דבר אליהו (קלאצקין) כב

שהענבים הן מאותו פרדס ולא באו ממקום אחר, ולא שייך זה לענין הספק אם ההורג הוא מאנשי העיר הקבועים או שהוא מהאורחין הבאין תמיד בעיר, שבודאי יש תמיד שם אנשים אורחין, ובעת היותם בעיר שמה נמצאו והיו, ואיזה הוכחה יש כאן שההורג הוא מאנשי המקום הקבועים (ובירוש' פ"ט דסוטה ה"ד כ"מ שדרכו ליתז גוף אחד הוא ואם לאו הראש הזה אין לו גוף כו ולא אמרי' דבודאי מאותו הגוף, ועי' ב"ש אה"ע סי' טו"ב ב סקס"ט ובקצה"ח ונה"מ סי' רס"ב, ועמ"ש המל"מ פ"ח מעכו"ם הי"א שהביא מ"ש הראב"ד דמפרש להא דמשני ר' יוחנן במעילה ד' י"ג דמתני' איירי בדאייתי עצים מעלמא דהיינו דוקא כדידעי' דאייתי מעלמא ודאס"ד דע"א שנשתברה מאליה אסורה רק משום ספק לא הו"ל לאסור הקן שבאשרה כיון דאיכא ס"ס ע"ש, ולכאו' מטעם כ"נ וכ"ה יש לות באותה אשרה וליכא ס"ס, וע' תוס' כתובות ד' ט', וכן הרמב"ם כתב דוקא מפני שהעוף דרכו להביא עציו ממק"א, וע' חולין צ"ה תד"ה אסיק, משום דכיון דגם להחשש שהוא אחר הוי רק ספק איסורא אמרי' כ"נ וכ"ה)

וע' בנמ"י שכתב דר"ח אתא לאשמועי' דרובא עדיף אפי' מקורבא דמוכח כגון תוך נ' כו' א"נ בחצבא דחמרא כו' ולהלן הביא הנמ"י דברי הרמב"ן, וא"כ ההכרח לומר דדוקא גבי ענבים שייך לומר כ"נ וכ"ה משא"כ גבי חצבא דחמרא משום שבודאי נבצרו הענבים ונדרכו בגת במקום אחר. ולא שייך לומר שמעולם היו באותו פרדס ולא יצאו משם, וכן מוכח מדקאמר הש"ס לימא משום דסבר להא דר' חנינא (הוא דשרי רבינא לההוא חצבא דחמרא) שאני התם דאי מגניב מינה איצנועי בגויה לא מצנעי כו', הרי דגם להס"ד דלא אסיק אדעתי' הסברא דאצנוע בגויה לא מצנעי, הוה ניחא מה דשרי' רבינא ומ"ש ביו"ד סי' רצ"ד סי"א דחבית של יין הטמונה בכרם של ערלה מותר שאין הגנב גונב מכרם זה וטומן בתוכו (יע"ש בט"ז), והוצרך לומר הטעם שאין הגנב גונב כו', י"ל עפמ"ש הט"ז סי' קכ"ט סקכ"ז דכשהכרם מופרש מכל צד מן הכרמים סד"א דניזל בתר כרם זה וכמ"ש במשמרת הבית דכל שהמועט מובדל בפ"ע שיש שכונה מובדלת לישראל לא אזלי' אלא בתר רוב השכונה ע"ש ולזה קאמר טעמא שאין הגנב כו', דממילא מותר גם כשהכרם של ערלה מובדל ומופרש מכרמים אחרים, וכן קאמר דמותר בתורת ודאי ולא כספק ערלה דשרי בחו"ל ואסור בא"י, וע' הג"א שכ' דלדידן דלא אזלי' בתר קורבא כו' אפי' ענבים שרי, דלכה"פ הו"ל ספק ערלה דשרי בחו"ל ע"ש, ולכאו' כיון דרובא עדיף הוי זה כודאי, כדפריך מהבאת ע"ע הגם שצריך הבאת כפרה על הספק (ועמ"ש הה"מ בענין מה שכאו"א מהשותפין משלם כופר שלם ובספרי אה"ר סט"ו), וי"ל דשאני הכא דהוי במקומו ממש, וממילא גם לההג"א י"ל כמו שדייק הט"ז דגם לפום דקיי"ל כר"ח יש הבדל בין חמרא לענב', והיינו בא"י וכמ"ש וע' ש"מ בשם העליות דאדרבה לא עבדי לגנוב ממק"א ולהביאם כאן שיחשוב שמא ימצאהו כו' וא"כ בל"ז הוצרך בשו"ע לומר הטעם שאין הגנב כו' כי היכי דלא נימא כמו בענבים דלא עבדי לגנוב ממק"א

ועכ"פ מבואר דל"א סברת כ"נ וכ"ה אלא גבי ענבים דיש לתלות שהן מאותו פרדס ולא זזו ויצאו משם ואפי' נימא דאמרי' זה גם גבי חצבא דחמרא, ל"ש סברת כ"נ וכ"ה להכריע שההורג הוא מאנשי המקום, כיון שגם האורחין היו באותו מקום, ואטו יש ספק אם באו אנשים ממקומות אחרים, דהא תמיד באין לירושלים מכל ערי ישר', וליכא למימר דמשכחת להבאת ע"ע כשנמצא הרוג שלא בזמן הרגל בזמן שהאורחין מועטין דממילא כיון שאנשי העיר הקבועים מרובין יותר יש לתלות בם וזיל בתר רובא, דא"כ מאי פריך וליזל בתר רובא דעלמא דהא רוב הבאין באותו מקום הן מהעיר הקרובה ועכצ"ל דלר"ח בכל גונא אזלי' בתר רובא דעלמא, וגם אי נימא דכיון דמטעם סברת כ"נ וכ"ה בידוע שהרוצח מאנשי העיר ול"ש למיזל בתר רובא דעלמא, ממילא הדר אזלי' בתר הרוב התושבין הקבועין, אכתי כיון דדוקא גבי ענבים אמרי' כן, ובנמ"י בשם הרמב"ן וז"ל דאמרי' כ"נ וכ"ה כו' וטעמא דמלתא לפי שדרך הגננים למכור על פתח גנותיהן כדמוכח בסוף ב"ק והו"ל כמקומו ממש עכ"ל, הרי דדוקא מצד שדרך הגננים כו' וא"כ לא שייך זה באנשים דניידי (וע' נזיר יב) ושבודאי יצא הרוצח מביתו ומקומו הקבוע, ואדרבה אין לתלות באנשי ירושלים שקדושת המקום השפיע על תכונתם (ע' מד"ר עה"כ רבתי עם) וע' נדרי' ד' כ"ב א"ל ההוא שעתא לא עברי' ירדנא, ולר' יהודה דקאמר הולכים אחר רוב המשליכין (פ"ב דמכשירין) יש להלוך אחר רוב לסטים שהן עכו"ם (וע' ב"ב ד' נ"ה תד"ה ר"א, דבפומבדיתא הוו רוב גנבי ישראל, שהעכו"ם שאין להם בושת ומורך לב לא היה דרכם לגנוב אלא לגזול ביד רמה), וגם לרבנן דר"י עכ"פ ליכא חזקה לומר שהרוצח דוקא מאנשי ירושלים, (ולא דמי למ"ש בכתובות ד' ע"ה ולמ"ש בכורות ד' כ"ה ומלחמות יבמות דקט"ו דהיינו לפי שלא נודע שנאבד אלא זה), וכיון דכשנמצא בסביבות העיר אזלי' בתר רובא דעלמא הגם שרוב העוברין ושבין הן מהעיר הקרובה, ה"ה דשייך לומר כן גם כשנמצא תוך העיר, ולא הויא כשכונה מופרדת ומובדלת כיון שרגילין לבא בירושלים מהערים הקרובות והרחוקות ומש"ה הוצרכו התוס' לתרץ שהיו מקומות שלא היו רגילים לבא רק בני ירושלים, דהויא שכונה מובדלת

, ולכאו' י"ל דאכתי ממילא אצטרך קרא למעט דאין ירושלים מביאה ע"ע, ומשום דסד"א דכיון שהי' מעשה הרצח בירושלים מביאה ירושלי' ע"ע לכפר, ולא מבעי היכא שהנהרג הי' מאנשי המקום דשייך מ"ש ועינינו לא ראו שלא בא לידינו הנהרג ופטרנוהו בלא מזונות כו' אלא אפי' היכא שגם הנהרג הוי מסתמא מרובא דעלמא או שבודאי אינו מאנשי המקום (ע' יבמות ד' קכ), ולאו דוקא מטעם הכפרה על הציבור שערבין זב"ז (ע' זבחים פ"ח תד"ה מכפרים ובערכין ד' ט"ז) אלא מצד מה שלפי שעה היו בירושלים ויש גם מקום לומר, דלפום מה דקאמר (יומא ד' י"ב) שאין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן, משום דסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים ממילא נחשבין האורחין הבאין לרגל או להביא נו"נ כתושבי המקום, ודכיון שכל הבאין נחשבין כתושבי המקום סד"א להביא ע"ע לכפרה על מעשה הרצח בירושלים כאילו הי' הרוצח מתושבי המקום, (וע' מ"א סי' תס"ח סקי"ב בשם מהרי"ל ממ"ש התו"ס בפסחים ד' י"ד דבירושלים סברא לנהוג איסור מלאכה בע"פ כיון שמתקבצים שם אף ממקומות שנהגו שם איסור ומכאן נהג שלא לאכול פאנצין כו', וע' ס"ס תצ"ג, ואמרתי מכבר להעיר לענ"ד דהא שאני ירושלים שהבאין שם לרגל נחשבין לתושבי המקום ואינן נחשבין כאורחין הטפלין לאנשי העיר, ודצ"ל דמש"ה למד מזה מהרי"ל שלא לאכול פאנצין כו' משום שמתקבצין שם בחורים ממקומות אחרים כו', משום שהבאין ללמוד נחשבין כתושבין כדי שיהא דעתן מתישבת עליהן בתורה וע' חולין ד' ק"י אי הוית באתרי' כו' ומגילה ד' י"ב, וז"ש "בביתו" היינו במקום למודן) ואם נאמר כן יתישב מה שהקשו התוס' ביומא ד' כ"ג דמאי פריך וירושלים בת אתויי ע"ע היא כו', דלמא ס"ל כר"י דירושלים נתחלק' לשבטים ולא נתמעטה ממ"ש נותן לך לרשתה, ועפ"ז י"ל דלמ"ד שנחלקה לשבטים בלא"ה אינה מביאה ע"ע משום דזיל בתר רובא דעלמא כיון דלהך מ"ד לא נחשבו האורחין הבאין לירושלים לתושבי העיר וא"כ אינן מאנשי ותושבי המקום ואין ירושלים מביאה ע"ע בשבילם (ובלא"ה י"ל דלר'