דבר אליהו (קלאצקין) ר

משגגות הי"ב שידיעת ספק אינה מחלקת לחטאות ובפ"א הי"ז כ' כאן בטומאת מקדש וקדשיו עשו ספק כידיעה, עמ"ש המנ"י כלל ל"ט סקי"ח דהא דל"ב בלא נודע הוי רק מדרבנן וא"כ בידיעת ספק הו"ל סד"ר, וכיון שכל ענין התערובת הוי רק ספק וחשש איכא ס"ס דדלמא גם ידיעת ס' הוי ידיעה ועמ"ש המ"א סי' תס"ו בשם ראבי"ה דהוי ס"ס דשמא כבר נאכל האיסור קוה"פ וע' ח"י סק"ט להתיר באכילה במקום מניעת שמחת יו"ט, ומ"ש במקו"ח שרחוק מהדעת לומר שכל החטין המבוקעין נאכלו קוה"פ, כבר כ' במגן האלף ליישב ד' המרדכי דהא כמו"כ אין השכל נותן לומר שאם נתערב טבעת א' באלף האיסור הוא שנפל ומ"מ הקילו חכמים לתלות שהאיסור הוא שנפל או שנאכל וא"כ ה"נ יש צירוף קצת מה שכבר נשתמשו הרבה קוה"פ ועתה ג"כ יאכלנו שנים שנים (ובב"ח דמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה הינו כשיש ודאי היתר ולא קיי"ל כראבי"ה דראבי"ה לטעמי' דאפיי' אוסר רק כדי נטילה ועמ"ש הגרע"א וע' סי' תס"ז ס"ח גבי פירות יבשים ומשום דלית בהו אף חד דהיתירא ודאי) ועמ"ש הט"ז בענין חשש כביסת החטין דלא מחזקי' איסורא ודליכא משום קבוע דכולהו פירשו ממקום קביעותם, ויש לצרף ג"כ מה שהתערובות ע"י זיוף אין ראוי לאכילת אדם, ואי"ה עוד חזון למועד אודיעך צדדי ההיתר לענ"ד ואבקש מכ"א הגנ"י להודיעני את דעתו בזה אם מסכים להתיר במקום שאין המזויפים מצוין, והנני אחיו דוש"ת מלונ"ח מחכה לתשובתו ומברכו בכט"ס ישראל איסר יעקב (שנת תרס"ה לפ"ק, פ"ק ליווענהאף) מה שהשבתי הנלע"ד בזה יבא אי"ה במקום אחר. ג בעז"ה

בתשו' בנין ציון סי' קל"ו נסתפק אם בת אשתו שנולדה מאיש אחר לאחר שגירשה אסורה לו משום בת אשתו כיון דמשנעשה בתה לא נקראת עוד אשתו, וכתב דתלוי בהגירסות ביבמות ד' נ"ה דלגירסת רש"י דסד"א הואיל לאחר מיתה נמי אקרי שארו ה"ה דנקראה אשתו לאחר גירושין משא"כ לגי' התוס' עכ"ד, ולכאו' ממ"ש התוס' בב"ב ד' קי"ד ד"ה מה אשה להק' על פי' הריב"ם דשאירות פקע ע"י מיתה כמו ע"י גירושין דהא לאח"מ נמי מקריא שארו, מבואר דגם להתוס' פקע שאירות ע"י גירושין, ובתו"כ אמר עה"כ לשארו הקרוב אליו הקרוב לא את הארוסה אליו לא את הגרושה, משמע דגם כשנתגרשה הויא שארו רק דאינה קרובה אליו ודמש"ה אין הבעל יורשה דכתיב ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו וכשנתגרשה איננה קרובה אליו, אך א"א לדייק כן מלשון התו"כ דהא כמו"כ ממעט ארוסה ממ"ש הקרוב ולא מדכתיב לשארו, הגם דלא הויא שארו כמ"ש בסנהדרין ד' כ"ח דאכתי לאו שארו היא וביבמו' דצ"ז דבנשואין הוא דאיכא שאר, וה"נ ע"י גירושין פקע שאירות (ומדרבנן בל"ז כיון שאסור באמה משום מחז"ג ובגרושתו שמכרת ברמיזותיו מחמרי' דל"ת בשכונתו ממילא הגם דבעלמא ל"ח למה שאסור באמה וקרובותי' וע' מל"מ פ"ב מא"ב הי"א, יש לחוש טפי בגרושתו) ועמ"ש המהרש"ל ביבמות ד' נ"ה תד"ה דיש לה בני' דהסברא נותנת דגם לאחר מיתה אסורה, ולכאו' קשה דהא אדרבה קאמר בקדושין ד' י"ג דדוקא משום דבעריות אסורות לאח"מ אצטריך קרא להתיר א"א לאח"מ בעלה, (ובריטב"א יבמות בהא דאיכא באשה ובתה שריפה לאח"מ חמותו אע"ג דמחמותו הוא דילפי' שריפה אמרי' דון מינה ואוקי בחתרא ועמ"ש הגרע"א ת' קכ"א, ופשיטא להו דכיון דכתי' כרת סתם הוי אפי' לאח"מ, ולכאו' קשה הא בכ"מ אצטריך ריבויא דקרא לחייב לאח"מ, ועכצ"ל דגם בלא ריבויא ידעי' דה"ה לאח"מ (ולפמ"ש התוס' בקדושין ד' ל"ה ב"ב כתובין הבאין כא' דהוי כמו מיעוט שלא נלמוד מזה לכ"מ, ה"נ הא איכא קראי טובא וצ"ע) ודגם כשאינה נקראת אח"מ שארו לא פקע שארות מקרובים (וממ"ש שאין יורש את אשתו בקבר משמע קצת דאחר קבורה דפקעי אז חיובי הבעל הוא דלא הויא שארו, כדגלי קרא לענין טומאה דכהן מטמא לאשתו עד שיסתום הגולל, ואלה"ק דא"כ יירשנה כשנפלו לה נכסים אח"מ קודם קבורה, דהא אין הבעל יורש בראוי, וממילא הי' מקום ליישב קושיית התוס' בב"ב מהא דאצטריך קרא למעט משמש מתה)

ועמ"ש הרשב"ץ ח"ב ת' קי"א, והובא בפ"ת אה"ע סי' פ"ט, דמי שקבר אשתו ואח"כ הוציאוה מקברה חטוטי שכבי דלא דמי לנשבית פעם שני' ורצה לגרשה שהיא תפדה א"ע שיכול לגרשה ואינה אשתו משא"כ כשמתה שלעולם היא קרוי' אשתו ע"ש, וצ"ע לכאו', דהא כמו דלא תיקן רבנן רק חד פדיון ה"ה גבי קבורה שאין מצוי שתצטרך לקבורה פ"ש, וקבורתה תחת ירושת כתובתה נדוניא דנצ"ב שיורש רק פ"א, ולמ"ד בסנהדרין ד' מ"ו דקבורה משום כפרה הא מכי חזא צערא דקברא פורתא הו"ל כפרה, וע' כתובות ד' נ"ב תד"ה רצה, דקבורה הוי רק פ"א, וגם לפמ"ש התוס' דאדרבה קבורה מצוי טפי כתבו דוקא מצד שהנשי' ממהרות למות כו', אך י"ל דכיון דלא שכיחי חטוטי שכבי ממילא הוי רק פ"א, וצ"ע, ועכ"פ מבואר מד' הרשב"ץ דגירושין מפקיע טפי השאירות, אך שאני התם דכשיגרשנה ויתן כתובה תוכל בעצמה לפדות א"ע

, ומצאתי בבה"ג ריש ה' יבמות (ד' מ"ח סע"ד) שכתב וז"ל בת אשתו כיצד ראובן ושמעון גרשו את נשותיהן ונשאו שתיהם לאיש א' והוליד מזו בת ומזו בת או ב' נשים שהיו נשואות לאיש א' ולזו ממנו בת ולזו ממנו בת ומת או נתגרשו ונשאת א' לראובן וא' לשמעון ונשאו בנותיהן ללוי ויהודה ומתו בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת אשתו של ראובן כו' והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה עכ"ל, הרי להדיא דאף כשנולדה מהשני לאחר גירושי הבעל אסורה עליו משום ערוה דבת אשתי. ישראל איסר יעקב, פ"ק ליווענהאף. ד ב"ה יום ד' מטו"מ בין המצרים תער"ב ליווענהאף הגוזר ים סוף לגזרים יצילנו מידי צרים ואכזרים וקרנינו ירום בזכות אלה הדברים, החוה"ש לכ' אחי הרב הגאון הגדול האמיתי סוע"ה מפורסם בתורתו ויראתו כו' מ"וה אלי' קלאצקין ני'

, יקרת מכתבו הגיעני כו' ואעתיק לו מ"ש בדברי התוס' ריש חגיגה אשר חנני ד' והאיר עיני להבין דבריהם, בתוד"ה נשים ועבדים וז"ל לא שייך לאקשויי אמאי תנא נשים לשון רבים ותנא קטן חרש לשון יחיד כדדייק בנדה ד' ח' גבי קטנות והכא תנא אשה דהכא תרי עניני ולא דמי חד לאידך דחרש ושוטה פטור מכל המצות כו' וקטן לא ידעי' דפטור מקרא רק מק"ו דנשים פטורות דכתי' זכורך טפלים לכ"ש עכ"ל וע' תוי"ט שהניח ד' התוס' בצ"ע דהא בנדה שם ג"כ הוי ב' עניני' דקטנות לענין מיאון ואשה לענין עגון, וכן קשה דהא טעם פטור קטן ג"כ לפי שפטור מכל המצות וכמ"ש בגמ' דשו"ק פטור אף מן השמחה הואיל ופטורין מכל מצות כו', וע' תוד"ה חרש דומיא דשו"ק שכתבו וז"ל במגילה פ"ב הכל כשירין לקרות את המגילה