דבר אליהו (קלאצקין) כד

וכן בההיא דחולין ד' ג' מרתת שיתגלה שקרו ולא יוסיפו לשחוט אצלו, (ובפרט שהכותי מחזיק עצמו לישראל ואין רוצה להתפס בזיופים) משא"כ כשאומר שפלוני הישראל מת, דלא מירתת ממה שיתודע שאמר שקר ואדרבה יתפאר ששחק ביהודאי להכשילם

ומ"ש עוד בבר"י להוכיח ממ"ש ביבמות ד' מ"ז דמי שבא ואמר גר אני כו' בחו"ל א"צ להביא ראי' דברי ר' יהודה, דלכאו' תמוה דכיון שמוחזק לן שהי' עכו"ם הוי איסור דאו' דאתחזק איסורא והיכי מהימנינן לי' שנתגייר להשיאו ישראלית ועכצ"ל דמיירי שאומר נתגיירתי בב"ד פלוני דהוי מדעל"ג דמירתת שמא יחקרו ויתבדה לענ"ד אפי' מדברי ר"י לא מוכח דס"ל הכי, דכיון דהשתא הוא מהול הוי חשש רחוק לחשוש שמא גבעוני מהול הוא, וכן הוי חששא דלא שכיחא לחשוש שלא נימול בב"ד ומכל עצמו רק כדי שתנשא לו ישראלית כיון דגם לצד החשש שלא מהל עצמו לשם יהדות נוח לו יותר להיות נמול בפני ב"ד כדי שיהא בטוח שתנשא לו ישראלית, מש"ה ס"ל לר"י שא"צ להביא ראי' וגם בלא"ה שאני התם דמירתת שאם יתגלה שלא נתגייר, תהא הישראלית אסורה לו, ושוב לא יוכל לתקן גם כשיתגיר אח"כ מצד שכבר בא עליה באיסור ע' סי"א סעי' ו'

ומדקאמרי חכמים לר"ע שמעשה בבני לוי כו' וחלה אחד מהם והביאוהו בפונדק ובחזירתם אמרו לפונדקית איה חברנו נומית להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא תהא כהנת כפנדקית" (סוף יבמות) מוכח דלא מירתת הא"י מה שיותפס בשקרו דאלת"ה לא מוכח מידי מההיא דפונדקת דשאני התם שאם יתברר שלא מת יתברר שקרה ולא תוכל להתנצל לאמר שטעתה כיון שהכירתו שהי' אצלה בפונדק ואמרה מת וקברתיו וע"ש תוד"ה פונדקית עכו"ם היתה ומסל"ת וז"ל וא"ת מאי מייתו רבנן ראי' מן הפונדקית דהא מסל"ת היתה וי"ל דלא היתה ממש מסל"ת דמה שהוציאה מקלו ותרמילו זה היתה יכולה לעשות כן לעדות ור"ע א"ל כו' דודאי אין לך מסל"ת גדול מזה כיון דכי חזיתניהו בכיא כו', יע"ש, ולכאו' יפלא דלחכמים שלא היתה מסל"ת אמאי האמינו לה חכמים, ובבר"י ת' כ"ד הביא מ"ש מהר"ם מלובלין ובצ"צ סי' מ"ב לבאר הדברים דס"ל לר"ע דהגם דלא הוי מסל"ת גמור מהני צירוף הוכחות מ"ש זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו להוכיח שלא כיונה להעיד ודהויא מסל"ת, וחכמים ס"ל דמהני צירוף הוכחות הכלים שהוציאה כו' דקושטא קאמרה, ומזה הוכיח חה"ג זצ"ל דמהני צירוף רגלים לדבר ואומדנות גם היכא דלא הוי מסל"ת גמור. ולענ"ד קשה דא"כ מאי קאמרי רבנן ולא תהא כהנת כפנדקת כיון שהאמינו להפנדקית רק מטעם צירוף אומדנות והוכחות, וכן יפלא לפ"ז מה שלא הזכירו חכמים דר"ע מה שהוציאה להם מקלו ותרמילו כו' כיון שהיתה נאמנת רק ע"י צירוף ההוכחות ההם. והנה הצ"צ שם כתב וז"ל כיון שכבר היתה בוכה ובכה"ג דאיכא הוכחה טובה שאין הא"י מתכוין להעיד ולא להתיר מהני הגדתו אע"ג שאינו מסל"ת כו' שפיר מייתי רבנן ראי' דאשה ישראלית מהימנא ולא גרע מע"א שהרי הימנוה לפונדקית שאמרה מת אע"ג שלא היתה מל"ת שהרי לא אמרה בפיה כלום אע"כ בתורת עדות הימנוה ע"י הוכחה שלא היתה מתכונת להעיד כו' אלא ודאי דאשה ישראלי' מהמנא כו' ולכך הימנוה נמי לפונדקית גויה ע"י הוכחה שלא היתה מתכונת להעיד ולא להתיר, ור"ע א"ל לכשתהא כפונדקית נאמנת כלומר לא הימנוה לפונדקת בתורת עדות אלא מל"ת גמור היתה כו' ואיכא הוכחה שגם הבכייה היתה על מיתתו כו' עכ"ל, ומבואר מדברי הצ"צ דלאו מטעם צירוף רגלים לדבר שמת אלא שהרגל"ד והאומדנות הם הוכחות המבררות שלא היתה מתכונת להעיד ולא להתיר, ודכיון שאין מקום לחשוש שמערמת לשקר לא גרע עדותה מעדות אשה כשירה, וממילא מוכיח מזה דאשה ישראלית שא שאינה חשודה לשקר נאמנת, ושפיר קאמרי ולא תהא כהנת כפונדקית. כיון דלאו מטעם צירוף אומדנות הוא שהתירו לה, רק שע"י האומדנות והוכחות נתברר שלא כיונה להעיד, וממילא אשה ישראלית אינה צריכה לצירוף אומדנות (ועי' כתובות ד' פ"ה בת ר"ח קים לי בגווה), ור"ע ס"ל דלא הימנוה בתורת עדות, דאין לך מסל"ת גדול מזה ומסל"ת אינו מדין תורת עדות כמ"ש הריטב"א, ולא הי' העכו"ם המעיד רק שע"י העכו"ם נתודע הדבר (כעין דוגמת מה שמעותיו קונות לעכו"ם והשליח מעשה קוף הוא דעבד כו') משא"כ כשהגיד העכ"ום ע"י שאלה גם כשלא נתכוין להעיד ולהתיר וליכא חשש שמשקר, דאכתי העכו"ם הוא המעיד, (והנה מ"ש אלא מתני' דקתני ובנכרי כו', קאי עמ"ש ששמע התינוקות כו', וכיון שלא אמר שיודע בעצמו צריך שיהא מל"ת דוקא, ועד"ז מ"ש טבע חסא שאמר רק שטבע במשאל"ס וע' ד' קט"ו תד"ה וקאמרי, דעכו"ם מל"ת גרע מאשה וע"א, ובתה"ד סי' רל"ט הקשה דהא אדרבה יש עדיפות במל"ת לרע"ק. ולכאו' י"ל דשאני כשאומר שנטבע וכה"ג דלענין חשש בדדמי יש חשש יותר בעכו"ם אפי' מסל"ת לפי שאינו מדייק כ"כ וכמ"ש התה"ד בעצמו סי' ר"מ דהעכו"ם סומכין על הרוב ודבר הרגיל ואומרין זה בדרך ודאי

) ומ"ש עוד בבר"י ממ"ש הנודב"ק סי' ל"א בביאור לשון הסמ"ק הובא בב"י יו"ד סי' ס"ט שאם א"י משמש בבית ישראל ושמו הבשר בקדירה ולא ידעי' אם הדיחו, נאמנין במל"ת וכ"ש אם יודעין בטיב ישראל כו', דעכצ"ל הכונה דכשיודעין בטיב ישראל איכא רגל"ד דמסתמא הדיחו ונאמן אף אם אינו מסל"ת לענ"ד מבואר מלשון הב"י דמ"ש "וכ"ש אם יודעין" כו' מיירי ג"כ היכא דהוי מסל"ת, אלא דכשאין יודעין בטיב ישראל דממילא לא שם אל לב להתבונן והוי מלתא דלא רמיא עילוי' למדכר יש מקום חשש דהגם שאינו משקר אינו זוכר היטב לפי שלא נזהר לדקדק בזה, ושפיר קאמר דכ"ש אם יודעין בטיב ישראל שמקפידין להדיח הבשר דממילא הוי מלתא דרמיא עליו לזכור והוא מדקדק בדבריו, וא"כ כדלא הוי מסל"ת י"ל דל"מ צירוף רגל"ד וצ"ע

ועכ"פ בנ"ד שנכתב בפנקס הערכאות שמוכרחין לכתוב הכל בפנקס ואח"כ להעתיק מהרשום אצלם, מירתתי לזייף, והנני מסכים לדעת כ"ת להתיר האשה הנ"ל להנשא כד"ת בלי שום חשש ופקפוק אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין סימן יד בעז"ה יום ה' ז' אלול אעת"ר לובלין, לכבוד גיסי הרב הגאון המפורסם. בתורה ויראה מו"ה יעקב זלמן ליבשיץ נ"י מבריסק באטוואצק

מ"ש כתר"ה במכתבו לתמוה על הא דפרש"י סוף סנהדרי בהא דקאמר הש"ס על המשנה דכתבי הקדש יגנזו מתני' דלא כר"א דתניא ר"א אומר כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת שנא' ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתי' לא תעשון כן לד' אלקיכם, ופרש"י "ובמזוזה הואיל וכתיב בה אזכרות א"א לשרפה משום קרא דלא תעשון כן