דבר אליהו (קלאצקין) רב

דרומית, דהיינו משום דר' חנינא ס"ל דה"ה חטאת העוף שמקומה תמיד בקרן מערבית דרומית נשלכת ולא דריש מיעוטא דאותה ולא חטה"ע בהשלכה וע' סוטה ד' ח' בענין דרש לשון אותה, (ודקצת תלוי בפלוגתא דמיצוי מעכב וע' מעילה ד' ח' דא"ר חנינא ליוצאין כו'), והשיב לי כ"א הגנ"י דלכ"ע דוקא עה"ע דהוי כליל לגבוה וכמ"ש במד"ר דהשלכת מוראה לפי שאוכלין מן הגזל ובזפק מוראה יש כדי קליפה ועמ"ש התוס' במנחות ד' ס"ט וגם כדאיכא יאוש וש"ר מאיס לגבוה וע' גיטין ד' נ"ה, משא"כ במה דהוי אכילת כהנים, וכן הביא ממ"ש במנחות ד' ע"ד והא איכא חטה"ע ולא קאמר דאיכא מו"נ (דהגם דכמו"כ אינו לגבוה, הא כמו"כ גבי עה"ע קאמר דאיכא מו"נ הגם שאינו לכהנים) וממ"ש בפרש"י יומא ד' כ"א דמו"נ של עה"ע ובזבחים ד' ל"ה דדוקא משום דפר שא בעלמא לא חזי מוראה לאכילה, וסוף תמורה קאמר דוקא בעה"ע שנתמצה דמה כו' לדעתי י"ל דכיון דבתו"כ הוצרך למעט ג"כ מהלשון אותה אותה בהשלכה ולא עולת בהמה בהשלכה, ומשום דהי' מקום למילף מק"ו, ה"ה דמצי סבר ר"ח דמצי למילף חטה"ע ודמיעוטא דאותה אצטריך למעט עולת בהמה, ובפרט לפמ"ש בנדרים ד' ע"ג דאותה לאו דוקא ד) עומד אני כעת בצ"ע בההיא דב"ב ד' מ"ה דמתיב אי דאיכא עדים ל"ל ראה ניתי עדים ונשקול, דלכאו' הא משכחת כשאמר שיש לו ב' כתי עדים והביא רק כת אחת, דלמ"ד צריך לברר (סנהדרין ד' כ"ג), דוקא בצירוף מה שראה מוציא מתח"י, ואולי י"ל דמש"ה הקדים הגמ' הא דקאמר רבה דסיפא ביוצא מתח"י אחר, דאחר נאמן במיגו דאי בעי אמר מינך זבינתה וא"כ אס"ד דמיירי באופן הנ"ל יקשה לשון הסיפא, דהא גם כשבאו כת שני' ג"כ נאמן כשיוצא מתח"י אחר במיגו, ול"ל דא"כ לפום דאותבי' דאלא לאו דליכא עדים וכי ראה כו' ג"כ יקשה הא דמשמע דאפי' כשיוצא מתח"י אתר כו', דז"א דלאביי דס"ל שהמפקיד בעדים א"צ להחזיר בעדים ליכא נ"מ בין איכא עדי' או לא וממילא אין מקום לטעות (דאין נאמן כשיש עדים ג"כ) משא"כ לרבה דס"ל שצריך להחזיר בעדים, ואבקש את כ' אחי הגאון שי' לחוות את דעתו בזה, אחיו דו"ש מלונ"ח חפץ הצלחתו אברהם. ז ב"ה יום ד' ז"ך סיון שנת נ"ר לדו"ד משיח"י לפ"ק לאזני' לאחי הרב הגאון הגדול בחריפות ובקיאות מפורסם לשבח סיני ועוקר הרים כש"ת מו"ה אליהו שליט"א

אבקש מכ"א הגנ"י בענין הלכה למעשה בדין מינקת חבירו באיש אחד זקן שהי' לו בן יחיד ונעדר ר"ל ורוצה לישא אשה בת בנים מרודנא והיא אלמנה מינקת שגמלה את בנה זה כמה חדשים ובקרב ימלאו ח"י חדש להילד (כשנחשוב גם חודש העיבור) והזקן הנ"ל מקבל עליו לזון, ולפרנס הילד והאשה שאין לה להספקת עצמה ולהילד, ומצד שהזקן הנ"ל לא קיים פו"ר והנשואין הוא לטובת הילד יש מקום להתיר, דמ"ש התוס' ביבמות ד' מ"ג ד"ה שאני דאפי' רוצה לינשא למי שאין לו בנים כלל צריכה להמתין ג' חדשים משום הבחנה, היינו במקום שיש צורך להבחין משא"כ היכא דהוי רק מטעם לא פלוג, וה"ה לענין מינקת חבירו דהוי דומיא דמעוב"ח, וכמ"ש סי"ג בב"ש סק"כ ופקכ"א ובח"מ סק"ט ובנ"ד שכבר גמלתו זה איזה חדשים ואפשר שנצטמקו דדי' ואין נוגע להתינוק הזה והאיסור רק מטעם לא פלוג וכדי שלא תגמול את בנה כשצריך עדיין לינק י"ל שלא תקנו רז"ל לאסור להנשא למי שלא קיים פו"ר, שוב ראיתי בתשו' תפארת צבי סי' ז' שכתב דמוכח מתירוץ הגמ' מקודם דארוסה לא תינשא משום איבול ויקשה תינשא למי שיש לו בנים קטנים (לתועלת היתומים) אעכצ"ל דאסורה משום הבחנה הגם דארוסה הוי רק מטעם לא פלוג וגזירה אטו נשואה, ועמ"ש הגרע"א בדו"ח דלתירוץ התוס' י"ל דמותרת למי שאין לו בנים. וא"כ ליכא הוכחה, ומ"ש הנוד"ב תנינא סל"ה דכיון שהאשה אינה מצווה על פו"ר איך נתיר לה משום פו"ר דידי', צ"ע דאפשר דהאיסור רק על מי שנושאה ולא על האשה., ומצאתי סמך לזה בס' צלעות הבית סי' ה' שכתב בזה"ל דהא חזינן דשדינן האיסור על הנושא כדקתני לא ישא ע"ש, גם דלפי הטעם דפסיק לחיותא של התינוק אינה מחויבת למות ברעב בשביל פרנסת הילד ובפרט שגם הילד בסכנה שאין לה במה לפרנסו וכל התקנה רק לטובת הילד (ודמש"ה לא חשיבא ביאת איסור שאין מנוקה מעון משום דליכא איסור בעצם) וגם הוי כדי שיקיים הנושאה פו"ר דהיינו כדי שיזכה בעצמו (והאיסור רק מטעם חשש גרם היזק הולד ולר"מ דדאין דד"ג חמירא טפי), ובנ"ד שכבר הוא אחר י"ח חדש כבר הביא הפנ"י בשם אחד מהגדולים להתיר בשעת הדחק, וכ"ה דעת רבינו הצ"צ חאה"ע סי' מ"ה דמש"ה יש לסמוך על הבטחת המינקת שלא תחזור בה, והנה באו"ז סי' תש"מ בשם אחד מהקדמונים דלאחר י"ח חדשים יש לסמוך ארשב"ג ור' יהודה דלא הויא בכלל מינקת לענין דכהן א"צ לגרש משום דבכהן הוי שעת הדחק, והא דקאמר בעירובין ד' מ"ו אילמא לאחר שנזכר כו' בשעהד"ח היכי עביד כוותי', היינו משום דהוי ר"א לגבי רבנן וע' ש"כ יו"ד סרמ"ב, ובנ"ד הוי שעה"ד ושהוא לטובת הילד ג"כ וע' חמדת שלמה ס"ז שהביא ג"כ צד היתר דכשלא הניח לה בעלה ממה להתפרנס אדרבה טובת הילד שתינשא ופעמים הוא ענין פק"נ (וא"כ גם בחדש העיבור אין לדקדק) ואבקש מיקרת כ' אחי הגנ"י באם יסכים דעתך הרמה להתיר אזי לכתוב לי תומ"י הסכם ההיתר כי אין רצוני לסמוך בענין כזה על דעתי, והתד"ת תוכל לכתוב ליאח"ז, אחיך דו"ש ומחכה תשובתך בהקדם אברהם

ראיתי בספרך הבהיר אמ"ש סי' נ"ז שכתב אחי הגנ"י לתרץ מה שהקשו על הרמב"ם שפסק כרב בזבחים ד' ע"ד דהא בגמ' מוקי דרב ס"ל כר"א, די"ל דדוקא משום דס"ל לרב דמב"מ לא בטיל עכצ"ל דהא דקאמר רב דטבעת של עכו"ם שנתערבה ונפל א' מהן לים הותרו כולן היינו דס"ל כר"א שאם קירב הראש של א' מהן כו' משא"כ לפום דקיי"ל דמב"מ בעל, וקשה לי דהא הקשו התוס' דהא ר"א קאמר דוקא לענין הקרבה מילפותא דקרא דמום בם דע"י תערובת ירצו ותירצו דחד בתרי ל"ל קרא דבלא"ה בטיל וכ"כ התו"י ביומא דס"ד, והתם רב הוא דמפרש טעמא דר"א מקרא דמום בם ורב גופי' סבר כר"א וא"כ קשה דלרב דס"ל דמב"מ ל"ב הא אצטריך קרא אפי' לחד בתרי ועכצ"ל דכיון דהוי יבש ביבש בטיל לכ"ע וכמ"ש התוס' מנחות דכ"ב, ומש"ה ניחא הא דמדמה לה לתערובות איברין באיברין בעלי מומין, הגם דלמ"ד (מנחות ד' כ"ג) דבתר מבטל אזלי' שאני התם דאחר שחיטה א"א שהתמימים ישתנו להיות בע"מ מש"כ הכא דאפשר שיעבדו להטבעות ואפשר למבטל להיות כהטבעת של ע"ז הבטל וכמו"כ להיפוך למ"ד דבתר בטל אזלי' שאני אברי בע"מ דא"א שיהיו כתמימים מש"כ הכא דאפשר שיהא היתר להטבעת של עכו"ם ושיהא כהמבטל ע"י שיבטלה העכו"ם (ול"ל שע"י הביטול יופחתו, דז"א דהא משכחת שהטבעת משמש לכו"ם וכשהעכו"ם יבטל גוף הע"ז ממילא יתבטלו משמשיה אפי' הם כבר ביד ישראל וע' סקמ"ו סי"ג).