מעונש החיוב להצילה, והביא מ"ש בהגהת הרי"ף ספי"ד דשבת דהא דר"א שחרר עבדו משום מצוה דרבים היינו משום דגם הוא זכה עמהם ע"ש, והנה בנ"ד החשש מכשול ע"י חסרון מקוה לא דמי לההיא דחצי' ב"ח שהיתה מחזרת וממציאה עצמה לזנות, ודכיון שאין לה היתר חיישי' טפי כמ"ש בסוטה ד' ז', משא"כ נדה שיש לה היתר, רק שיש טרחה לנסוע למקום אחר, דלא אלים יצרי' כ"כ וכמ"ש בסנהדרין ד' ל"ז לענין היתר יחוד, והחשש מכשול ליכא אצל החוטא בנתינת כסף באיסור, והגם דקיי"ל בקדושין ד' מ' שהחוטא מכריע כל העולם לכף חובה, וכן כאו"א לא יוכל לצאת ידי חובתו במצות תוכחה ואפרושי מאיסורא, מ"מ הא מוכח דדוקא כדהוי תקנת עצמו ממש, ובפרט שביד הציבור לבנות מקוה מכספם או להשיג כסף בהלואה אפי' בריבית דרבנן (ע' ס' ק"ס), וזה שרוצה ליתן הכסף הוא רק לפי שיקבל כספו חזרה בכפלים מהשכירות שיקצבו לו, ויוכלו הציבור בעצמם לבנות מכספם ולמצוא מוצא לכסף פרעון מדי שבוע בשבוע, ונהי דקדירה דבי שותפי לא חמימא כו' (ב"ב ד' כ"ד) ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו ואינו שולט בממונו, מ"מ כיון דצבור לא מיעני רק שמתרשלין בדבר לא חשיבי אונסין והוי ענין פשיעה, והחטא הוי חטא הרבים שהתקנה הוי גם על המקבלין, וממילא גם אי נימא דהוי רק ענין איסור מדרבנן עפמ"ש בספרי אמ"ש סי' ע"ה לענין חלות התקנה על הדורות הבאים (ושאני תקנת חר"ג שניסת לו ע"ד התקנה) ובפרט כשהמו"צ ראוי לכך. וכונת התקנה היתה רק שלא יתמנה מי שאינו ראוי לכך, ורק מטעם לא פלוג ושלא יאמר כאו"א אני הגון לרבנות, כעין מ"ש בחגיגה ד' כ"ב שאם אתה אומר לו טמא אומר לך שלי טהור ושלך טמא", וגם הוי דרך הערמה, והגם שמפורש בהתקנה שלא להערים י"ל דכיון דזה הוי רק מטעם לא פלוג, הוי רק איסור מדרבנן, אכתי כיון דלא חשיבי הצבור אנוסין אין להתיר בשביל זה אף חטא קל, ואם נאמר להתיר בזה יתבטל התקנה לגמרי, כאשר תמיד ימצאו אמתלאות לפרוץ גדר התקנה שהוא סייג וגדר לתורה. אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין סימן יז כבוד הרב ה"ג חריף ובקי וכו' מו"ה אברהם העניך ברילל ני' בטשענסטחוב

מ"ש כת"ר בנדון אשה אחת אשר החליטו הרופאים שאם תתעבר תהא בסכנה גדולה, אם מותר לעשות נתוח קצת בגופה כעצת הרופאים והבעל מסכים ע"ז וכבר קיים מצות פו"ר, והביא מ"ש הריטב"א יבמות ד' ס"ה דבמקום חשש סכנה אפי' אם הות מפקדא אפו"ר ג"כ היתה מותרת, ומ"ש הח"ס אה"ע ת' כ' לכאו' נתוח בגופה חמיר טפי משתיית כוס עקרין, דהא המשקה כוס של עקרין אין לוקין עליו והא דפריך הש"ס (שבת ד' ק"י) עמ"ש לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר, ומי שרי והתניא מניין לסירוס באדם שהוא אסור כו', היינו דממ"ש שהוא אסור מוכח דאיסור הוא דאיכא ומלקות ליכא ועכצ"ל דלא מיירי בסירוס בידים אלא ע"י כוס עקרין וכדפרש"י ד"ה לא תעשו קרי ביה לא תיעשו, ודליכא מעשה בידים ומוכח דגם כה"ג אסור מה"ת, וא"כ נהי דהמסרס את הנקיבה פטור, מ"מ גם בנקיבה קיל טפי כשאין מסרס בידים וא"כ כדאפשר ע"י שתית כוס עקרין אין לעשות נתוח בידים, דאפשר שפוגעין באברי הזרע אך ז"א, דהא אין האשה בעצמה עושית הנתוח ובפרט כשעושה רופא עכו"ם, דלא קיי"ל כר' חדקא ואיכא רק משום אמירה לעכו"ם שבות הגם שהוא פועל בשכרו, (ואפי' לר' חדקא לא שייך בב"נ כשעושה נתוח באשה לצורך רפואה) ובפרט שקודם הנתוח משקין אותה סם המפיל תרדמה שלא תרגיש כאב ולא תעשה שום תנועה ולא קעבדה מידי, וקיל טפי משתית כוס עקרין ששותית בעצמה רק דליכא סירוס בידים, והכא הרופא הוא שעושה, ואין אף שום סיוע מצדה

והנה מ"ש בספר יראים לרבינו אליעזר ממיץ מצוה שפ"א וז"ל שעיקר סם בדרבנן מדשרי בזקנה ועקרה ואפי' למ"ד נשים נצטוו על פו"ר כו' לכאו' מוקשה דהא הש"ס דריש לה מקרא, ועכצ"ל דמיירי לענין כוס של עקרין מדפריך מינה עמ"ש תרין בשכרא ומיעקר, וי"ל דכונת ס' יראים היינו לענין נקיבה, וקאי עמ"ש מקודם שהכתוב לא דיבר אלא בזכרים כו' וע"ש מ"ש וז"ל ולר' יוחנן מוקמי' לה בזקנה ועקרה שמעי' מהתם אע"ג דאסרי' נותק אחר כורת לא אסרי' אלא בישראל שכיוצא בו ראוי לבנים אבל זקנה ועקרה שאין כיוצא בהן ראוי לבנים שרי עיקור סם כו', ואיסור עיקור ע"י סם מה"ת הוי רק במקום דאיכא משום סרוס משא"כ באשה דאיכא רק מטעם פו"ר אליבא דריב"ב, ומש"ה פריך עמ"ש אלא בסריס כו', דכיון דחייב מסרס אחר מסרס ה"ה שיש איסור בשתית כוס עקרין, כיון דגם זה אסור מה"ת

ולכאו' מאי פריך דהא שאני נותק אחר כורת שעדיין לא נגמר ענין הסריסות, הגם שכבר אינו מוליד, משא"כ היכא שכבר הוא נתוק, וצ"ל דדייק הש"ס מהלשון "לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר", דמשמע לי' דהיינו שמותר לשתות הסם הזה גם כשעושה בשתייתו פעולת העיקור, (וגם כשאין הכרח לצורך רפואה, דהא קאמר ואי לא לייתי תלתא קפיזי כו' ודאפשר להתרפאות באופנים אחרים, ומלשון המשנה חוץ ממי דקלים וכוס עקרין כו', מוכח דבחול שרי אף לבריא), וכשהוא סריס לגמרי, אין שתיית הכוס של עקרין פועל העיקור שכבר נשלם ענין הסריסות, ועכצ"ל דמיירי בסריס שלא נגמר הנתיקה, דאז אפשר שע"י הכוס של עיקרין הן נתקין, או שפועל להפסיד אברי הזרע, ושפיר פריך דכה"ג אסור משום מסרס אחר מסרס, ובזה מתישב מ"ש לתרץ אלא בזקן וביארו התוס' דל"ש למיסר משום מסרס אחר סירוס דזקנה לאו סירוס הוא, ולכאו' יפלא דאדרבה כיון שלא נסתרס מקודם מכ"ש שיאסור שתיית כוס עיקרין, ועפמ"ש יש לומר דלהס"ד שמצד הזקנה אין לו רפואה כבר נפסדו פעולת אברי הזרע לגמרי, ושאני כורת כשלא נתקן שלא נשלמה הפעולה, ודמ"מ מתישב מ"ש "ומיעקר" משום