דבר אליהו (קלאצקין) קצז

כתב זה דבר פשוט דהשבועה בל חיילא היינו לשיהי' אסור בכ"ב יום אבל אה"נ דאעשרים יום לא חייל שבועה ב' ודלא כמהרש"ק ז"ל, עכ"ל

טו] ולפי מה שכתבתי דאם נשבע לקיים אף דלא חייל שבועה על שבועה עכ"ז תפיסה יש להשבועה לקוברו בין רש"ג, וגם אם נשאל על הראשונה השני' חל לכך אם יש תוספת ימים לא יצאה שבועה שניה לבטלה, ואם כי לא הוי הכולל ביחד לא אמרינן כולל, עכ"ז על הימים הנוספים חייל דלא יצאה שבועה מפיו לבטלה, ובכלות השבועה הראשונה חייל על ימים הנוספים אף לדעת הרמב"ם ולכך כתב הב"י דזה דבר פשיט דהשבועה חייל על ימים הנוספים כיון דהשבועה הראשונה היתה על עשרים יום, והשני' על כ"ב יום, ואם כי על העשרים יום לא חל השבועה השני' דהא נשבע כבר עליהם ואין שחע"ש, אבל על ב' ימים הנוספים חייל השבועה השני' וא"כ ביחד הוי כ"ב יום, והרש"ך ז"ל דהמעשה שלו הי' השבועה השני' לבטל המצוה דהשבועה הראשונה, שלא חייל, ורק צריכין לבא מטעם כולל דנשבע שישרת שתי שנים אבל הא כיון דלא הוי הכולל בזמן אחד, ומעיקרא הוי שנה ראשונה שהיתה לבטל המצוה, ואח"כ כשכלתה השנה הראשונה וליכא לשבועה הראשונה, יאסר מטעם שבועה שני' שגם הראב"ד לא ס"ל דהוי כולל ומיגו למפרע לבטל המצוה וא"כ בטלה השבועה השני' במקצת ולא הוי שום תפיסה על שנה הראשונה בטלה כולה וליכא הכא שום שבועה שני' וא"כ גם על השנה השני' לא חייל, וא"כ אינו ענין להא דהב"י ולא פליגי כלל דהא לאו בענין אחד מיירי כמ"ש

טז] והנה זה שכתבתי דלבטל המצוה ולא הוי כולל אמרינן בטלה מקצתה בטלה כולה, עיין בשו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף י"ז מי שנשבע על דבר וחזר ונשבע לבטל שבועה הראשונה ונשאל עליה יש להסתפק אי אמרינן שנפטר מידי שבועת שוא ותחזיר כו' משבועת שוא לשבועת בטוי עי"ש בש"ך ס"ק כ"ב דכתב דדעת המחבר לחלק בין אם נשבע שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל דפוסק בסעי' כ"א אם נשאל על הראשונה חלה השניה, אבל הכא השבועה השניה נגד שבועה הראשונה והוי לבטל המצוה, ועיין בהגר"א ס"ק כ', ובשבועה על שבועה לקיים עכ"ז נתפס וראי' מדברי הרמב"ם פ"ו מהל' שבועות הלי"ז שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום ונשאל על השלישית בלבד חייב משום הראשונה ושניה כו' עי"ש ועיין בלח"מ שהקשה וא"ת איך יכול לשאול על שבועה שלישית הא כיון שלא שאל על הראשונה והשני' עדיין לא חלה ואין מתירין הנדר עד שיחול וכבר הקשה הרלב"ח, והרב ב"י בסי' רכ"ח כתב שם בשם הרמב"ן דאין יכולין להתיר השלישית עד שיתירו השני' ופליג על הרמב"ם עי"ש, מזה נראה דהא דאמרינן שבועה על שבועה לא חייל היינו רק למלקות אבל התפסה יש, לכך שפיר ניחא הא דכתבתי לעיל דלא אמרינן באופן כזה שבטלה מקצתה בטלה כולה. אף דעל ימי שבועה הראשונה שיש, לא חייל, אבל אח"כ כשכלתה שבועה הראשונה חייל השני' אף לדעת הרמב"ם, ורק כולל ס"ל דלא הוי משום דהמיגו לא הוי ביחד ובשבועה לבטל המצוה בכה"ג לא נמצא בהרמב"ם אם יוכל לשאול או לא כיון שבשעה שיצאה מפיו הוי שבועת שוא ובטלה לגמרי בזה מסתפק הרשב"א בסי' תש"ב כמבואר בשו"ע

יז] ואף דבחידושי הריטב"א בשבועות כ"ז ע"ב ד"ה בגירסת רש"י וז"ל וק"ל אמאי לא אמרינן הכא והשני' שבועת שוא, וכדקתני לקמן שבועה שאוכל שבועה שלא אוכלנה השניה שבועת שוא, דהתם נמי אי איתשל אקמייתא שני' חלה עלי' ואסור לאכלה, וי"ל דבשלמא התם שבועה אחרונה היפך הראשונה ואין לו לקיימה כל שלא נשאל על הראשונה ראוי לקרותה מעתה שבועת שוא, אבל הכא שהשבועה השני' קיום הוא לראשונה ועל קושטא אישתבע לה אלא שכבר מושבע עלי' אין ראוי לקרותה שוא כיון דאיתא היכי דנשאל על הראשונה וזה נ"ל ברור עכ"ל, וא"כ פשיטא להריטב"א דמפני שאלה על שבועה הראשונה יש תפיסה לשביעה שני' אף שהוא לבטל המצוה בעת שיצא מפיו שבועה זו ומתהפך משבועת שוא לשבועת ביטוי, עכ"ז אין סתירה לדברי ולחילוקי יש מקום דרק אם נשאל על הראשונה והחכם עקר מעיקרא ולא הי' שבועה ראשונה כלל, וממילא נתגלה שהשבועה השני' לא הי' לבטל המצוה, אבל כ"ז שלא נשאל על הראשונה הוי השבועה השני' לבטל המצוה ולא הי' תפיסה וחלות להשבועה השני' ובטלה כולה אף אם יש תוספות ימים שכלתה השבועה השני' משום בטלה מקצתה בטלה כולה, משא"כ אם הוי שבועה שני' לקיים יש מקום תפיסה וחיילות להשבועה השני' אף טרם שנשאל על הראשונה ואם יש תוספות ימים אחר שכלתה שבועה הראשונה חייל משום שבועה השני', אף דלא אמרינן להרמב"ם כולל דלא הוי ביחד עכ"ז חייל אח"כ, היוצא לנו מכל מה שכתבתי בקונטרס זה בדין הרמב"ם ופלוגתת הראב"ד בזה

, א] חילוק בין הרמב"ם והראב"ד בהא דמפורש בדבריהם בדין שלא אוכל היום ואח"כ נשבע שלא אוכלנה דלהרמב"ם אם אכל היום חייב אחת דלא אמרינן כולל לפי מה שמבאר הרדב"ז דכולל בעינן דבזמן המיגו יהי' האיסור הראשון והראב"ד לא ס"ל כמוהו רק גם באופן זה הוי כולל

ב] וכל הפלוגתא אי אמרינן כולל בכה"ג דיחול על יום ראשון, אבל בהא מודה הרמב"ם להראב"ד דלמחר בעת כלות שבועה הראשונה חל שבועה השני' ואסור מחר לאכל משום שבועה השני' שלא אוכלנה, כיון דהוי לקיים המצוה לא הוי השבועה השני' לבטלה כי יש התפסה, מה גם ביום הראשון, שיש שבועה הראשונה

ג] וכל הפלוגתא דהרמב"ם לא ס"ל כולל בכה"ג רק אם האיסור הוי מקודם כמו שכותב הרמב"ם בדין שאמר שבועה שלא אוכל היום ושבועה שלא אוכלנה, אבל אי הי' אומר שבועה שלא אוכל מחר ושבועה שלא אוכלנה הי' חייל השבועה השני' אף על הראשונה למחר גם לדעת הרמב"ם כיון דהיום דהי' זמן היתר חל שבועה השני' ונתפשט תו הוי כולל גם על מחר, אף דלא הוי ביחד כמבואר בגמ' מכות כ"ב דפריך ליחשוב שלא אחרוש בחול ושבת, דמבואר בכה"ג הוי כולל אף דלא באו כאחד, וא"כ יהי' הדין דלמחר אם אוכל חייב שתים משום שלא אוכל ולא אוכלנה גם לדעת הרמב"ם

ד] וכל הפלוגתא בין הרמב"ם והראב"ד הוא רק אם הי' לקיים כמו שמצייר הרמב"ם שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכלנה בזה ס"ל להראב"ד דהוי בזה ג"כ כולל כיון דלמחר מיהו חייל אמרינן מיגו למפרע, אבל אי הוי לבטל המצוה כגון דאמר שבועה שאוכל היום ושבועה שלא אוכלנה גם הראב"ד מודה דלא אמרינן בכה"ג כולל לבטל המצוה ומיגו למפרע לבטל המצוה לא אמרינן כמו שכתב הראב"ד בעצמו בהשגותיו על הבעה"מ, דאם האיסור קדים לא אמרינן כולל לבטל המצוה בכה"ג דהני מיגו למפרע

ה) ומלבד דלא אמרינן לכו"ע בכה"ג כולל לבטל המצוה משום דלא בא הכולל בזמן שהאיסור הראשון