דבר אליהו (קלאצקין) כח

השם, אכתי יש בזה עכ"פ איסור דרבנן משום דהוי ענין חציפות כשקנא לה הבעל וכמ"ש בתה"ד ת' רמ"ד, ונהי דלא מוכח דאמרי' חטא בשביל שיזכה חבירך ממה שתמצא מי שיתרצה לסתור עמה, דאפשר שלא ידע אביה מהקנוי, או שתמצא קל הדעת שיתרצה לזה, אכתי מוכח שאינה עושית מעשה חטא בסתירה כה"ג, וליכא למימר דכיון שאם הי' הבעל יודע שכונתה לשם מצוה לא היה מקפיד ע"ז, ממילא לא קעבדה איסורה, דא"כ הדק"ל דלימא ר' ישמעאל לנפשי' כו', ועכצ"ל שיש ענין חטא בסתירה כשעושית כן כדי שתלד בריוח, ובפרט שאין בידה שיקנא לה בעלה מאביה וכה"ג המותר להתיחד עמה, וא"כ בהכרח תסתור ותתיחד באיסור, ועכצ"ל דכשעושית כן כדי שתזכה בקיום לשבת יצרה לא עשתה מעשה חטא

וראיתי בבר"י (חיו"ד סע"ב) שהקשה חה"ג זצ"ל בהא דקדושין ד' ס"ט דקאמר איבעיא להו ר"ט (דקאמר יכולין ממזרין לטהר כיצד ממזר נושא שפחה כו') לכתחילה קאמר כו' ת"ש אושפזיכנא דר' שמלאי ממזר הוי א"ל אי אקדימינך טהרתינהו לבניך אא"ב לכתחילה שפיר כו', והקשה דהא גם אי אסור לכתחילה שישא ממזר שפחה אמרי' עמוד וחטא שישא שפחה כדי שיהי' לו זכות לטהר בניו, והכריח מזה דל"א עמוד וחטא כו' אלא באיסור עשה משא"כ באיסור לאו אפי' היכא דלא פשע, ודמ"ש עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה כו' (מנחות ד' מ"ח), שאני התם דהוי לתקנת קרבנות יע"ש, ולכאו' מבואר כן בחי' הריטב"א שם ד"ה דא"ל זיל גנוב ואזדבן בע"ע וז"ל הא פרישנא בפ"ק דלאו דוקא זיל גנוב שאין אומרין לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה כו' ע"ש, וברשב"א שם הביא ממ"ש פ' האיש מקדש גבי בהמה שנמצאת בירושלים וכי א"ל לאדם עמוד וחטא כדי שיזכה חבירך, ודלא כמ"ש בלשון הש"ס בשביל שתזכה, ודמה שמתקן הקרבתה של בהמה זו, הוי זכות לדידי', ולולי דבריהם ז"ל הי' מקום לומר דשאני מה שישא שפחה שהרב ואדון של השפחה ימחה וכן השפחה לא תזדקק לו באיסור בשביל שיזכה הממזר משא"כ מ"ש זיל גנוב כדי שיזכה בעצמו, ויותר י"ל כמ"ש התוס' דהו"ל לשנויי דא"ל זיל ומכור עצמך וכר"א דאמר אחד זה ואחד זה רבו מוסר לו ש"כ, והא דקא"ל זיל גנוב ואזדבן בע"ע כו', לכאו' י"ל הכונה דכיון דאיהו ס"ל כר"א שרבו מוסר לו ש"כ גם כשמוכר עצמו, אלא שהרב לא ימסור לו ש"כ מצד שחושש לדברי חכמים החולקין על ר"א, ממילא אם יחשבו ב"ד שגנב, כגון שיערים להסתיר ולהטמין איזה חפץ ולא יוציאו מרשות בעל החפץ ולא יכוין לקנות, רק שיכלכל דבר באופן שיתראה למראית עין שגנב, וגם הוא יאמר כן לפני ב"ד, וכבר ביארתי באה"ר סי' ל"ז דהיכא שגם בלא דבריו יש רגלים לדבר שעשה כן י"ל דלא אמרי' אין אדם עושה עצמו רשע, ממילא ימכרו אותו ב"ד וימסרו לו ש"כ, והגם דקמי שמיא גליא שלא גנב ושאין במכירת ב"ד כלום, הא לפום דס"ל כר"א דגם כשמוכר עצמו רבו מוסר לו ש"כ קמי שמיא גליא שנושא בהיתר ובבר"י שם הוכיח כמ"ש זיל ומכור עצמך כו' הגם שאסור למכור עצמו לע"ע משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים, כקושיית הטו"א, דעכצ"ל דכיון דהוי רק איסור עשה היכא דלא פשע אומרין לאדם חטא באיסור עשה בשביל שתזכה, ולענ"ד י"ל דדוקא גבי חציו עבד וחב"ח שכשימכור עצמו בע"ע, כיון שאסור באחרת ולא תוהו בראה וגו', בהכרח יהא ע"ע גמור לשש שנים ויותר על שש, משא"כ הכא שאחר שיוליד מהש"כ בנים שיטהר זרעו, בידו לצאת אח"כ בגרעון כסף, ויהא ע"ע רק לפי שעה לטובת עצמו ושבכל זמן בידו להיות בן חורין, ול"ש לומר ולא עבדים לעבדים במה שעושה לפי שעה לטובת עצמו והוא אינו מוכרח לכך רק שהוא רוצה לטהר זרעו, ועפמ"ש הי' מנסיב לי' עצה באופן שלא יעשה שום איסור, והוי כעין מ"ש ביבמות ד' קט"ז אלפוה שיקרא, אינהו כרבנן ס"ל אמרי תעביד הכי כי היכי דלישריה יע"ש, וה"נ לפום דס"ל כר"א מנסיב לי' עצה כזו כדי שגם הסוברין כרבנן דר"א לא ימחו בידו, ויכלכל מעשהו באופן שלא יסבב צער אף לפי שעה לבעל הממון, שתיכף שירגיש אבידת הממון יתודע לו שלא יפסיד מזה, לפי שינגבה מהאושפזיכנא ע"י שימכרוהו לע"ע (עמ"ש באמ"ש סי' ל"ד ממ"ש הש"מ ב"ק ד' פ' וכתובות ד' י"ט, וע' ע"א ד' ע"ב)

ועכ"פ מבואר לכאו' דל"א עמוד וחטא בשביל שתזכה אפי' היכא דלא פשע, (ולאו דוקא במה דהוי רק דאפשר שיצמח עי"ז זכות אלא גם במה דהוי כעין בעידנא כו'), אך לענ"ד הכא לא הוי כדי שתזכה זכות דמצוה, דהא אדרבה אינו מקים מצות פו"ר אלא בנשואי ממזרת (ע' ירוש' פ"ב דיבמות ה"ה) ולא בשפחה שהולד מתיחס אחריה, וא"כ גם אילו הי' נושא שפחה, הי' מחויב לישא אח"כ ממזרת לקיים מצות פו"ר ואולי היינו מ"ש, אי אקדמתך טהרתינהו לבנך היינו שהי' מקדים קודם שהגיע לעשרים שנה שלא נתחייב עדיין בפו"ר (ע' קדישין ד' כ"ט ואה"ע סי' א'), וא"כ אינו ענין למ"ש התוס' (ב"ב ד' י"ג) גבי חציו עבד וחב"ח "וא"ת וישא ממזרת כו' ואור"י דאין זה תקנה להרבות ממזרים בישראל דשאני הכא שהוא מוכרח לישא ממזרת ג"כ, והגם שמבואר ברמב"ם (פט"ו מא"ב ה"ד וע' ב"ש אה"ע ס"ד סקל"א) דממזר נושא שפחה לכתחילה כדי לטהר את בניו, ומשמע שאין עליו חיוב שישא ממזרת ג"כ (וע' יבמות ד' ס"ב תד"ה ה"מ דלא הוה כפינן לשחררו כשיכול לקיים הא דלשבת יצרה) היינו דווקא לפום המסקנא משא"כ לפום האיבעיא דר"ט קאמר בדיעבד, ודממזר לא ישא שפחה לכתחילה וגם אי נימא דגם להס"ד הרשות בידו שלא ישא ממזרת, אכתי כיון דתקנת עצמו הוי שיקיים מצות פו"ר, ממילא לא דמי למ"ש התוס' גבי חציו עבד וחב"ח, דהתם אפשר בתקנה גמורה, משא"כ הכא שבנשואי שפחה אין הולד מתיחס אחריו, ממילא לא הוי זה כדי שתזכה, שאין זה תקנת עצמו רק כדי שיטהרו בניו, (והבנים הנולדין ג"כ אינן חוטאין וממזר ת"ח קודם כו'), והיינו מ"ש הריטב"א שאין אומרין כו' בשביל שתזכה", היינו זכות כזה שהוא רק לטהר בניו ולא תקנת עצמו, ובתורת מכ"ש מייתי הריטב"א ממ"ש גבי בהמה שנמצאת בירושלים, וגם התם הוי רק תיקון הקרבת בהמה דעלמא, ולא מוכח לענין היכא דאיכא זכות דמצוה ממש, ובמ"ש למעלה די"ל שחייב לישא ג"כ אחרת לקיים פו"ר, אין להקשות דכיון שבהכרח יוליד פסולים ג"כ אלא שיטהר יתר הבנים, גם השתא יש לו תקנה (דמסתמא גם עתה עדין הוא בן בנים), דלק"מ, דהשתא לא תניח אשתו הנשואה להכניס שפחה לצרה בתוך ביתה, ובפרט כשאין לו די הספקת מזוניתן יחד (וע' יבמות ד' ס"ה), ובלא"ה, אם הי' נושא אחרת רק לקיום פו"ר דסגי בזכר ונקיבה הי' פורש אח"כ ולא היה מוליד בנים מרובים בפסול, והיו נטהרין יתר הבנים.