דבר אליהו (קלאצקין) קצח

יש ורק אח"כ ומיגו למפרע לבטל המצוה גם הראב"ד מודה דלא אמרינן, עוד אם הוי לבטל המצוה גם לא חייל על ימים ההיתר שבאו אח"כ כיון דבעת שנשבע לבטל המצוה לא חייל בטל דברו במקצת בטלה כלה

ו) כן לא פליגי הראב"ד והרמב"ם אף במגו בכה"ג דאינם ביחד וגם הוי לבטל המצוה אם הי' ההיתר קודם ונתפשט האיסור שווים הי' דהוי כולל אף לבטל המצוה שבא אח"כ, הראב"ד הלא מפורש בהשגותיו על בעה"מ סוף מס' פסחים כאשר הבאתי לעיל, והרמב"ם בהל' שבועות פ"ה הלי"ח אשר הבאתי דמוכח כן דהוי כולל אף דהוי לבטל ולא באים כאחד אך אם ימי ההיתר הוי קודם וחייל השבועה נתפשט להיות כולל גם על ימי האיסור הבאים אח"כ אף דהוי לבטל ולא באים כאחד

ויש בזה הרבה לדבר ולהאריך באופנים שונים אך ל"ע מחלתי וחולשתי לא ירשני ומוכרח להפסיק באמצע עיוני בזה, ולד' עיני נשואות כי ישמע החנוני ויעש עמדי חסד לרפאני ולאמצני ולהגות בתורה כאשר אותה נפשי. מוקירו ומכבדו יעקב זלמן בהגאון האמתי מופה"ד הצדיק אדמו"ר ברוך מרדכי זצוקלה"ה ליבשיץ. ב ב"ה א' ויהי תרס"ג, ליווענדאף, החוה"ש לכבוד אחי יקירי הרב הגאון הגדול סוע"ה מופת הדור מפורסם בתורתו ויראתו כו' כקש"ת מו"ה אליהו נ"י

הנני רושם לפניך את ספיקותי כעת בדבר מי שקנה כברת ארץ מהאדון ונתן לו דמי קדימה ובאם לא יסלק יתר המעות בזמן המוגבל יהיו מעות הד"ק נחלטים להשר וכאשר לא סלק באותו הזמן נחלטו המעות להשר והקונה הגיש לתבוע מהאדון בבית המשפט וכאשר לא יאתה להשר שיוחלט אצלו מעות היהודי הקונה שלח אלי השר המעות לחלקם לעניי עירינו וכאשר הגיע לאזני הקונה ידרוש ברכות וקשות כי אחלק רק סך קטן ושאחזיר לו המותר, והעניים נפלו על המציאה כי השר נתן להם חנינה ומי זה יוכל ליקח מעותיהם, והנה בירוש' פ' בני העיר גבי ר"ח בר בא דיהבי לי' זוזי למפלג ליתמי וארמלתא ופליג לרבנן, דפליגי אם צריך להפריש אחרים תחתיהן, ובמח"א הביא מ"ש מהריט"ץ דרחב"ב לא הי' גבאי ולא זכה בעד היתומים, וסרנ"ו דדוקא קופה ותמחוי שאם יחסר יגבו פעם אחרת יכולין בה"ע לשנות, ובנ"ד לא נתן ע"ד בני העיר ואיכא ג"כ משום גניבת דעת וע' פרש"י ותוס' בההיא דאיפרא הורמיז [ולולי דבריהם הקדושים הי' נלע"ד לומר דאיהי שלחה מעיקרא לר' אמי לו לעצמו ולא כדי לחלק לעניים ולא קבלינהו דאמר דאינו נצרך ואינו מקבל מתנות, ומש"ה לא קבלינה למפלג לעניי עכו"ם, וא"צ לדחוק ולומר שלא הי' שם עניי עכו"ם, ודמש"ה בהא דשדרה ארנקא דדינרי לקמי' דר"י ואמרה להוי למצוה רבה היינו לחלקם לצדקה לא הוזכר הטעם דקבלינהו משום שלום מ' דבל"ז מותר לקבל ודוקא גבי רבא ור' אמי ששלחה עבורם וע' סנהדרין ד' כ"ו אצטריך טעם שלום מ'], וע' ט"ז יו"ד סרנ"ד בשם הפרישה וגם משמע לכאו' ממ"ש התוס' ב"מ ד' ע"ח ד"ה מגבר שהקשו מהא דמעות של צדקה מותר לשנותן ולא תירני דאתי כרבנן דר"מ, דאפי' לרבנן איכא איסורא רק דלא הוי גזלן להתחייב באונסין, ומהרי"ף והמרדכי פ"ק דב"ב לא משמע כן דאלת"ה מאי מייתי ממגבת פורים דהא לא מצינו רק שר"מ אוסר ולפ"ז הא גם חכמים מודים ומנ"ל דלר"מ הוי גזלן, והנה גם אי נימא דלרבנן דר"מ ליכא איסורא הא קאמר בב"מ שם דשאני התם דאתי למחשדי' ובפרט דעכו"ם מפעי פעי כמ"ש בערכין ד' וי ויוכל לבא לידי חלול השם ויאמרו אם רבני ישראל כן כו', והנה הגם שהשר כתב לי שמנדב המעות מה שהוחלט אצלו מהיהודי הקונה, לא הוי דוגמת מ"ש בב"ק דקי"ג שאין פורטין מתיבת המוכסין, דהא לפמ"ש בחו"מ סר"ז סי"א הוחלט הערבון להמוכר כיון שהוא תח"י ויכול המוכר לומר קים לי כדעת המחבר, ולהראב"ד פ"ד מחו"מ ליכא באינו יהודי דין אסמכתא, וע' סנהדרין ד' צ"ד ממ"ש כמשק גבים, דממון ישראל כיון שנפל ביד עכו"ם מיד טיהר, אלא דשאני התם דאיכא יאוש וכן מצד קנין מלחמה ע' גיטין ד' ל"ח נכרי בישראל מנין וישב ממנו שבי (ועמ"ש הראשוני' דאף לר"ש דסתם גזילה יאוש בעלים ואיכא יאוש וש"ר מ"מ מגונה הוא, ובשו"ע לא נתבאר שאין נוטלין מהן לצדקה רק שאסור ליהנות מהן) והנה אין מקום לומר דליכא משום גזל עניים כיון שמדינא צריך לחלקן לעניי עכו"ם ורק משום גניבת דעת, וממילא ל"ש לומר דהמקבל מיד השר הי' כיד עניים, דז"א, דדוקא גבי איפרא אורמיז ששלחה ארנקא דדנרי מכוסה איכא משום ביבוש קצירה משא"כ כאן שלא נתן מכיסו ולא זרע לצדקה ונתן רק מצד שאינו לפי כבודו שיוחלט אצלו מעות היהודי הקונה, ליכא משום ביבוש קצירה, וא"כ כבר זכיתי להעניים, רק דיש מקום לחקור דלהשר בעצמו ניחא שיוחזר חלק גדול מהמעות להקונה כדי שלא יהא לו עליו תרעומות, והגם שמסר לחלק לעניים כדי לקונסו ושלא יתראה שהוא ירא ממנו, בכ"ז אם עתה יותן לו מזה לא יקפיד בלבו, וגם אין העניים מבוררין, וכתבתי ורשמתי במעט עיון ונחיצה ויש להאריך, ומחמת שברצוני וחפצי כי תודיעני דעתך דעת תורה אבקשך להרחיב הדבור בזה, אחיך ישראל איסר יעקב

אמרתי להציע לפני כבוד אחי הגנ"י את שיקול דעתי בדבר מה שנתברר שבאיזה מיני מאכל הנאכלים ומשתמשים בם בפסח יש זיופים מתערובות חמץ וכפי שנודע לי מפי סוחרים נכבדים יר"א אותן המובאים מחו"ל אין בם שום חשש זיוף, והנה לענ"ד בגוף הדבר ע"ד חשש זיוף מתערובות חמץ מבואר ביו"ד סי' קי"ד ס"י בהג"ה דאם ידוע שעו"ג אחד בעיר שאינו מערב בו יין אע"פ ששאר עו"ג דרכן לערב מותר ליקח מכולן דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו וכן כל כיו"ב באיסורי דרבנן, ומקור הדברים ממ"ש המרדכי פא"מ דיליף לה מהא דמחבואה אחת מצלת על הכהנות כולן, ולכאו' התם הוי ענין איסור דאו' וע' פרש"י ב"ק ד' קי"ד ד"ה והשיאה, ומ"ש בקדושין ד' י"ב תד"ה אם הקלנו היינו משום דאפי' איכא עדי' שנישבית הוי רק ספק טומאה והשתא איכא רק קול שיש עדים, וע' כתובו' ד' ל"ו תד"ה ואילו, וע' נוב"ק אה"ע סי' ס"ו דשבוי' גם בלא גזירת רז"ל הוי ספיקא דאו' ורז"ל עשאוה כודאי דאו' וכ"כ השעה"מ פי"ט מא"ב הכ"ג וע' כתובות י"ג ד"ה השבחנו ורמב"ם פי"ח מא"ב וע' רשב"ם ב"ב ד' קל"ה דל"ג דמנולה נפשה לגבי שבאי ורק מטעם דאוקי אחזקתה ורמב"ן קדושין י"ב כ' דכמו"כ בספק א"א איכא חזקת פנוי' ועכצ"ל דהקולא בשבוי' משום דמנולה נפשה כו', ועמ"ש הפנ"י כתובו' ד' כ"ז דבכרקום שהוא דבר פתאומי ל"ש לומר דמנולאנ פשה כו' ובמרדכי דע"ז פר"י נראה דגם בחשש איסור דאו' תלי' במחבואה וכן בט"ז ם י"ד סקי"ג וע' ש"כ סקכ"א גבי היתר כר ום