דבר אליהו (קלאצקין) כא

וא"כ שפיר משקין אותה מצד העדי יחוד וקו"ס בעדים, והוא שיודע בנפשו שכבר בעלה מקודם ושהי' קו"ס אח"כ אז ע"פ עדים, ושלא בעלה שנית בשעה שנתיחד עמה לפני עדים מצד שידע מהקו"ס הקודמת, יודע בעצמו שהוא מנוקה מעון. ואם כן ממ"נ הוא משקה אותה בין מצד שב"ד יודעין שנתיחד עמה בעדים ושהי' אח"כ קו"ס בין לפי מה שאומר שבעלה מקודם ושנתברר לו שהי' קו"ס מקודם ושלא בא עלי' יותר (היכא דכבר בעל תו לא תקיף יצרי' וע' כתובות ד', בפרט דמוקי אנפשי' מפני החשש איסור, ואין העדי יחוד סותרין לדבריו, וגם יש לו אמתלא שנתיחד עמה כדי שיוכל להשקותה לאחר קו"ס שנית), וכיון שגם כשלא נאמין לדבריו היא שותית אומרת אמן שלא שטיתי שומ"י מצד דברי היבם. וכמ"ש דמפורש בלשון המשנה שכוללת בשבועתה גם מה שנסתרה מקודם, אלא דלרנב"י דלא קינא ולא איסתתר כשהיא ארוסה ושומ"י מוכח גלגול שבועה אף בקרקעות דלאו בנות שבועה נינהו, משא"כ כשהי' קו"ס מקודם רק שלא נתברר הדבר בעדים לפני ב"ד, דדוקא לענין עצם מחיקת השם על המים גזה"כ שיתברר לפני ב"ד ובלא"ה י"ל עפמ"ש התוס' (פסחי' ד' ע"ב ד"ה באשתו) דפריך אלישנא בתרא כו', וממילא לל"ק דפוטר דוקא כשעשה מצוה, שאני יבמתו היכא דכשבא עלי' לא ידע עדיין שנסתרה, שטעה בדבר מצוה ועשה מצוה דלפ"ז הוי ענין מצות יבום שיהא בעדי יחוד ושיקנה אותה, וכיון דממילא בשוגג א"צ כפרה הוי מנוקה מעון, משא"כ בארוסתו שלא עשה מצוה כיון שנסתרה מקודם. סימן י ב"ה יום ד' כ"ר אדר שנת תרע"ב, כבוד הרב הה"ג חו"ב ושנון עדיו לגאון מו"ה נח ני' ראגאזניצקי בוארשא

הנני בזה להשיב לכת"ר על מה שהקשה במכתבו עמ"ש הרמב"ם (פ"ד מגרושין ה"ד) וז"ל הי' הגט חקוק על ידו של עבד כו' והי' יוצא מתחת ידה כו' ה"ז מגורשת אע"פ שאין לה עדי מסירה כו', אפי' היו מוחזקין בעבד שהוא שלו כו' והוא יוצא מתחת ידה והיא אומרת בעדים נמסר לי הרי זו ספק מגורשת שמא מעצמו נכנס לה שהגודרות אין להן חזקה, וביאר בב"י (סי' קכ"ד) דאע"ג דמשום שאין להן חזקה מפקי' להו מיד השני כו', מ"מ לענין גט אשה מידי ספיקא לא נפקא, והק' כ"ת דכון שהעבד שייך לבעל משום חזקת מרא קמא אין שום ספק גירושין דהא קיי"ל ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ולק"מ, דהא האשה אומרת שבעדים נמסר לה וא"כ בשעת קבלת הגט הי' העבד שלה. ורק עתה אח"כ כשהלכו העדים למדה"י נולד הספק לענין שאינה נאמנת לענין קנין העבד ומ"ש ותיפוק לי' דכתב שיכול להזדיף הוא, הגם שאומרת שנמסר לה בעדים, י"ל דהינו דכיון דפשיטא דמידי ספיקא לא נפקא, אלא דקמיבעי לי' לרמב"ח דדלמא מגורשת בתורת ודאי. א"כ תיפוק דדלמא תנאה הוה בגיטא ומחקתי' (והנה גם להסוברין דכיון שגט יוצא מתח"י הוי כאילו מעידין על המסירה, לא שייך זה בגודרות דליכא הוכחה וא"כ לכ"ע צריך ע"מ

), ומה שהקשה כ"ת עמ"ש הרמב"ם (פ"ט מגירושין ה"ב) שכשאומר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום, לא הגיע גט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע ואינה מגורשת אלא לאחר ל' יום, והקשה דהא הו"ל כאומר ה"ז גיטך והנייר שלי. דכיון שלא קנתה הנייר מיד. גם אחר ל' יום אין הנייר שלה וכהא דמשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום דלא קנה (פ"ב ממכירה ה' ט'

) י"ל דכל שאין הבעל אומר שהנייר שלו, נעשה הנייר טפל להגט ולהכתב של הגט, והבעל מסלק עצמו מקנינו בהנייר. וכל שחל הגירושין גם הנייר שלה. כדמוכח מדריח הגט פוסל מכהונה וע' ד' פ"ד דקאמר הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה. ולכאו' יקשה דנימא דהיכא שהבעל המגרש לא ידע הדין והי' סבור שיהא כדבריו שתהא מותרת לכל אדם ע"מ שלא תינשא לפלוני לא גמר והקנה הנייר להאשה אלא ע"ד כן שתהא מותרת להנשא, וממילא כיון שאינה מותרת לכל אדם (וכל כמה דאגידא ביה לא יהבי לי' אחריתא. ע' כתובו' ד' ס"ד) איכא אומדנא לבטל המתנה וקנין הנייר, וממילא גם מכהונה לא יפסול לפי שאין נייר הגט שלה, ומהכתוב ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה ליכא הוכחה משום די"ל דקרא איירי היכא שיודע המגרש שאין הגט בא להתירה לשום אדם. דממילא גמר והקנה לה נייר הגט על דעת כן. הגם שיודע שאין ממשות בגט אלא לפסלה מכהונה. ומדקיי"ל דריח הגט פוסל מכהונה בכל גונא גם היכא שהמגרש הי' סבור שע"י הגט תהא מותרת להנשא. ההכרח לומר כמ"ש שענין הגירושין גורר אחריו הקנאת הנייר. ודענין פסול רה"ג מכהונה הוי חלק של ענין הגירושין וגורר ומושך אחריו הקנאת הנייר (ואולי זה בכלל מ"ש ד' פ"ד תוד"ה אפי' דאם לא הוי גט סברא הוא כו'. דמדהוי ריח הגט מוכח שקנתה נייר הגט ודהוי רה"ג חלק של ענין הגירושין) וכל צורך קנין הנייר הוי כדפרש"י דנמצאו אותיות פורחות באויר ולא שייך היכא שלא שייר הנייר לעצמו) ומסלק א"ע מזכותו מהרי שנעשה טפל להכתב ולהגט

ויותר י"ל דשאני משוך פרה זו. שצריך מעשה המשיכה. וכבר כלתה משיכתו, ולאחר ל' איננו עושה מעשה המשיכה. משא"כ לענין קנין וזכי' בנייר הגט דצריך רק שיהא הגט ברשותה וכל שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנו לה, ממילא ה"נ כיון דלא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע שכבר נתן לשם גירושין וע' כ"מ. אינה צריכה לעשות מעשה רק שיהא ברשותה וכן כשיחדה במקום שאינו ר"ה. והינו מ"ש המ"מ וז"ל דפרה במה הוא קונה אותה במשיכה ולאחר ל' יום כבר כלתה משיכתו כו' אבל הגט בכתב היא מתגרשת והכתב עדיין הוא קיים ביום ל' והוא במקום קניה אפי' בעלמא כו'. הכונה שא"צ עשית מעשה רק שיהא הגט ברשותה. אליהו קלאצקין החפ"ק לובלין. סימן יא ב"ה יום ה' י"ג תשרי תרנ"ט כבוד הרב ה"ג חו"ב כו' מו"ה יחיאל מיכל נ"י ראבינאוויטש בלעכאוויטש פלך מינסק

בדבר מה שדרש ממני כ"ת להשיבו על החד"ת שהציע לפני בההיא דב"ב (ד' כ"ג) ליישב קושיית התוס' הא דאצטרך קרא לומר דאין ירושלים מביאה עגלה ערופה, ותיפוק לי' דליזל בתר רובא דעלמא כיון שכל ישראל היו באין שמה וגם אוה"ע היו באין שם בסחורה, די"ל דאצטריך קרא היכא שנמצא ההרוג בתוך העיר, דכל שנמצא בתוכו ממש תולין שהוא ממנו דחזקה כאן נמצא וכאן הי' וכמ"ש הרמב"ן, וכבר תרץ כן הגאון הנתיבות זצ"ל בתשובתו בס' חמדת שלמה (אה"ע סי' כ"ד)

לכאו' מ"ש הרמב"ן בההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא כו' אבל ענבי מצנעי, דאתיא אפי' לר"ח דאזלי' בתר רובא אפי' במקום קורבא דמוכח דמ"מ אסרינן הענבים משום דכ"נ וכ"ה לפי שדרך הגננים למכור על פתח גנותיהן והו"ל כמקומו ממש, היינו משום שיש לתלות